המוזיקאית אסתר שמיר, מחלוצות הרוק הישראלי, הלכה לעולמה היום בגיל 71 לאחר מאבק במחלת הסרטן. שמיר, שהתפרסמה הן כזמרת והן ככותבת לאחרים, הייתה זמרת הרוק הראשונה ששרה חומר מקורי שכתבה והלחינה, ועמדה מאחורי שירים כמו "במקום הכי נמוך בתל אביב", "עברתי רק כדי לראות", "חזקה מהרוח", "אמצע ספטמבר", "עד קצה המסלול", "תמונה שבורה" ו"ברית לא מותרת".
בן זוגה של המוזיקאית, עופר וינטראוב, מסר: "אסתרצ'וק שלנו האהובה נפרדה מאיתנו ברגיעה ושלווה. אורי השמיעה לה את 'עשיתי הכי טוב שאפשר', היא מצמצה בעיניה ונשמה נשימה אחרונה".
אפרים שמיר ספד לאסתר שמיר, בת זוגו לשעבר, בשיחה עם וואלה תרבות: "היא הייתה חברה מאוד מאוד טובה ואהובה. היינו נשואים שנתיים. היה לנו שנתיים מדליקות. אחר כך הבנו שלא נועדנו להיות נשואים, נפרדנו ונשארנו חברים. שיתפנו פעולה בתחום המקצועי. היא הייתה בן אדם נהדר, חם, עמוק, רוחני, סבלני ומלא אהבה. הכאב הוא כאב. אלה החיים, בחלק מהם יש שמח ובחלק יש עצוב, ועכשיו עצוב".
בעשור האחרון לחייה התמודדה שמיר עם מחלה, אחרי שמיששה גוש בחזה שאובחן כסרטן השד. בשלב הראשון בחרה בטיפול תרופתי בלבד, וכדבריה באו אחריו שנים טובות של יצירה ושל חיי משפחה. כחמש שנים מאוחר יותר הופיעה הגרורה הראשונה בעצם החזה, ואז הסכימה לראשונה לקבל כימותרפיה לאחר שעד אז סירבה לה. עם פרוץ המלחמה ב-7 באוקטובר 2023 שבה המחלה והתפרצה, ולמרות סבבים חוזרים של כימותרפיה והקרנות התפשטו הגרורות אל העצמות ואל הכבד והמחלה הוגדרה כסרטן שד גרורתי סופני.
שמיר, שנולדה בירושלים בשם אסתר הירשברג, נולדה לעיתונאית תחיה בת-אורן ואיש הקולנוע אשר הירשברג, החלה את דרכה בלהקת הנח"ל של תחילת שנות ה-70, לצד מיקי קם ויהודה עדר, ושרה שם את "ויויו גם".
בהופעות משותפות עם להקת כוורת היא פגשה את אפרים שמיר, אף הוא חבר להקת הנח"ל לשעבר, שהיה לבעלה הראשון ולשותפה המוזיקלי בראשית הקריירה. השניים פעלו כצמד והקליטו אלבום משותף, "אפרים ואסתר שמיר", שבו היא כתבה את מרבית המילים ושרה בחלקם. בין אלה בלט במיוחד "עברתי רק כדי לראות", שחידש לימים תומר יוסף. בשנים אלה הופיעו השניים גם כזמרי ליווי של אריק איינשטיין, ואחרי פירוק הצמד והפרידה משמיר, היא גם יצאה לסיבוב הופעות עם יהונתן גפן במופע "גבר ללילה אחד".
פריצת הדרך שלה כאמנית הייתה ב-1982, עם אלבום הסולו הראשון שלה "במקום הכי נמוך בתל אביב", בהפקה של לואי להב. שיר הנושא המחוספס הפך לאבן דרך ברוק הנשי בישראל, וכותרת הלהיט הפכה לביטוי שגור. השיר זכה לימים גם לחידוש של דנה אינטרנשיונל.
שנתיים לאחר מכן הוציאה אלבום נוסף, "קלף חזק", שממנו הצליח בעיקר שיר הנושא. בסך הכול, שמיר הוציאה עוד כמה אלבומים נוספים, האחרון שבהם הוא אלבום שירי הילדים "שירי חלב" שיצא בשנת 2023, אך הם זכו להצלחה פחותה מקודמיהם. אלבום אוסף משיריה יצא ב-1999. בין שיריה המוכרים הנוספים ניתן למצוא את "גחליליות" ו"בגלל האנשים שאני אוהבת". במקביל, פנתה לעיסוק ברפואה טבעית ובטיפול באמצעות הקול שהיא עצמה פיתחה ותיארה בספר "קול הרוח".
