אמש צפיתי בריאיון עם מנהיג של ארץ נהדרת, לא תכנית הסאטירה אלא ארץ נהדרת במובן המילולי: מנצחת בכל חזית, הישגיה כבירים, כלכלתה היא כבר מזמן בליגה של הגדולים, כל עתידה לפניה.
המנהיג נינוח, שליו, יודע שהנוכחים באולפן הקטן מעריצים אותו ללא סייג - והכוונה אינה רק לקהל שלוקט בפינצטה, אלא גם לחברי הפאנל שמתבוננים בו בעיניים בורקות. שאלותיהם (חוץ מאחת, תכף נגיע אליה) הן דברי שבח שנועדו לרומם ולפאר את מי שכונה בידי שר בממשלתו "המנהיג העליון", בסצנה שכמו נלקחה מהאפלים שבסרטי המדע הבדיוני, או גרוע מכך, מהארכיונים.
"מישהו האמין ב-8 באוקטובר שנשיג כל כך הרבה?" שאל המנהיג העליון רטורית - שהרי ידוע שהספירה החלה מחדש ("שנת האפס" - בלשונם של מנהיגים עליונים), ב-8 באוקטובר. לפני היום ההוא לא היה כלום: תוהו ובוהו וחושך על פני תהום, ורוח אלוהים מרחפת על פני המים.
נניח שהיה בין הפאנליסטים, לא נגזים ונאמר "עיתונאי" אלא סתם אדם הגון, אפשר שהיה מקשה על הנואם בשאלה לגבי מה שאירע לפני שנת האפס - ולו רק כדי לקבל תשובה שמאשימה את יריביו, אבל משניתנה להם זכות השאלה, שאל אחד מהם מדוע הוא קורא לאחדות ולהרחבת הממשלה? שהרי הישגיה של זאת הקיימת הם כה נפלאים! נשבע לכם שאני לא ממציא.
ופאנליסט אחר, דווקא בעל תואר ד"ר, כלומר - מעט בינה אמורה להיות בקודקודו, תבע בנחרצות לדעת מדוע המנהיג העליון מסתפק בלשון המעטה בביטוי "ניצחון מוחלט", שהרי ברור שמה שהושג בפועל הוא הרבה מעבר לניצחון מוחלט!
מה אומר ומה אגיד? נשבע לכם שעם תום התכנית חיפשתי את שמו של ג'ורג' אורוול בקרדיטים.
שאלת תם
למי שלא הבין, אחד בשם בנימין נתניהו, ראש ממשלה למחייתו ולאסוננו, הגיע אמש לאולפן "הפטריוטים".
זה לא היה ריאיון עיתונאי לפי שום סטנדרט - ולהגנתם של המסובים ייאמר שאף לא התיימר להיות כזה. זה לא היה אפילו חוג-בית שאליו מגיעים מתלבטים כדי להאזין לדברי המועמד בכובד ראש, לשמוע ולשקול.
מה זה כן היה? הופעה בפני גרעין קשה של מעריצים, כזו שבה אי אפשר לטעות, כי אין תשובה לא נכונה: הקול מרחף בחלל, אבל הקהל לא מאזין באוזניו אלא בעיניו המלטפות את דמותו של האיש שייקח אותם אל המחר - משהו שבין גדול בתורה לכוכב רוק.
נתניהו לא נשאל שאלות לגיטימיות, למשל: מדוע בלם את צה"ל בעקבות הוראה ישירה מהבית הלבן? (כפי שאמר בקולו נשיא ארה"ב), האם חמאס אכן משתקם בעזה - ואם כן, האם בכוונת ישראל לפתוח שם שוב במלחמה (כפי שבישר ערוץ 13 בכותרת המהדורה שלו)? הוא לא נשאל מדוע הוא פועל לפטור משירות בצה"ל עשרות אלפי משתמטים - ועוד כגון אלה.
וזה לא שהיו שאלות משמעותיות שמחייבות חשבון נפש: "במה השתנית מאז 7 באוקטובר?" נשאל נתניהו - והשיב: "הורדתי קצת במשקל". אתם יודעים מי עוד ירדה במשקל מאז 7 באוקטובר - או ליתר דיוק בין 7.10.2023 ל- 29.8.2024? עדן ירושלמי ז"ל, אחת מששת החטופים שנרצחו על ידי חמאס, שהגיעה למשקל 36 קילו, אחרי שהורעבה בשבי.
הייתה רק שאלה אחת, "כאילו מהאופוזיציה", של גיא מרוז, שיושב בפאנל על תקן של חוזר בתשובה - אחד שנולד עם, רחמנא לצלן, הפרעת שמאלנות, אבל ברוך השם ראה את האור. הוא שאל את נתניהו מדוע טען שלא יתקשה למלא גם את תפקיד ראש הממשלה וגם לתפקד כנאשם המגן על חפותו בבית המשפט.
