אסתר שמיר הייתה אישה מיוחדת במינה. היא הייתה מלחינה נהדרת וכותבת נפלאה. כתבה בין השאר מילים ולחן של "אמצע ספטמבר", השיר על מלחמת לבנון. מצד אחד כתבה שירים כאלה, כמו זה, שזה שיר קשה נורא מבחינת המילים, בכלל בלי מעצורים, כתבה על סוף העולם, על הרגעים שמאוד קודר והשמיים אדומים מדם. יכלה ללכת עד הסוף, גם ב"חזקה מהרוח" היא שרה על אישה עם עולמות שבורים. מצד שני, כתבה שירים מאוד רגשיים.
אי אפשר היה שלא להתרגש מהטקסטים שלה, אפילו בלי לשמוע את המנגינה. ב"חזקה מהרוח" שלחתי לה את המנגינה, היה לזה מילים קודמות שכתב יהונתן גפן. רק כשביקרתי את אסתר בביתה, לפני שבוע בערך, רק אז, אחרי כל כך הרבה שנים, נודע לי שזה לא היה טקסט שלה במקור, אלא של יהונתן ואז היא כתבה המילים שלה ל"חזקה מהרוח". היא כתבה לי כל כך הרבה שירים נוספים. "אמצע ספטמבר" שכתבה לי היה גם שם האלבום שלי. "צעד אחד לפני הנהר", שכתבה לי ללחן של שפי ישי, גם היה שם של אלבום שלי. וגם "ביום שאחרי" שכתבה לי היה שם של אלבום שלי. את השיר הזה שרתי בכל ההופעות שלי בהיכל התרבות בגרסה שקטה ואיטית שלו. זה התאים למצב ולתקופה הארורה הזאת. המילים קיבלו משמעות - שיר על היום שאחרי הקרב, חוזרים לשגרה שלמה, חייכת אבל לא חזרת לעצמך, גם אני עוד לא אני.
היינו ביחד בהלוויה של קורין אלאל. תראה איך כולם הולכים ונעלמים לנו לאט לאט, שנה איומה. אסתר הזכירה לי בהלוויה של קורין ושתינו ראינו שכמעט על כל קבר שני בחלקה אחת בבית העלמין שהיה חרוט המילים "היא הייתה חזקה מהרוח". מי יודע כמה קברים נוספים נושאים את המילים האלה. היו לה כל מיני משפטים, יצרה פתגמים והטביעה את חותמה.
מעבר לכתיבה שלה, היא התעסקה זמן רב בחייה בעניין הרוחניות. אפילו ביקרתי בקליניקה שלה. עשתה הכל בנועם, בנחת ובשקט. רוחניות שקטה כזאת, מרווה, כזאת שלא מעיקה. זה היה חלק ממנה.
אסתר הייתה אישה עדינה, רכה, מדברת בשקט ולא מתלהמת. רגש מהלך באמת. גיל 71 זה לא גיל למות בו. אז אני מאוד עצובה מזה. כואב.
הביא לפרסום: שגיא בן נון