במלאת אלף ימים לטבח ה-7 באוקטובר, שיתקיים מחרתיים (חמישי), תעלה לראשונה תערוכה בשם "1,000 זיכרונות" בבית אריאלה בתל אביב, הנמצאת בסמוך לכיכר החטופים, שתשוב לפעילות ליום אחד ותהפוך ל"כיכר זיכרון" במסגרת אירועי היום האלף. התערוכה תציג עשרות חפצים אישיים של נרצחי השבת האיומה, הנופלים והחטופים. התערוכה פתוחה לקהל הרחב.
בין המוצגים בתערוכה: אופניו של אריאל ביבס ז"ל, הסטטוסקופ ומדי הפרמדיק של עמית מן ז"ל, צעיף מכבי חיפה של ליאור טרשצ'נסקי ז"ל, קופסת הלגו של נטע ברעם ז"ל, הכומתה של התצפיתנית נועה פרייס ז"ל, הגיטרה של שחר מתיאס ז"ל, חולצתו של איתי חן ז"ל איתה נחטף ב-7.10, חד האופן של דרור בהט ז"ל, ערכת הדי.ג'יי של דן דמרי ז"ל, הפיג'מה של ים גולדשטיין-אלמוג ז"ל, הפעמונים של דניאל אשר כהן ז"ל, ספרו האישי של נדב גולדשטיין-אלמוג ז"ל, נעלי הכדורגל של רון יהודאי ז"ל, השידה שבנה ירדן בוסקילה ז"ל עם אביו, השבלול של סיגל לוי ז"ל לצד עשרות חפצים נוספים.
כל מוצג מלווה בסיפור אישי שנכתב יחד עם בני המשפחה. ממועצת אוקטובר נמסר: "ביקשנו להנציח לא את הדרך שבה הם נרצחו, אלא את הדרך שבה הם חיו. כל חפץ בתערוכה הוא עולם שלם של אהבות, חלומות, משפחה ותקווה. כשמחברים את כולם יחד מתקבלת לא רק תערוכה אלא דיוקן של מדינה שלמה שאיבדה את יקיריה ומסר אחד ברור: אסור שהזיכרון שלהם יהפוך לעוד עמוד בספרי ההיסטוריה".
התערוכה היא חלק מאירועי יום ה-1,000, שיתקיימו בחמישי בשעה 6:29 בבוקר, במעל ל-80 מוקדי זיכרון ומחאה ברחבי הארץ.
שורדת השבי ארבל יהוד בחרה להציג בתערוכה את תג האסירה ותעודת השחרור שניתנו לה ביום השחרור. לצדם, מוצגים מכנס ירוק וחלק עליון שחור, הבגדים שלבשה בבוקר ה-7 באוקטובר כאשר נחטפה ממיטתה בביתה. אלה היו הבגדים היחידים שנותרו עמה לאורך כל תקופת השבי. מתחת לסידאל, לג'ילבאב ולחיג'אב שנאלצה ללבוש, הם היו החיבור האחרון לחייה הקודמים, לבית, למשפחה ולזהות שלה. את התכשיטים לקחו ממנה ויחד איתם ניסו לקחת גם את גופה, את נפשה ואת חירותה. גם בבוקר השחרור לבשה את אותם בגדי חטיפה מתחת לבגדים שבהם שוחררה.
גם שורד השבי אריאל קוניו בחר להציג את תעודת האסיר ותעודת השחרור שניתנו ביום שחרורו. לצידם מוצגת חולצה כתומה, שליוותה אותו לאורך תקופת השבי, לאחר שבגדיו מיום החטיפה נלקחו ממנו. מוצגים גם בגדי השחרור שחמאס אילץ אותו ללבוש ביום שחרורו: גופייה ארוכה בצבע חאקי, מכנס ארוך תואם, בגדים שנועדו לדמות מדי צה"ל, לצד סווטשירט שחור ונעליים שחורות. ארבל ואריאל מסרו כי החפצים האלה "אינם מייצגים רק את הסיפור שלנו. הם מספרים את סיפורם של כל מי שנחטפו, נרצחו, נפצעו ונשאו את מחירו של אותו יום ושל הימים שבאו אחריו. יהיו מי שיבקשו לשכוח. יהיו מי שינסו לטשטש, להכחיש או למחוק. אנחנו לא נאפשר זאת".
