מאז 7 באוקטובר, החרם נגד להקת אינפקטד מאשרום רק הלך וגבר. כך חושפים חברי אחד ההרכבים הישראליים המצליחים ביותר בעולם, עמית דובדבני וארז אייזן, בריאיון לוואלה תרבות. השניים מגלים כי בתחילת החודש הזה היו אמורים להופיע במועדון בברוקלין - אולם לאחר שההופעה נסגרה ומכירת הכרטיסים כבר היתה בעיצומה, המועדון ביטל את הופעתם בגלל שהם ישראלים.
"לפני כמה שבועות הייתה אמורה להיות לנו הופעה מאוד גדולה בניו יורק, בברוקלין, שנסגרה חודשים קודם, במועדון שנקרא SILO", אומר דובדבני. "שבועיים אחרי שהתחילה המכירה והכל זרם, המועדון החליט לבטל את ההופעה כי הצוות לא היה מוכן לעבוד באירוע הזה וגם חברת ההגברה לא. האמרגן מתקשר אלינו, הוא היה בעדנו וכל כך כעס, ואמר לנו, בואו נחליף מתחם, נעבור עליו ונפרסם מקום חדש. זה בדיוק מה שעשינו. החרמות נגד ישראלים בברוקלין מקבלת כמובן תמיכה מראש עיריית ניו יורק, ממדאני. אבל אנחנו המשכנו בשלנו, והקהל שאוהב את אינפקטד הגיע איתנו למקום החדש".
"אמנים ישראלים כמונו, שמזוהים מאוד בחוץ, סופגים את זה", מוסיף דובדבני. "אנחנו סופגים את זה בכל העולם: באוסטרליה, באירופה וגם באמריקה אנחנו סופגים את זה. לפעמים מסובך יותר להתמודד עם התקהלויות של ארגונים שפועלים נגדנו ומנסים להחרים ולגרום לביטול ההופעות שלנו. לפעמים זה קצת יותר קל עם הפגנה בחוץ של כמה אנשים עם דגלים. אנחנו נאבקים בזה, משתדלים להמשיך ולא משנים את הזהות שלנו, כי אנחנו ישראלים, אין מה לעשות. איך הסברנו פעם בראיון? 'אני לא שוודי'. אנחנו ישראלים, אנחנו מזוהים ישראל. אנחנו להקה שמופיעה יותר בעולם מאשר בישראל. אז אנחנו נאבקים בזה ומשתדלים לעבור את הגל הזה. להגיד לך שהגל הזה של החרמות והעוינות הולך ונרגע? לא. להיפך, הוא הולך וגדל והוא נמצא בכל מקום. אבל אנחנו ממשיכים בשלנו. מצער אותנו שהרבה הופעות לא קורות בגלל שמפיקים לא רוצים להיכנס לזה. גם אם הם חברים שלנו אפילו, והזמינו את אינפקטד מאשרום במשך שנים, הם פשוט אומרים 'לא מתאים לעשות הופעה עכשיו'. יש איזורים מסויימים בעולם שלא מקבלים הופעות שלנו, וזה מצער".
במלאת 30 שנה לפעילות ההרכב אינפקטד מאשרום, ייסדו חברי ההרכב עמית דובדבני וארז אייזן מוזיקה אלקטרונית חדש, "INFECTED FESTIVAL" שמו, שיתקיים לראשונה במשך שלושה ימים, 24-26 בספטמבר, בפארק הירדן. הפסטיבל יכלול שלוש במות, עליהן יופיעו עשרות אמנים. גולת הכותרת: על הבמה המרכזית יקיימו אינפקטד מאשרום הופעה חיה שתמשך שלוש שעות ויארחו את ברי סחרוף, מיכה שטרית, נינט טייב, הדג נחש, התקווה 6 ועוד. על הפקת הפסטיבל חתומה to-MIX.
"זה יהיה פסטיבל כמו פסטיבלים יפים רבים בעולם, אבל בישראל", אומר דובדבני. "הכל תחת השם שלנו, תחת המטריה שלנו ובחירת אמנים שלנו. הפסטיבל הוא אלקטרוני שמאחד מלא סגנונות, למרות שיהיה בו גם הרבה שיתופי פעולה עם רוק. פסטיבל עם קמפינג במפון, ביער, בטבע. אנחנו מקווים להקים מורשת של זה בישראל. רצינו לעשות את זה גם בעבר, לא תמיד זה יצא".
