המלחמה הפכה את עידן עמדי מ"הפצוע של המדינה" (כלשונו) לאחד האמנים הכי מצליחים בה. עם הוצאת האלבום "סופרמן" הפופולריות העצומה שלו התבטאה בסדרת מופעים גדולים והגיע לשיא בשתי הופעות ענק בפארק הירקון. כבר לא מעט זמן שהמלחמה מצטמצמת, וכנראה שהגיע גם הזמן של עמדי להצטמצם. המופע החדש שלו, "קרוב", הוא מופע אקוסטי, ברובו, קטן, יחסית, ואינטימי, עם שלושה נגנים בלבד (גיטרה, פסנתר וצ'לו), ושירים פחות מוכרים, הפוך לחלוטין מהבמות הגדולות עליהן עלה בשנה שעברה. כ-400 איש בלבד מילאו את "תיאטרון אקספו", שבקומת המרתף של ביתן 2, כעשירית מכמות הקהל שצפתה בו רק בשנה שעברה בקומת הקרקע של אותו המבנה.
הבחירה של עמדי לצאת עכשיו במופע קטן, שיתאים היטב לסתו ולחורף, לא מפתיעה. לפני כשלוש שנים הוא כבר הוציא את אלבום האנפלאגד "זוכר כמעט הכל", וכתלמיד שקדן של שלמה ארצי, הוא זוכר שגם כשארצי היה בשיאו ותפר קיסריות ואיצטדיונים, הוא לא שכח את המופעים האינטימיים בצוותאות ובזאפות. כי אחרי כל הגודל מגיע הרגע שאמן כמו עמדי רוצה לחזור ולהסתכל לקהל שלו בעיניים, להרגיש אותם באינטימיות ולבצע את השירים קרוב יותר לאופן שבו הם נכתבו.
הפורמט הקטן, שמשך אליו אמש בעיקר מעריצים אדוקים שלו, אפשר לעמדי לבצע לצד הלהיטים הגדולים גם שירים פחות מוכרים לקהל הרחב. את המופע הוא פתח עם "עדיין פרא", ו"שום דבר אחר", שניהם מתוך האלבום האחרון "סופרמן", אבל לא מהלהיטים. בהמשך יגיע "אינסוף", גם הוא מ"סופרמן" וגם הוא מהפחות מוכרים, ובהמשך שירים כמו "אז", "בסוף", "יהיה לנו טוב" ו"מפה לשם", שבדרך כלל לא מככבים בפלייליסטים.
בין עשרים השירים שהרכיבו את המופע שובצו שבעה קטעי קישור בהם עמדי סיפר בחן, ברגש ובהומור על הילדות בירושלים, הזוגיות עם אשתו מרים, הנפילה של האלבום השלישי ואיך יצא ממנה, השיקום בעקבות הפציעה, הכמיהה להיות "פרא", החברים שנפלו במלחמה, החברים שגררו אותו לבר בזמן שהיה פצוע, ועוד. מי שעקב אחרי הקריירה של עמדי, קרא ראיונות, צפה בסרט אודותיו או מבקר בהופעות שלו, יזהה חלקים מתוך מהקטעים, אבל במופע הזה, בפעם הראשונה, הוא מגיש את כולם יחד עם השירים שנכתבו בעקבותיהם, ומשרטט את הפורטרט שלו, האישי והאמנותי.
יפה במיוחד הוא סיפור הפרידה ממרים, כאשר שאל את עצמו, מה אני עוד יכול לתת לה, חוץ מלהיות חייל שרירי, תהיה שהובילה לכתיבת "שיר בלי שם (כאב של לוחמים)", שהוביל לאודישן ל"כוכב נולד", ל"שיר השנה" ולקריירה. "אחרי שנבחרתי ל'זמר השנה' היא חזרה אלי", הוא מספר בגאווה בלתי מוסתרת.
חלק מקטעי הקישור ארוכים מהשירים שהם מקדימים, ובסך הכל נמשך המופע שעתיים ורבע, מעט ארוך מדי. הקהל אמש, שהיה צמא לעמדי בגרסה האינטימית, היה סבלני ורצה ממנו עוד ועוד. זה גם מה שצפוי לקרות בתשעת המופעים הנוספים שנסגרו באותו האולם בחודש הקרוב, ושכל הכרטיסים אליהם נמכרו. אבל אם מדובר במופע שירוץ בהמשך השנה באולמות קטנים ברחבי הארץ, ייתכן וצריך לקצר אותו מעט, ואולי גם להגדיל קצת את מספר הנגנים.
במונחים ישראלים, עמדי הוא כוכב. חתיך, כריזמטי, עם תדמית צנועה, גיבור מלחמה, סמל שלה, הפצוע הלאומי. עיני הרוקי בלבואה שלו והגוף שהוא מקפיד לתחזק ("זה לא בא מלידה, עבדתי בסבלות"), עושים את העבודה. וההערצה אליו היא בהתאם. סמוך לתחילת המופע מישהי בקהל התעלפה מרוב התרגשות, כמו שהיה קורה פעם, בעידן התמימות של אדם והיי פייב. וכסמל של המלחמה, בנות מהקהל עדיין מגישות לו דגלים לזכר נופליה, כדי שיציג אותם לקהל תוך כדי שהוא שר - נספרו אמש לפחות 15 כאלה - תופעה שכיכבה בהופעות של אמנים מצליחים נוספים בשלוש השנים האחרונות, אבל אצל עמדי היא נשארה וכנראה תלווה אותו גם בעתיד. מעריצות אחרות מביאות מתנות ומניחות אותן לרגליו. אחרות שרות את כל המילים של כל השירים. אלה הגרעין הקשה. הן ילוו אותו עוד שנים קדימה. המופע הזה הוא בשבילן.
מוזיקלית, "קרוב - מילים, גיטרה, פסנתר" הוא הצלחה, עם בעיה. עידן שניאור בגיטרות, רז סלומינסקי בפסנתר ומחשב ועמית קכמן בצ'לו הם שלושה עוגנים, שמעניקים לשירים של עמדי פרשנות מקסימה. גם עמדי מצטרף מדי פעם בגיטרה, כשמעל כולם שניאור, באמת גיטריסט מבריק מליגת-העל המקומית, שנותן כמה קטעי נגינה וירטואוזיים מקסימים. הבעיה המוזיקלית במופע היא בשירה של עמדי, יותר נכון בסאונד השירה שלו, שנשמע מאנפף מתמיד, כאילו הסאונדמן שכח לחתוך לו חלק מהצלילים הגבוהים.
עמדי אף פעם לא היה זמר-מבצע מושלם או ווקאליסט יוצא דופן, אבל במופעים קודמים השירה שלו נשמעה מצויינת. במופע הזה, בחלל קטן, עם מעט כלי נגינה והרבה מקום לזמר, כשהכל חשוף וקשה להסתיר, השירה שלו נשמעה בחלק מהזמן לא מאוזנת, מאנפפת מדי, בצליל גבוה מדי, עד שלפעמים קשה להבין חלק מהמילים שהוא שר. זה לא שהוא שכח לשיר, או שפתאום הוא נהיה זמר לא טוב. מדובר, כנראה, בתקלה נקודתית בסאונד, שאפשר לתקן. וגם אם לא, עידן עמדי עדיין אמן אהוב ומוערך, ומעניק במופע הזה חווייה ששווה להתאמץ בשבילה, בטח אם אתם מאוהדיו הרבים.