היו שנים שבהן כינה ליאור שליין את תכניתו "גב האומה" במילים: "התזמורת על הטיטאניק", שהמיתוס לגביה הוא שהמשיכה לנגן עד לרגע שבו שקעה ספינת הפאר ונעלמה במצולות הים.
אם רוצים להשתמש בדימוי מעט פחות מורבידי, הרי שיהיה זה: הכלבים נובחים והשיירה עוברת. כלומר - ככל שרבה הביקורת על הממשלה, ככל שהיא מלעיגה יותר ואולי אף נכונה יותר, אין היא אלא בבחינת נביחה שלא תפריע לעשייה המושחתת.
אז מה התועלת שבה? בשתי מילים: קבוצת תמיכה. במקרה של תכנית הסאטירה ההיא היה מדובר בגישה של: אנחנו הולכים לאבדון, לפחות נצחק על זה.
במקרה של "אזור מלחמה" חסר הממד הסאטירי, כך שמדובר בקבוצת תמיכה מסוג אחר, כזו שמחליפה (למשל) עמידה בשולי הפגנה (לא חשוב על מה, העיקר שהיא נגד הממשלה) בכיכר הבימה.
אז האם "אזור מלחמה" אינה אלא ערוץ 14 שמאלני-ליברלי-חילוני? לא ממש. בעיקר מפני שעדיין לא אבדה לה הסקרנות, תנאי מקדים לחוכמה.
נכון שהיא מציגה לרוב נרטיב ברור, כזה שמתיישב עם סדר היום של מה שנהוג לכנות פה "שמאל", אבל כאשר הפאנל שלה לא מתמכר ללהגם של מי שדבריהם צפויים מראש (כמו לימור לבנת או רזי ברקאי, למשל), היא מספקת רגעים טובים מאוד לצפייה, כמובן למי שמזדהה עם דעותיה.
עוד הבדל גדול בינה לבין הפלטפורמה-מטעם, שהיא לכאורה תמונת המראה שלה, הוא מתן במה מכובדת לדעות של הצד השני. אתמול, בתכנית של 40 דקות (ברוטו), התארחו שני חברי קואליציה: השר זאב אלקין וחבר הכנסת אריאל קלנר.
הראשון נכח באולפן והשיב לשאלות לגבי הסיוע לצפון, תחום אחריותו בממשלה. השני היה בלשכתו בכנסת - והיה אמור לדבר על ועדת החקירה "הלאומית" שהוא מקדם, זאת שבמסגרתה ימנה את החוקרים יועצו המשפטי של ראש הממשלה, שנבחר לתפקיד מבקר המדינה.
למה אמור? כי קלנר סיפק רגע נדיר, כזה שמתמצת את ההוויה הפוליטית בימי ממשלתו השישית של נתניהו באופן כה מובהק ומלוטש, עד שספק אם אפילו שועל ותיק כדרוקר הבין מה נפל לידו.
תכף נשוב לקלנר, אבל קודם כל כמה הערות על מה שקדם לשיחה הזאת. למשל ריאיון עם דני סיטרינוביץ', שמתארח בתכנית מעת לעת.
"הזר החדש" של חדשות 13
סיטרינוביץ' הוא חוקר בכיר בתכנית "איראן והציר השיעי" ב-INSS והוא חזה במדויק, עוד בשעות האופוריה הראשונות של מבצע "שאגת הארי", עת היה נדמה פה שנתניהו וטראמפ מעצבים מחדש את מפת המזרח התיכון, את העתיד לבוא.
אם יחליף מוג'תבא חמינאי את אביו, העריך, נמצא את עצמנו מול הנהגה איראנית גרועה הרבה יותר - אמר וצדק. כלומר, מדובר באיש שלא מפחד להציג עמדות הפוכות למיינסטרים וכדאי מאוד להקשיב לו.
עוד כדאי לשים לב בפאנל לרכש החדש של הערוץ, סולימאן מסוודה. מסוודה עדיין משול לשחקן זר שמקבל כמה דקות משחק כדי לתת לו להתרגל לדשא החדש ולאווירה השונה.
מעניין איך יהיה אחרי שישתפשף קצת. אתמול הוא הופיע גם בתכניתה של לוסי אהריש וגם אצל דרוקר - ואם להמשיך את הדימוי ממגרש הכדורגל, אזי לפי הדקות המעטות שבהן נגע בכדור, אפשר לצפות ממנו שבקרוב גם יבקיע.