למה זה לא יצא עד כה?
"לא תמיד אתה רוצה את האחריות בלהיות בעלים של פסטיבל. עולה השאלה בשביל אתה צריך את כאב הראש הזה. אבל אצינו לעשות את הפסטיבל הזה במשך שנים ואני חושב שהגיע הזמן, אולי חגיגות ה-30 שנה נתנו לנו סיבה להגיד שזה הרגע".
אתם כבר לא הכי צעירים. עמית אתה בן 51, ארז אתה בן 45. הפער ביניכם לקהל שבה לראות אתכם הולך וגדל. איך זה מרגיש?
אייזן: "יש לנו גם קהל יותר מבוגר מאיתנו של בני 80 שבאים להופעות ויש לנו גם קהל של בני 12 שרוצים להיכנס ולא תמיד מרשים להם בגלל הגבלת גילאים. אז הקהל הוא רחב. אפילו יש בקהל שלנו תינוקות דרך אגב, בני שלושה חודשים, שראיתי אותם מזיזים את הראש ככה יפה. בקיצור, הגיל הוא לא רלוונטי".
תמשיכו לעשות את זה גם כשיהיו לכם נכדים? תהיו סוג של הרולינג סטונז של המוזיקה האלקטרונית?
אייזן: "אנחנו לא רואים כרגע איזה דדליין של מתי מסיימים. אני מקווה שנחגוג גם 60 שנה ביחד ואולי אפילו 80 שנה ביחד, מי יודע. בינתיים אנחנו זורמים, אנחנו נהנים ממה שאנחנו עושים, מעסיקים את עצמנו בדברים שממש כיפיים לנו ויש בהם סיפוק".
דובדבני: "מיק ג'אגר הוא חיה בלתי ניתנת לעצירה. אם תיתן לי את הזכות להמשיך לקפץ על הבמה בגיל 80 ולהראות כמו שמיק ג'אגר נראה, אז נעשה את זה. כרגע יש לנו עדיין את היכולת הגופנית לעשות את זה מבלי להראות מוזר על הבמה. ברגע שארגיש שמוזר לי קצת על הבמה, אז אולי נשנה כיוון".
אייזן: "אולי נעלה עם כיסא גלגלים להופעה, לך תדע".
דובדבני: "אולי זה יהיה כיסא כזה רובוטי".
אתם אמנם סיפור הצלחה, אבל בתקופה של "Becoming Insane" היתה תחושה שזה הולך להתפוצץ בענק, ואינפקטד יביאו להיט פופ אימתני - אבל ההצלחה היתה חלקית. אתם מרגישים שמימשתם את הפוטנציאל המסחרי שלכם להפוך להיות ענקיים באמת?
דובדבני: "אני חושב שכן, כי המטרה שלנו, גם עם 'Becoming Insane' לא הייתה להכנס למיינסטרים העולמי. זה קרה לנו בטעות. אנשים אומרים לי, דובדוב, דברים לא קורים דברים בטעות. אז אני אומר להם: אז אם 'Becoming Insane' היה נוסחה למסחריות, למה לא עשינו אחרי זה חמישה אלבומים שהם 'Becoming Insane'? התשובה היא שזה לא באמת עניין אותנו מוזיקלית, ומיד הלכנו אחרי זה לאלבום הכי לא מסחרי, 'Legend of the Black Shawarma'. לא עסקינן במסחריות, עסקינן בלעשות מוזיקה שאני וארז אוהבים. תמיד היינו ככה ואני חושב שתמיד נהיה ככה. זה היה הפיק של אינפקטד מאשרום, היינו במקום הנכון, בגיל הנכון ובסיבוב ההופעות הנכון. לשכפל את ההצלחה הזאת אני מאמין שכבר אי אפשר. אבל להגיד לך שתכננו את ההצלחה הזאת או ניסינו אחרי זה לקחת אותה יותר גבוה - התשובה היא לא".
