במאי אחד הסרטים הכי מטלטלים אי פעם מסביר איך למד לאהוב אותו

"אמריקה X" יצא ב-1998 וזכור משתי סיבות: זה אחד הסרטים הכי חזקים שנעשו על גזענות ועל שנאה; ובגלל הסאגה סביב היוצר שלו. מדובר בטוני קיי, קולנוען בריטי-יהודי שעשה לעצמו שם כבמאי של וידיאו-קליפים ופרסומות וזה היה סרטו העלילתי הראשון. כפי שקורה מדי פעם, האולפנים שללו ממנו את זכות העריכה הסופית, ונתנו לכוכב אדוארד נורטון להיכנס לחדר העריכה ולעשות כאוות נפשו. הבמאי השתולל, טען כי הגרסה שעומדת לצאת לאוויר העולם הרבה פחות טובה מהגרסה שלו, ויצא למסע צלב חסר תוחלת. בשלב מסוים הוא אף דרש להסיר את שמו מהקרדיטים ובמקום זאת לייחס את הבימוי להמפטי דמפטי, מה שכמובן לא התקבל.

קיי תיעד בזמן אמת את כל הסאגה הזו, כולל רגעים ביזאריים בהם התפרץ לפסטיבל טורונטו היוקרתי ודרש מן המנהל המופתע לבטל את ההקרנה, ואת השיחות שלו עם מרלון ברנדו, טיפוס בפני עצמו, בו הוא ראה כשחקן הגדול בעולם, והפך לחבר נפש שלו. בסופו של דבר, הצליחו להוריד אותו מהעץ, ועם השנים הוא התבגר וחזר לעשתונותיו עוד יותר. התוצאה היא דוקו בשם "Humpty Dumpty X", שערך את הקרנת הבכורה שלו בפסטיבל טרייבקה הניו יורקי בשבוע האחרון. הבמאי הבריטי, שמאז תחילת שנות התשעים מתגורר בקליפורניה, הגיע להקרנה והיה נרגש במיוחד. כמה ימים לאחר מכן, התפנה גם לשוחח איתי.

כזכור, בהתבסס על תסריט של דני מק'קנה ותחקיר מעמיק בעולם העליונות הלבנה, הסרט עוקב אחר סקין-הד אלים במיוחד בגילומו של אדוארד נורטון, דרך נקודת מבטו המעריצה של אחיו הצעיר, אותו מגלם אדוארד פרלונג. הגיבור שטוף השנאה מתעב את כל מי שאינו חלק מהגזע הארי, כולל יהודים כמובן, נכנס לכלא בעוון רצח של שני צעירים שחורים ושם עובר תהליך התפכחות - אבל אנחנו מגלים כי ייתכן שזה כבר מאוחר מדי.

לעולם לא אשכח את הפעם הראשונה שצפיתי ב"אמריקה X": זה סרט עם עוצמה בלתי רגילה, וצפייה מחודשת מגלה כי הוא עדיין מצליח לסחוף ולטלטל. מניסיוני, גם דורות חדשים שמגלים אותו כעת חשים כך - ואפילו קיי, שהתנער ממנו והתכחש לו בזמנו, כבר שר מזמורים אחרים. "אני גאה בסרט", הוא מבהיר בשיחה עימי. "לכבוד הוא לי שביימתי אותו. לא הרבה סרטים שרדו כך את מבחן הזמן. נתתי לפרויקט הזה הכל ואני מאושר שאנשים עוד מדברים עליו. הייתי אז בשיא הכוחות שלי, ואנשים הקשיבו למה שאני אומר. אני גאה בהחלטות שקיבלתי - הבימוי, תצוגות המשחק, ואיך שתיעדתי הכל בצורה קלאסית ובכל זאת מודרנית".

ברור שזו לא היתה המטרה, אבל אתה יודע שיש הרבה ניאו-נאצים שמעריצים את הסרט. אפשר למצוא ברשת הסברים ארוכים למה מבחינתם, הוא מצדיק את האידיאולוגיה שלהם.

"אין לי מה להגיד על זה. יצרתי את הסרט באמת מוחלטת, תשוקה מוחלטת ואותנטיות מוחלטת. עשיתי כמיטב יכולתי. כל אחד שרואה משהו רשאי לצאת עם המסקנות שלו. כשאני מסתכל בציור של גרהרד ריכטר יש לי את הפרשנות שלי, ולמישהו אחר יש את הפרשנות שלו. אני אוהב את הציור.

"שמעתי גם על נאצים שהשתנו בגלל הסרט, כך שהיתה לי תרומה. הסיבה שעשיתי אותו היתה כדי שנבין שכולנו אותו דבר - ושעד שלא נהפוך לנשמה אחת, היקום לא יוכל להתקדם, ויש לו פוטנציאל".

תוכל לדבר על התחקיר שעשית לפני הצילומים?

"ביליתי שעות עם ניאו-נאצים. דיברתי איתם, הקשבתי להם וניסיתי להבין למה הם חושבים כמו שהם חושבים, ולהיות קשוב למה שיש להם להגיד".

