השחקנית והבמאית זוכת האוסקר נטלי פורטמן והקולנוענים הצרפתים המובילים ז'וסטין טרייה ("אנטומיה של נפילה") וז'אק אודיאר ("אמיליה פרז") הצטרפו למכתב המגנה את החרם התרבותי נגד הבמאי נדב לפיד.
לפיד פרש מחבר השופטים בפסטיבל סרטים בינלאומי במרסיי, בצרפת, בעקבות חרם על ישראל מצד קולנוענים פרו-פלסטינים, שאיימו למשוך את סרטיהם מהפסטיבל אם לפיד ייקח בו חלק.
לפיד, במאי הסרט "כן!", הוא מהמבקרים החריפים של המלחמה בעזה ושל ממשלת נתניהו, ובשנים האחרונות מתגורר בצרפת. מנהלת הפסטיבל FID במרסיי צבטה דוברבה הסבירה לעיתון הצרפתי הלה מונד כי לפיד הוזמן מתוך כבוד לסרטיו. "התחלתי לקבל שיחות המבקשות שהוא יפרוש מהאירוע. בהתחלה לא הגבתי, כי עמדתי לחלוטין מאחורי ההחלטה. אבל הלחץ הלך והתעצם", אמרה.
אחד מהבמאים שהשתתפו במחאה אמר לעיתון בעילום שם כי בגלל שחלק מהמימון לסרטיו של לפיד מגיע מקרנות ישראליות, העובדה שהוא אמן ביקורתי אינה משנה מבחינתו. "יש יותר מדי שפיכות דמים, יותר מדי מוות, ואין יותר שום מקום לניואנסים, מפני שהניואנסים נמחצו בידי הסיטואציה עצמה".
לפיד הגיב בתסכול להתפתחויות. "במשך שנה, זה היה הסרט שלי 'כן!' שהיה תחת מתקפה. עכשיו, פתאום, עצם הנוכחות שלי נהייתה בלתי מתקבלת. אני שואל את עצמי: מה בעצם הם רוצים? שאפסיק ליצור סרטים? שאעזוב את צרפת? כמה רחוק זה יילך". הוא גם טען כי מדובר במחאה לא יעילה, שגורמת להימנעות של פסטיבלים מהקרנה של סרטים מסויימים בשל חשש מביקורת ציבורית, וכך "סרטים נעלמים, הדיון מפסיק, וכולם נמוגים לתוך שקט".
בעקבות הסערה, אתמול (שני) פורסם מכתב פתוח בלה מונד, המגדיר את החרם התרבותי על לפיד כ"כישלון אינטלקטואלי". חתמו עליו כ-350 קולנוענים ובהם המפיק סעיד בן סעיד ("היא") הבמאי סטפן דמוסטייה ("הקשת הגדולה") והבמאית והשחקנית מתי דיופ ("אטלנטיקה", "דהומיי").
במכתב נכתב בין השאר: "העובדה שגדול האמנים מתנגדי המשטר בישראל, אשר מוחה נגד המגמות הפשיסטיות של ממשלתו ונגד כשליה המוסריים והפליליים, בסרטים שזכו בפרסים ברחבי העולם, נאלץ לפרוש מפסטיבל צרפתי - צריכה להדאיג אותנו. לא משנה אילו פשעים מבצעת המדינה שלהם, לא ניתן לצמצם אף אדם לכדי דרכון בלבד".
החתומים על המכתב כותבים כי אין להטיל על לפיד, בדומה לקולנוענים מתנגדי משטר רוסים או איראנים, את האחריות ל"פשעים שבוצעו על ידי ממשלות שהם לרוב המבקרים הנלהבים ביותר שלהן". לדבריהם, המשך הזמנתם של אמנים אלה לפסטיבלים מפעיל לחץ פוליטי רב יותר על המשטרים מאשר החרמתם.