"אנחנו עומדים כאן היום בזכות עשרות לוחמים, לוחמות ואזרחים אמיצים שפעלו, נאבקו והקריבו למען חיינו. את חובנו כלפיהם, וכלפי מי שכבר אינם, נישא תמיד. אנחנו מבקשים מכם: אל תזכרו רק בימי ציון או במספרי הימים. זכרו בכל יום את מי שכבר אינם, את מי שעדיין נושאים את הפצעים בגוף ובנפש, את המשפחות השכולות, את הפצועים, את החטופים ואת כל מי ששילמו מחיר כבד כל כך. כאשר יגיע היום לבחור את הנהגת המדינה - הצביעו מתוך אחריות, מתוך זיכרון ומתוך מחויבות לעתיד טוב ובטוח יותר עבור כולנו. הזיכרון הוא אחריות משותפת".
שורדת השבי דניאל אלוני בחרה להציג לציבור את הפיג'מה שלה. "ימים ספורים טרם שחרורנו קיבלתי את הפיג'מה הזאת", מסרה. "במשך חודשים לבשתי בגד אחד בלבד. בגד שלא הוחלף ולא כובס, שספג לתוכו את הזיעה, הלכלוך, הפחד והייאוש. החלטתי שלא אלבש את הפיג'מה החדשה. שמרתי אותה ליום בו אצא משם, אם אזכה לצאת. ביום שבו התבשרנו שאנחנו משתחררות מהגהנום ההוא, מהחיים הבלתי אנושיים שמתחת לאדמה, לבשתי אותה. הרגע שבו פרצתי בבכי היה הרגע שבו יצאנו אל האור. השמש סינוורה את עינינו אחרי ימים ארוכים של חושך, פחד ורעב. זה היה רגע אחד שבו בטוב ניצח את הרע. מאז שמרתי את הפיג'מה הצהובה, עבורי היא מסמלת את האור, את החופש ואת החיים שקיבלנו מחדש".
שורדי השבי אילנה גריצ'ווסקי ובן זוגה מתן צנגאוקר בחרו להביא לתערוכה את הפריט היחיד שנותר מהבית ממנו נחטפו - מיקרוגל מחורר מכדורים. "יש אנשים שיסתכלו על המיקרוגל הזה ויראו רק חור של כדור. אני מסתכלת עליו ורואה את הבית שלנו", מסרה גריצ'ווסקי. "אני רואה את החיים שהיו לי ולמתן בקיבוץ ניר עוז. את הקפה של הבוקר במרפסת. את ארוחות הערב אחרי יום עבודה. את הצחוקים במטבח. את הפסטה שמתן תמיד ביקש שאכין שוב. את הכלב שלנו שחיכה ליד השולחן בתקווה שייפול משהו. את השקט, את הביטחון ואת החלומות על העתיד שבנינו יחד. המיקרוגל הזה לא היה מיוחד. הוא היה עוד חפץ בבית. בית שהיה מלא באהבה, בשגרה ובחיים".
"בבוקר 7 באוקטובר הכול השתנה. כדור חדר דרך המיקרוגל הזה. אבל הוא לא פגע רק במתכת. הוא פילח את החיים שלנו. מאותו הבית מתן ואני נחטפנו לעזה. כל אחד מאיתנו נלקח למקום אחר. הבית שנראה עד לפני רגע כמו המקום הכי בטוח בעולם, הפך לזירת טרור. ברגע אחד איבדנו את החופש שלנו, את הביטחון שלנו ואת החיים שהכרנו. היום, אלף ימים אחרי, החור הזה עדיין כאן. הוא מזכיר שלא רק קירות נורו באותו יום. משפחות נקרעו, בתים התרוקנו, חיים נעצרו, אהבות הופרדו. אני מציגה את המיקרוגל הזה כדי שתראו מה באמת נהרס ב-7 באוקטובר. לא רק בית, אלא החיים שהיו לנו. ולמרות הכול, יש דבר אחד שהם לא הצליחו לקחת מאיתנו - את האהבה שלנו".