אייזן: "היינו בשוק שמישהו בכלל החתים אותנו, לא היה בתכנון בכלל שיהיה לנו אלבום. זה לא שאתה עושה משהו ואתה חושב שאתה הולך להיות מדונה".
דובדבני: "אמרת, זה יכול היה להיות להיט פופ אימתני, אבל במקרה של מוזיקאים שלנו לא עסקינן בפופ ולא בלהיט. עסקינן בדבר הפוך. כל טראק שלנו הוא 10 דקות או 8 דקות, הוא מלכתחילה לא מיועד לשידור ברדיו. אז איך זה יכול להפוך ללהיט מסחרי עצום? נכון שהיום יש דרכים אחרות, העולם השתנה ויש לך טיקטוק ודברים כאלה, אבל גם לשם אנחנו לא מכוונים, כי מה זה להיט שמתפוצץ בטיקטוק? זה 30 שניות. אנחנו להקה שבאה לספר לך סיפור אינסטרומנטלי של 10 דקות. זה לא דבר מסחרי. גם בטיקטוק אי אפשר להילחם ואנחנו לא מנסים. אנחנו כאילו ממשיכים בשלנו ויש קהל שאוהב את הסיפור שלנו".
במבט על שלושת העשורים הראשונים של ההרכב, ספרו לי על מה אתם גאים במיוחד - ועל מה מתחרטים.
דובדבני: "אנחנו מאוד גאים במעבר שלנו לאמריקה וביצירת האלבום 'Vicious Delicious'. זה דבר שקרה בשיא התעוזה האומנותית. היינו אחרי הלהיט עם ברי סחרוף ושיתופי פעולה וקמנו, עזבנו הכל, הלכנו אל הלא נודע ויצרנו את האלבום הכי גדול שלנו. על מה אנחנו מתחרטים? אנחנו לא מסתכלים על דברים שלא קרו. הרבה דברים יכולים לקרות או לא לקרות בלהקה אבל זה מוביל לדרכים אחרות".
אייזן: "פעם שמת לי מלח בכוונה בקפה, אני לא אשכח לו את זה".
דובדבני: "זה נכון. אבל אני לא מתחרט על זה".
אייזן: "שמע, פעם עשינו שיר עם ליידי גאגא, ואני התלבטתי קצת אם לעשות את זה או לא לעשות את זה, אם זה מסחרי מדי או לא מסחרי מדי. זה סוג של סימן שאלה אם זה היה טוב בכלל או לא טוב. בפעם אחרת עשינו פרוייקט ל-'Bad Robot', חברת סרטים וסדרות עם השמות הכי גדולים. עבדנו שם חודש וחצי על סדרה שבסוף לא יצאה בכלל. כל המוזיקה שעשינו לסדרה - נזרקה לפח כי אין סדרה. מה לעשות. אבל אני לא מתחרט שעבדתי שם חודש וחצי, אני מבסוט שעבדנו שם כי התהליך היה כיפי".
אחרי 30 שנה של פעילות ומלא ראיונות, מה עדיין לא יודעים עליכם?
דובדבני: "ארז הוא בשלן חומוס רציני, וכנראה יפתח חומוסייה. הוא חומוסאי רציני וזאת הפנטזיה שלו".
אייזן: "היא תיקרא 'אבו אייזן'".
אגב חומוס, שאלתי עיתונאי שהוא גם מעריץ שלכם מה הוא היה רוצה שאשאל אתכם. ציפיתי לשאלה עיתונאית נוקבת, וכל מה שהוא נתן לי זה: תשאל אותם על מה נכתב הטראק "סעיד" והאם נכונה השמועה שהוא עוסק בחומוס?
דובדבני: "כמובן שכן! 'סעיד' הוא חלק מהאלבום 'Legend of the Black Shawarma', שנגע בכמה פנינות מזון בכל העולם. זה על סעיד בעכו, החומוס שאני וארז גדלנו עליו והכי אהוב עלינו בעולם. לא רק שגדלנו עליו כשהיינו בקריות, גם אחרי שכבר גרנו בתל אביב והפקנו אלבומים, כשהיינו גומרים סשן בארבע או חמש בבוקר, היינו מניעים את האוטו עם חבר ונוסעים עד לסעיד בעכו כדי לאכול ולחזור. כבר שנים לא הייתי אצל סעיד. לא יודע אם הטעם נשאר אותו הטעם שאני זוכר".