לאורך כל הדרך, שמיר בלטה גם ככותבת שירים לאחרים. בין אלה יש לציין במיוחד את שיתוף הפעולה שלה עם גלי עטרי בשירים "חזקה מהרוח", "אמצע ספטמבר" ו"צעד אחד לפני הנהר", "ברית לא מותרת" שכתבה לשלמה ארצי, ו"עד קצה המסלול" שכתבה ליהודית רביץ. עוד כתבה שירים ליהודה פוליקר, ריטה, דורית ראובני, ירדנה ארזי, נורית גלרון, ריקי גל, הראל סקעת ואחרים.
לצד "אמצע ספטמבר", לא פעם לאורך הקריירה שלה כתבה שמיר שירי מחאה או כאלה המתייחסים לאירועי השעה. שירה "רגע לפני הסערה", שנכתב בעקבות האינתיפאדה הראשונה, אף נפסל לשידור. בשנים האחרונות פרסמה את "נר לתצפיתניות", לזכר החיילות שנרצחו בטבח 7 באוקטובר. בשנים האחרונות הייתה קול בולט במחאה נגד ממשלת נתניהו, נאמה בהפגנות ופרסמה על כך שירים. ספרה האחרון, "פתקי מלחמה", כלל אוסף של תגובות פואטיות שלה למלחמה בעזה.
לפני כשלוש שנים זכתה שמיר בפרס אקו"ם על מפעל חיים.
גם בשנותיה האחרונות שמיר לא חדלה מן היצירה. בריאיון מאותם חודשים לידיעות אחרונות, דיברה בגלוי על ההתמודדות עם הקץ הקרב, וב-2026, בגיל 71, הגיעה בכיסא גלגלים לאולפן והקליטה עם יהל דורון את הדואט "בצד השני של הפחד", שאת מילותיו כתבה.
"פתאום כולם מדברים על 'חזקה מהרוח'. מה יש בשיר הזה שפתאום כולם מצטטים אותו? אולי זו התחושה הזאת שזה מה שאנחנו צריכים עכשיו, להיות חזקים מהרוח כי המדינה שלנו במקום קשה והמצב רוח במקום קשה", אמרה בטקס עם קבלת הפרס. "אני חושבת שכל אחד ואחת מאיתנו צריכים למצוא את המקום הזה שהוא חזק מתוך הרוח כדי לעבור את התקופה הקשה הזאת שאין בה הרבה אהבה ותקווה והאופק לא משהו - וליצור אופק חדש, לרקום לנו עתיד טוב, אופק בהיר במדינה הזאת שאנחנו כל כך אוהבים ואנחנו כל כך רוצים שתמשיך להיות דמוקרטית וליברלית. יש סכנה להדרת נשים. אנחנו כבר רואים את זה והנשים צריכות לאסוף את כל מה שיש להן ולהתבטא. שהקול שלהן יישמע בחוכמה".
באשר לשיר שלה שהייתה הכי גאה בו, באותו ריאיון מחודש מאי לידיעות אחרונות סיפרה שמיר: "מדי פעם אני מצטטת שורה כזאת או אחרת ואומרת 'יא-אללה, את כתבת אותה'. לפעמים עופר מצטט איזה שיר וכשאני אומרת 'וואו, יפה' הוא מחייך, 'כן, זה את כתבת'. פעם מישהו אמר לי שהתשובה לשאלה הזאת היא השיר שהכי הצליח, ואם זה נכון, אז מדובר ב'עברתי רק כדי לראות'. זה היה גם שמה של תערוכת הציורים שהצגתי. אני שמחה לגלות שעד היום המילים האלה מעוררות כל כך הרבה ניחושים ותהיות. בגיל 21 התבוננתי בעולם כעל מקום שמכיל המון-המון כאב, היום השיר ההוא מהדהד באוזניי כשיר ניצחון. אני כבר בת 71 וחצי, וכל יום שמתווסף לחיי הוא מתנה. אני מאושרת וגאה בכל רגע ובכל דקה".
עוד הוסיפה: "כתבתי את 'עברתי רק כדי לראות' כחוויה של התבוננות על העולם, כשהייתי צעירה וחיפשתי משמעות. מאז ומתמיד ראיתי את הקושי שבחיים. אני לא זוכרת בת כמה הייתי כשהבנתי לעומק שנולדתי לעולם של סבל".
לשמיר שתי בנות מבעלה השני. היא הותירה אחריה גם את בן זוגה, עופר וינטראוב.