לדברי נתניהו, ההישגים האדירים שהצליח להביא את ישראל אליהם, למרות משפטו, הם שמדברים בעד עצמם. "מנהיגים מכל העולם מתקשרים אליי", מכריז נתניהו, שעונה כביכול למרוז. מדוע מתקשרים? כדי ללמוד איך הצליח להשיג הישגים כה כבירים.
לו היה אדם הגון אחד נוכח בחדר, שלא לומר עיתונאי, הוא היה שואל מי הם אותם מנהיגים, כי מי שצופה עדיין בערוצים שאינם 14 למד שכאשר מנהיגי העולם מדברים למצלמות ולמיקרופונים, הם אומרים את ההפך הגמור.
משתכשך במי המדמנה
אם זה לא היה ברור עד עתה, אל תצפו מהפאנל הזה לחקר האמת. אפילו עצם הצגת שאלה כאילו-לעומתית היא כאן בגדר עבירה-במתכוון: ינון מגל מהסה את מרוז שסרח ונבח, והשיירה עוברת.
ייאמר מיד: כמופע שאינו ריאיון שנחזה להיות עיתונאי, זה היה מופע מצוין. נתניהו כשהוא משוחרר מלחץ, פורח מול המצלמות, מרחף על אהבת הקהל, מפלרטט עמו, שובה אותו בקסמו.
כמו בכל מופע, נרשם גם רגע דרמטי: זה היה עת תיאר נתניהו את הפגיעה-לכאורה ברעייתו ובשני בניו (מוזר, חשבתי שיש לו שלושה ילדים).
מעשייה שהייתה כך הייתה: שרה טיפלה במסירות במשפחה דתית שבה האמא שכבה על ערש דווי. והנה, עת רכן אחד היתומים-לעתיד לנשק נשיקה אחרונה את אימו, טרם השיבה זו את נשמתה לבורא, הייתה שרה נצורה בבית ראש הממשלה.
נצורה אך לא עצורה - משגיחה בטלפון מרחוק על האירוע (אם הבנתי נכון), בעוד המפגינים בחוץ (אותם כינה נתניהו בתואר "מדמנה") "קוראים לאנוס ולרצוח אותה" (כך במקור).
מה אתם יודעים, חברים? אין גבול לרשעותם של מי שננשכו על ידי שמאלני והפכו לשמאלנים-פעילים בעצמם!
משהו על הקהל: היושבים מאחורי נתניהו נראו כאילו לוהקו במיוחד לתפקידיהם. אחת מעווה את פניה בהתאם למנגינה העולה מפיו, אחד ממושקף בשיער מאפיר, טייפ-קאסט של המחנה האחר, מאזין בכובד ראש. מעליו שני גברים, אחד מהם צעיר - אולי חייל (אם כי לא במדים כמובן) - ומשמאלם יושב חרדי-לייט: חולצת פולו וכיפת קטיפה שחורה.
נדמה שבשלב כלשהו מעיר מישהו לבמאי שחסרה עוד דמות נשית בפריים. או אז מתחלף הממושקף עם אישה שעד לאותו רגע הוסתרה מהמצלמה - ועוברת לשבת במקומו. על פי מראה היא דתייה-לאומית. מה נאמר? פסיפס אנושי שנועד למטרה אחת: להמטיר גשם של פתקי מחל.
דבר המבקר
אודה שצמרמורת התגלגלה במורד גבי: אם יעברו חוקי התקשורת שעל קידומם שוקד נתניהו במרץ, אפשר שאלה יהיו החדשות היחידות שתהיינה מותרות לצפייה במקומותינו.
כיוון שכך, לא נותיר את טור הביקורת הזה כפי שהוא, אלא ניתן למבקר אובייקטיבי מהעתיד למסגר עבורנו את האירוע - כמו במקרה של הצופה המאוזן שמעון ריקלין, שצייץ בעקבות המופע של נתניהו, בחשבון ה-X שלו (לא נגענו, היעדר סימני הפיסוק - במקור):
"הריאיון הכי טוב של נתניהו בשנים האחרונות כעת בערוץ 14 בפטריוטים. שילוב של נתניהו רגיש מודה בפגיעות לא מדבר בססמאות אלא מסביר את מורכבות המצב לצד כנות ושיתוף ומעט חיוך. זו טלוויזיה מעולה שמאפשרת לקיים דיון. יפה מאוד".
הנה כי כן, לא רק משל אפשרי על טלוויזיה מהעתיד קיבלנו פה, אלא גם מופע של ביקורת טלוויזיה מאוזנת. ולפיכך אצטרף גם אני למקהלה, בתקווה שיזכרו לי שהבעתי את הדעה הנכונה גם בטרם חויבה זו בחוק: הללו את נתניהו, הללו את ערוצי התקשורת שלו, הללו את המלצות הצפייה בהם!