אם מדברים על סיפורים מאחורי השירים, אחת הטריוויות המדהימות עליכם זה שהטרק "Deeply disturbed and deeply unhappy" הפך ללהיט חתונות לפני כ-20 שנה.
דובדבני: "נכון, 'Deeply disturbed and deeply unhappy' היה שיר חתונות ענק שהוא יצא. כן, אנשים באים יותר בשביל לרקוד את השיר מאשר להאזין באמת למילים ולמשמעות שלו".
לא רבים יודעים שפילחתם את השם שלכם מלהקה אחרת מנהריה, שפעלה לפני הקמתכם באותו שם - אינפקטד מאשרום.
דובדבני: "בתקופת התיכון, כלומר התיכון שלי, אני קצת יותר גדול מארז…"
אייזן: "גדול בהרבה ממני!"
דובדבני: "אז היו לנו להקות תיכון כאלה בצפון, ואכן היתה להקת תיכון בנהריה שנקראה 'אינפקטד מאשרום'. כל להקות התיכון האלה התפרקו כי חלקנו התגייס לצבא וחלקנו נסע לחו"ל. אחר כך, כשארז ואני התחלנו לעשות מוזיקה עם השנים, בהתחלה נקראנו "Shidapu & Duvdev", שזה נשמע מוזר. אז לקחנו את השם אינפקטד מאשרום ונעשינו מי שאנחנו, להקה גדולה מאוד. וכן, הייתה איזו פנייה אחרי כמה שנים, מהלהקה מנהריה…"
זה ביאס אותם שלקחתם את השם של הלהקה שלהם?
דובדבני: "זה ביאס חלק מהם. אחד מהם. הם התפרקו. מתי אתה מתבאס ממשהו? כשאתה רואה פתאום משהו גדול שקורה אחרי הרבה שנים".
החודש הופעתם בנהריה. יכולתם לסגור מעגל ולהזמין את יוצאי הלהקה שנקראה אינפקטד מאשרום לפניכם לבמה.
דובדבני: "אני לא חושב שהם עדיין בנהריה, אחד מהם בניו יורק. כן, הופענו בפסטיבל של שלושה ימים בנהריה, היה מרגיש לראות 10 אלפים באים ומתפרקים בטירוף. פגשתי הרבה חברים מהעבר שלי.
נראה שגם אחרי שאינפקטד מאשרום כבשה פסגות בינלאומיות, אחד מחבריה נשאר דובדוב פרום דה בלוק מקרית מוצקין. "הנה סיפור מאוד מוזר", הוא מספר, "היינו במופע בברוקלין, זה שדיברנו עליו שעבר מתחם, והלכנו לאיזה בר קטן.המלצר ניגש אלינו, הזמנו לאכול ואז הוא אמר לנו 'אני ממוצקין'. בחיים לא שמעתי דבר כזה בחו"ל! הוא אמריקאי אבל פשוט גר במוצקין כמה שנים. זה היה הזוי!"
אם עושים עליכם סרט מוזיקלי ביוגרפי, מה תהיה סצנת הפתיחה שלו?
אייזן: "הסרט עלינו יפתח איתנו ליד קערת חומוס ואחנו אוכלים בסלאו מוושן".
דובדבני: "אני מאמין שבסצנת הפתיחה אתה תראה אותי יורד מהבמה, סחוט. כנראה בברנינג מן או באחד הפסטיבלים הגדולים. משם ניקח את זה אחורה. כי להראות את אינפקטד מאשרום באמת זה לראות אותנו בהופעה. ההופעה החיה היא הסוכרייה השונה שלנו לעומת אמנים אחרים אז אני מאמין שזאת תהיה סצנת הפתיחה. וכנראה שזה יקרה כשאני בן 80, כמו ג'אגר".
אייזן: "וכל הבטן שלו עדיין קוביות".
דובדבני: "וארז עדיין בן 16, יורד מהבמה עם קערת חומוס".