הבנתי שבאותה תקופה על לוחית הרישוי של המכונית שלך הופיעה מילה אחת בלבד - "יהודי". הם ראו את זה?

"לא, החניתי את המכונית שלי רחוק".

היה לי פעם ויכוח עם מישהי אם אפשר להגיד שזה סרט על אנטישמיות. מצד אחד, יש בו אזכור ל"מיין קאמפף", יש סצינה שסקין-הד שר נגד יהודים, הגיבור שונא את הבן זוג החדש של אימא שלו בגלל שהוא יהודי - אבל בכך זה מסתכם בסופו של דבר.

"האמת שאני כותב עכשיו מסה על אנטישמיות, בגלל זה אני שמח לדבר איתך ומקווה לשמור על קשר. יהודים זו הקבוצה היחידה של אנשים שלשנאה כלפיהם יש שם מיוחד - אנטישמיות. יהדות היא יותר מאמונה - יהודים הם גזע ולכן אנטישמיות היא גזענות. הגיבור של הסרט הולך עם צלב קרס על החזה, מה עוד אפשר להוסיף כדי להפוך את זה לסרט על אנטישמיות? רציתי לעשות סרט על השואה ולא עשיתי. עשיתי את הסרט הזה וזה כל מה שאני יכול להגיד.

"האם הייתי מוסיף ל'אמריקה X' התייחסות נרחבת יותר לאנטישמיות? קשה לי לענות על זה. שמתי בסרט את מה שהרגיש לי נכון. אני כן יכול להגיד שהיה בתסריט המקורי הרבה יותר על סמים ועל פשע והורדתי את האלמנטים הללו. התמקדתי בשנאה, כעס וטרגדיה. שנאה, כעס וטרגדיה - זו המהות של הסרט".

אדוארד נורטון היה בסוף שנות העשרים לחייו לפני הצילומים. הוא היה אחרי "פחד ראשוני" אבל לפני "מועדון קרב", ורבים רואים בהופעתו כאן את התפקיד המאפיין שלו - ובכלל את אחת מתצוגות המשחק הגדולות בתולדות הקולנוע. "כשפגשתי את אדוארד לראשונה, אמרתי לו 'תשמע, זה סיפור על שנאה וכעס. אני רוצה שתהיה מלך הבריונים, שתהיה ביריון על - ובכנות, אני עדיין לא רואה את זה בך'", הוא נזכר. "דיברנו ובילינו יחד שעות והתקבלה ההחלטה שהוא יילך למכון כושר ויתנפח. שלושה-ארבעה חודשים לאחר מכן הוא הפך לביריון שרציתי, והיה נפלא. סטיבן ספילברג הידפק על הדלת שלו בתחינה שיופיע אצלו ב'להציל את טוראי ריאן', ואדוארד סירב לו. אף אחד לא ידע אז מה זה 'אמריקה X' ומי זה טוני קיי, ובכל זאת הוא העדיף אותנו על אחד הבמאים הגדולים בתולדות הוליווד".

נורטון היה מועמד לאוסקר על תפקידו, ונוסף להערכה הממסדית והביקורתית, הסרט גם היה הצלחה קופתית, בטח יחסית לכמה שהוא אלים וקודר. למרות זאת, ההתנהלות של קיי סביב הפצתו שרפה אותו בהוליווד, והוא התקשה לאחר מכן להרים פרויקטים נוספים. בין הסרטים המעטים שעשה לאחר מכן בולט "Detachment" הקודר והמופתי גם כן, שעורר הרבה פחות הדים, למרות שכיכב בו אדריאן ברודי, זוכה האוסקר על "הפסנתרן". בסופו של הדוקו הטרי, קיי מזמר בשבחו של השחקן, שמאז הספיק לזכות באוסקר נוסף, על "הברוטליסט".

"אדריאן הוא השחקן הכי טוב בימינו", הוא אומר. "הוא בל ייאמן. אני רוצה לעבוד איתו שוב ובטוח שזה יקרה כשנמצא את הדבר הנכון לעשות. הוא נולד עם יכולת שיש למעטים - הוא לא צריך לעשות כלום, רק לעמוד מול המצלמה. יש שחקנים שצריך לבנות סביבם סצינה שלמה, אבל במקרה שלו אפשר פשוט לכוון אליו אייפון ולהגיד לו שיעשה מה שהוא רוצה".

בחזרה ל"אמריקה X", הרבה אנשים אמרו וכתבו שזה אחד הסרטים האלימים שראו בחייהם. למה האלימות היתה הכרחית?

"הוא אולי נראה אלים יותר מסרטים אחרים, אבל הוא לא. הצופה מרגיש ככה כי הוא מושקע בדמויות - בגלל תצוגות המשחק, ובגלל הצורה שבה אנחנו מציגים את האלימות על הבד".

ג'ין סיסקל, בזמנו אחד המבקרים החשובים באמריקה, כתב שהסרט הוא קול זעקה משכנע להפליא נגד גזענות, אבל בגלל הבימוי והמשחק הוא אותה מידה גם מבדר. בעיניך, זה יאה ליצור בידור סביב נושא כזה?