מה עוד עמד במרכז התכנית של דרוקר אמש? ריאיון עם "השר למשהו עם שיקום הדרום והצפון", זאב אלקין. נכון שדרוקר הכין לאלקין שני קטעי ארכיון שבהם הוא מסביר מדוע אסור להאמין להבטחות של נתניהו, אבל בה בעת הוא סיפק לו גם במה הוגנת כדי לומר מדוע הפעם (לדבריו) יעבור הסיוע לצפון כמובטח.
ואז הגיע קלנר. או ליתר דיוק, לא הגיע. תכף נסביר, אבל לא לפני שנקדים - הבטחה: בשביל רגעים כאלה המציאו את האקטואליה בטלוויזיה. קלנר הוזמן להשתתף בתכנית כדי להסביר את הרציונל מאחורי מה שנראה מושחת מוסרית: העובדה שוועדת החקירה המכונה "לאומית" שיזם ושקיבלה את ברכת הדרך מהממשלה, מעניקה למבקר המדינה - התפקיד שאליו נבחר "במקרה" פרקליטו של נתניהו - סמכויות נרחבות בעיצוב פניה של הוועדה.
קלנר פתח בהתנצלות: הוא רוצה מאוד להשתתף בתכנית ולהסביר את הרציונל, אבל נבצר ממנו. למה? כי הוא מוכרח לרוץ למליאה, שם תתקיים "הצבעה חשובה מאוד". דרוקר המופתע מבקש לדעת על מה ולמה אותה הצבעה חשובה - וקלנר מספק תשובה שומטת לסתות ממש: "רק עכשיו קיבלתי את ההודעה, אני לא יודע על מה".
"ההצבעה כל כך חשובה עד שאתה אפילו לא יודע על מה היא?" תמה דרוקר בציניות - וקלנר אמר משהו בנוסח של "אתה יודע איך זה עובד".
מה ראיתי עכשיו?
זה היה רגע מסוג אלה שבהם מתחשק להריץ את השידור לאחור ולשאול: "מה לעזאזל ראיתי כאן עכשיו?!".
האם קלנר אכן נקרא להצבעה או שמא קיבל הודעה שאסרה עליו להתראיין (כלומר, לנתניהו יש את טראמפ שאוסר עליו לתקוף באיראן, לקלנר יש את שלוחי נתניהו שאוסרים עליו "לתת גרסה" לדרוקר)?
ואם אכן פיו וליבו שווים והוא מוכרח לרוץ למליאה כדי להצביע, עד כדי כך שלא יוכל לקיים ריאיון שתואם עמו מראש, האם יכול להיות שהוא ממהר להצבעה "חשובה מאוד" עד כדי כך שאינו יודע אפילו מה העניין הנדון?
אם האפשרות הראשונה היא הנכונה, הרי שנושא מינוי עו"ד ראבילו למשרת המבקר עמוק בהרבה משנראה על פניו.
כלומר, השאלה מדוע פעל נתניהו בלהט כזה למינוי מקורבו חייבת לצאת מהתחום הפוליטי גרידא (למשל רצון לטרפד חקירה עתידית בעניין 7 באוקטובר) ולהידרש לעניינים האישיים של ראש הממשלה שהם בסמכות מבקר המדינה (למשל הצהרת ההון שלו והחזר ההלוואות שנטל לצורך מימון ההגנה במשפטו).
כלומר, הנושא אישי וחשוב עד כדי כך, שעצם הרעיון שלא העיפרון הכי חד בקלנר נשלח להתראיין בנושא, גרם לפעמוני האזהרה בלשכת ראש הממשלה לצלצל.
אבל אפילו אם מדובר בפרי דמיון מפותח במיוחד, הרי שעסקינן ברגע טלוויזיוני מופלא: חבר כנסת קוטע ריאיון עוד בטרם החל מפני שלדבריו הוא אנוס לרוץ להשתתף בהצבעה על נושא שלגביו אין לו מושג.
רוצה לומר: בין הספק-פלילי לבטוח-דבילי, עוברת כל הווייתה של ממשלת נתניהו - או שכוונותיה רעות, או שאין לה מושג.
נכון שהתכנית של דרוקר באה עם המסקנה הזאת "מהבית", אבל אמש עלתה המציאות על כל דמיון, דווקא מפני שדרוקר ומערכתו עשו את מה שלעולם לא יעשו בערוץ 14 - ונתנו לבכירים בצד השני להשמיע את גרסתם.