64 שנים עברו בין "במבי" לבין סרט ההמשך שלו, וככל הידוע לנו זהו משך הזמן הארוך ביותר בין סרט מקורי להמשכו. אילו היו ממתינים עוד עשור וחצי עם המותג של "גבעת חלפון", אולי היינו מצליחים לשבור את השיא הזה — אבל "גבעה 338" עלה אצלנו לאקרנים בסוף השבוע, 50 שנה אחרי צאת הקלאסיקה הפולחנית של אסי דיין.
יוצריו ומשווקיו של "גבעה 338" מתעקשים שאין מדובר בסרט המשך, והוא אכן יושב אי־שם על הספקטרום שבין המשכון לסרט מחווה ועוד כמה הגדרות לא ברורות. בכל מקרה, הוא מתרחש פחות או יותר באותה זירה מדברית, משתייך לאותו ז'אנר של סאטירה צבאית אנרכיסטית, ומציג אף הוא צוות של קומיקאים עכשוויים בעלי שם. העלילה: חייל מגיע לפנות את הבסיס, ומגלה סוד מפתיע בנוגע למתרחש מתחת לפני הקרקע. יש בסרט אינספור ציטוטים מקודמו, וגם הופעת אורח של אחד מכוכביו — שייקה לוי, שאינו נראה נלהב במיוחד. גברי בנאי, החבר האחר של הגשש החיוור שעדיין עימנו, סירב להצעה בטענה "זה פאתטי" (כך לפי פרסום של רן בוקר ב-ynet). מי שכן משתתפת היא יעל פוליאקוב, בתו של ישראל פוליאקוב ז"ל שהופיע במקור; בשיחה עם ציון נאנוס בחדשות 12 היא סיפרה שאמה לא נשמעה נלהבת מן הפרויקט, בלשון המעטה.
ובכן, צר לי לומר: בנאי צדק, ומסתבר שגם ההסתייגות שיוחסה לשוש פוליאקוב הייתה במקומה. "גבעה 338" מתגלה כסרט פאתטי ולא מצחיק. בכתבה אחרת, של עמי פרידמן ב"ישראל היום", התברר שאת הבדיחות הטובות חתכו ממנו משום שנחשבו רגישות מדי — למשל זו שבה ידו של הקצין הבכיר בגילומו של טל פרידמן נקטעת בזמן שהוא גורס מסמכים כדי לטשטש ראיות, מיד לאחר מחדל השבעה באוקטובר. ככה זה: עם כל ההבנה לסיטואציה, לסרס קומדיה זה בדרך כלל לא רעיון טוב, וכך גם הפעם. מה שנשאר הוא שש בדיחות פלוצים ועוד אחת על עצירות. נכון, הקהל שהולך כאן לקולנוע בקיץ צעיר למדי — אבל זו לא סיבה לרדת כל כך נמוך.
מלבד פרידמן ופוליאקוב, צוות הכוכבים כולל את אלי יצפאן, שחר חסון וקים אור אזולאי — שמבלה את רוב הסרט בחזייה ובתחתונים. יש כאן גם עוד כמה שחקנים שאין זו שעתם היפה, והבימוי של ארז בן הרוש אינו עושה עמם חסד. אם להיות צדקנים, מגוחך גם שסרט על נושא כזה, בתקופה כזו, אינו מציג פלסטינים וכמעט שאינו מזכיר אותם. במקומם יש כאן סינים, ש"גבעה 338" מציג בצורה גזענית למדי. יחד עם היפנים ב"לשחרר את שולי סאן", מתברר שהקולנוע הישראלי גילה שק חבטות חדש במקומם של הערבים.
והאם יש לנו גם משהו טוב לומר? לא כל כך. אבל אם תרצו לשמוע עוד קובלנות וטרוניות, תוכלו להאזין לפינה המלאה של אבנר שביט אצל איריס קול.