"סרטים עושים בשביל הקהל, ולכן הם בידור, והם חייבים להיות מבדרים. היה עליי לקחת את כל הדברים האיומים והאפלים הללו ולהפוך אותם למשהו עם יופי, הדר ואלגנטיות. זו התשובה שלי".

הסרט מתנהל בזמן הווה ובפלאשבקים, ואחת ההחלטות האיקוניות שלך היתה לספר אותם בשחור ולבן - למה?

"הפלאשבקים היו בתסריט המקורי, והם היו מהותיים לצורה שבה אני מספר את הסיפור. הבנתי שהעבר חייב להיות עם קול ייחודי ונבדל מן ההווה בסרט, אז החלטתי להשתמש בשחור ולבן. הסרט לא היה עובד בלי ההחלטה הזו - כלומר, הוא היה עובד, אבל לא בצורה טובה באותה מידה, לפחות לפי דעתי הצנועה והמעט ארוגנטית".

קיי דיבר בהקרנת הבכורה יחד עם זוגתו, האמנית יאן לי-קיי. אני אומר לו שהאהבה והפרגון ביניהם מזכירים לי את אבי ואת אמי המנוחה. "זה הדבר הכי יפה שמישהו אי פעם אמר לי", הוא אומר בתגובה. "אתה חייב לבוא לארוחת ערב אצלנו בבית. הסרט הזה לא היה קיים בלי יאן. היא המנוע במשפחה שלנו".

"אמריקה X" מדבר על שנאה. בוא תדבר איתי על אהבה.

"המורים הכי גדולים שלי לימדו אותי ש'All You Need Is Love' והם צדקו. אנחנו צריכים שתהיה לנו אמונה אחת. אפשר כמובן שיהיו לה ורסיות שונות, ואפשר לדבר ולהתווכח בצורה שקולה ואינטליגנטית, אבל כולנו אותו דבר - כולנו אחים ואחיות. אנחנו משפחה אחת גדולה מסביב לעולם. ברור שקל יותר להגיד מאשר לעשות ואני גם לא אומר פה משהו חדש, אבל זה מה שאני מאמין בו".

העבודה הראשונה של קיי היתה בגיל 17 - ובישראל. הוא היה עוזר הפקה ב"בילי שני כובעים", אחד המערבונים הראשונים אותם צילומו בארץ. גרגורי פק כיכב וביים טד קוטצ'ף, שלאחר מכן יתפרסם כבמאי "משחק הדמים", הסרט הראשון בסדרת רמבו.

הצילומים היו באילת, אבל קיי הסתובב גם בבאר שבע - והתאהב. "אהבתי הכל בישראל, אבל הרגשתי יחס מיוחד לבאר שבע, אני לא יודע להסביר למה. הרגשתי שנולדתי שם", הוא אומר.

בשנים האחרונות, קיי עובד על סרטי כדורגל. הוא ביים לאחרונה קומדיה שחורה בשם "המאמן" שלא זכתה להצלחה ועובד על סרט כדורגל נוסף בשם "You'll Never Walk Alone" כשם ההמנון המפורסם של אוהדי ליברפול, שעוסק ב"גאון כדורגל והצורה שבה כדורגל השפיע עליו. כילד, רציתי להיות כדורגלן - זה היה החלום הראשון שלי".

קיי התנתק קצת מן הענף אחרי שעבר לאמריקה בתחילת שנות התשעים, אבל העבודה על סרטי הכדורגל הדליקה את התשוקה מחדש, ובגלל אהבתו משכבר הימים לעיר הדרומית, הוא הפך לאוהד שרוף של הפועל באר שבע ועוקב אחריה מקליפורניה. "אני ממש אובססיבי כלפי הפועל באר שבע", הוא מפתיע. "לצערי, אני רואה את המשחקים בטלוויזיה. אף פעם לא הייתי ביציע, ואשמח לעשות את זה. קינגס קאנגווה הוא גאון, ואני רוצה שיעבור לקבוצה שלי באנגליה - טוטנהאם. אני אוהד שרוף שלהם, באופן לא מפתיע. הרי אנחנו ידועים כקבוצה יהודית. היתה לנו שנה קשה, אבל לפחות הפועל באר-שבע חרכו את הדשא".

הזכרת יהדות, אז אשאל - איך אתה חושב שהזהות היהודית השפיעה על העבודה שלך?

"אבא שלי תמיד אמר לי 'אתה פשוט צריך להיות טוב ולנסות לעשות טוב ולהיות שלם עם עצמך'. המשפחה שלי היתה שומרת מסורת, אבל לא התאמתי. היו לי הרבה חברים לא יהודים, והזהות שלי אף פעם לא הפריעה להם. אני יהודי וזה ב-DNA שלי, אבל אני מקווה שהפכתי לאמן, ואמנות היא דבר אוניברסלי שפונה לכולם. אני לא מדבר לקהל מסוים".

לסיום, נחזור לסיבה שלשמה התכנסו - "Humpty Dumpty X". מכל שמות העט, למה רצית להיות חתום על הסרט דווקא בתור המפטי דמפטי?

"זו שאלה טובה. זה פשוט היה השם הכי מצחיק שיכולתי לחשוב עליו".