מה שקורה בין אריאל לנועה זה לא זוגיות, אלא סדרת אילוף משוגעת

תשתחרר, תצלם, תחייך, תשתובב, תתאפס, תתרחק. אריאל תמיד אשם, תמיד צריך לתקן, תמיד לא הבין טוב, ואריאל גם לא מספיק משוחרר בשביל נועה הזורמת והמגניבה-והמוצלחת-למרות-שיש-לה-מלא-כסף. אני מבינה את הצורך להוכיח שהיא האישה העוצמתית והזורמת שהיא מנסה להיות, אבל למה להגזים? הרי ברור שכמה קיפוצים על ספה וצניחה חופשית אחת לא יצליחו להסוות את המקל המאד ארוך שתחוב בעכוזה. על מי היא חושבת שהיא עובדת, בחייאת.

אם הוא בוט לא משוחרר, היא פי שבעה יותר קשיחה ממנו. הוא לפחות מנסה - להיות, להכיר, להתקרב. היא בעיקר מסתובבת כמו רס"ר משמעת של התנהגויות זוגיות ואומרת יותר מדי את המילה ספייס. גם בפרק הזה היא מצאה פאשלה, ובתגובה הפציצה בדאחיה וביטלה את הגעתה למשפחה של אריאל ברגע האחרון, וטוב שחסכה מאיתנו את טריקת הדלת ורקיעת הרגל.

למצלמה אמרה שהיא לא אוהבת דרמה ולא רוצה לעשות דרמה, אבל בהחלט הודיעה לו בפאסיב אגרסיב שהיא לא באה, ואז חזרה בה, ועוד היתה לה את החוצפה להיות גאה בעצמה על "הצעד" שעשתה. מה צעד? זה לא נחשב שעשית צעד קדימה אם עשית שניה לפני צעד אחורה. את באותו מקום בדיוק, רק שהחדר נטול חמצן כי שאבת את כולו. לא גילו לנו על מה היא כועסת הפעם, אבל אני מוכנה לשים לבלב על ההימור - זו הייתה שטות. עובדה שהיא התחרטה.

הם הגיעו לאירוע, ונועה היתה בלתי מזוהה. חיוכים, מחמאות, נצנצים. היא הרימה לאריאל ברמה שהוא התחיל לחשוד שחייזר השתלט על גופה, רק כדי שיגידו לו אחר כך איזה מדהימה היא ושהוא זכה. לא היה זכר לעצבים של קודם, וכאילו זה לא מספיק מוזר, אחרי שהם יצאו משם היא הזמינה אותו לשנ"צ ביחד, למרות שהם לא חולקים מיטה עדיין, ונתנה לו את המשפט המקורי: "אתה מסוכן אתה", כי אתה "נכנס ללב בלי שמרגישים".

לדעתי לאריאל אין מושג מה היא רוצה ממנו. הוא הולך לידה על ביצים ברמה שהוא מפחד לבחור פריים כשהוא מצלם אותה. כן, כי גם בים היא חייבת להפיק בוק צילומים, לשגע חצי חוף שיביאו לה יין, קרח, כוסות וסכו"ם חגיגי, ואז גם לבוא בטענות שהוא לא עוזר לה לשנורר יין, אחרי שלא צילם אותה מספיק טוב ולא חייך מספיק יפה. איף.

יודעת למה הוא לא מבקש מאנשים יין בחוף? כי זה מביך. וזו, אגב, כנראה גם הסיבה שהוא לא אוהב לצלם ולהצטלם. יש משהו מביך באנשים מבוגרים שמצטלמים כל שניה בטלפון. גם הכריחה אותו לצלם, גם דרשה פרצוף ספציפי תוך כדי, וגם - שיא השיאים - שיצחיק אותה.

והוא גם כן, עושה את כל הטעויות האפשריות. די להתגונן, די להסביר את עצמך, די להיות נימוח כל כך. פשוט תגיד לה - לא מעוניין לצלם אותך, כי אני לא ילדה בת 12 ולא משפיענית ביקיני. אולי היא תכעס, אבל הגבולות שתרוויח יפצו אותך. זכותך להיות אחר ממנה, זכותך לרצות דברים שונים, ומותר להגיד לה לא.

ולה כדאי לחשוב טוב אם היא באמת רוצה בן זוג עם אופי שעבר החלקת קרטין ונראה טוב בתמונות. או שתתני לו להיות מי שהוא, או שתקומי ותלכי. רק אל תטעי לחשוב שהוא עובד אצלך, כי גם אם האילוף "יצליח" ותהיו יחד, עוד עשור תגלי שהלחץ פיצל אותו לחיים כפולים ושיש לו עוד אישה וילד חצי לטיני בקולורדו.

אז מה, היה סקס גרוע? לא כיף, אבל בתור אישה אני מודיעה לכם שאנחנו לא לוקחות את זה קשה כל כך. אנחנו כמעט מצפות שהפעם הראשונה תהיה מזעזעת, ואפשר בגדול רק להפתיע אותנו לטובה.

מאז שלייקי ניסתה ליזום ותומר עצר אותה, היא מנסה להתמודד עם הסתירה - מצד אחד הוא רוצה את קרבתה, ומצד שני היא מבינה שיש בעיה עם המשיכה. לייקי מבולבלת, ושום בשר בבישול ארוך לא יעזור כאן.

בקליניקה היא פותחת את זה ומכניסה את תומר לפינה. עכשיו הוא לא יכול יותר להתעלם, ונדרש לתשובות או מעשים. התשובה שלו היא תסביך "מדונה זונה". מדובר על גברים שלא יכולים לאהוב ולהימשך לאותה אישה. כמו טוני סופרנו וכרמלה - אותה הוא אוהב, היא אם ילדיו, הוא מכבד אותה ומעט חושש ממנה, אבל הוא לא יטמא אותה בתשוקתו. לזיין הוא מעדיף מישהי שאותה הוא רואה רק כאובייקט מיני. אליה אין לו רגש, הערכה או חיבה, והוא מתחזק אותה בתכשיטים במקום. דיכוטומי. פשוט.

אני יודעת שהאמונה הרווחת בפסיכולוגיה בסיסית היא שצריך לדבר על הכל, אבל הנה - השיחה הזאת עזרה? לא. אפילו הזיקה. עכשיו כולם יודעים שכולם יודעים, השקר שט לו כחרצף על פני המים, וכולם נבוכים נורא. בי נשבעתי שהפסיכולוג עפעף לתומר במורס קוד: "תומר, תזיין כבר את לייקי, למען השם, מספיק להתפנק".

המסר הגיע. אחרי מסיבה שבה שתו, הם שכבו לראשונה. היה גרוע. בבוקר שאחרי התנהלה עוד שיחה מיותרת שבה תומר הסביר ללייקי שהוא "מרגיש חסום מינית". כשמישהו שוכב איתך ולמחרת אומר לך שהוא חסום מינית, זה אומר רק דבר אחד - שאי אפשר היה להסתיר את חוסר המשיכה ומשהו היה חייב להיאמר. אם התפקוד היה תקין הוא לא היה אומר מילה. ואם גם היא מדווחת שהסקס היה "לא יודעת, כזה של שיכורים", אז כולנו מבינים מה זה אומר.

מצחיק אותי הניסיון לשדר שבשבילו זה "לא ביג דיל". ובכן, בשבילה כן. חשוב לה לדעת שהגבר שאיתה נמשך אליה, ובצדק. משיכה היא קריטריון משמעותי מאד, ולצפות ממנה להכיל את זה בלי להרגיש דחויה להפליא זה לא סביר. מותר לה להתבאס. זה לא "לעשות עכבר מפיל", זה להתייחס לפיל בדיוק כאל מה שהוא. פיל. פיל ענק ביניהם.

לפחות לייקי פתוחה מספיק בשביל להודות שזה ביאס אותה, ואומרת שהיא לא מתכוונת להישאר בסיטואציה שבה החיבור המיני לא עובד חלק. אני מאמינה שהיא באמת לא תישאר. מאד לא נוח פיל במיטה.

אצל נטע ואביתר העצוב, הפיל הוא צה"ל. מילואים שהוא קבע למרות שידע שהוא בתוכנית, ודירה שיכלה לשכן את שניהם אם לא היה מסבלט אותה, כדי שחלילה אף אישה לא תעבור לגור איתו שם לעולם. הזייה. בין כל הטפסים שהמשתתפים חותמים עליהם אין אף טופס שמחייב אותם, לא יודעת, להיות נוכחים 42 יום?

הוא בעצמו מנסה להבין עד כמה הוא שרוט, ותוהה איך זה שהוא מרגיש במילואים רוגע וביטחון יותר מבעבודה ובחיים עצמם. אני מנחשת שמה שעושה לו את זה זו הבהירות בעולם של קטבים. בצבא יש רעים, טובים, אסור, מותר. התפקידים ידועים, כל אחד יודע מה לעשות ומתי, והסיכונים ברורים. החיים, ובכן - בדיוק ההיפך.

נטע כבר הספיקה לפתח רגש, ועומדת בפני דילמה - האם להמשיך להחזיק את המערכת בלעדיו עד שהוא אולי יחווה מספיק מרחק וגעגועים כדי להתמסר? לא חושבת שכדאי לה. אולי אני באובר הזדהות, אבל אני ממש מרגישה את הסכנה שמרחפת מעליה, ולא מצליחה להתנער מהחרדה שהיא צופה בפרקים עם טישו ובוכה למוות. כי מה יותר גרוע משברון לב שגם משודר אחר כך בטלוויזיה? לא הרבה.

אבל בואו לא נספיד עדיין. רשמית זה עדיין לא סיפור אהבה כושל. קודם היא עוברת לגור עם עצמה בדירה ששכרה עם בן זוג. היא תעצב אותה לבד, תגור בה לבד, והוא יבוא לסופ"ש. אין בריאות כזו. בקרוב אצלכם.