היה שווה לחכות: החדש של דויד גרוסמן הוא ספר חובה

בראשית היו המלים. ובראשית הייתה רק המשפחה הגרעינית - אבא, אמא ובן. ובראשית היו בעולם רק חושך ואור וכאב.

והבן ירון, גיבור הספר החדש של דוד גרוסמן "מילים איפה אתן", נידון לספר את תולדות המשפחה הגרעינית שלו כי הדיבור אולי יציל אותו יום אחד וישמור עליו ויגונן עליו מכל רע.
כשהיה בן חמש עשרה, העמידו את אביו למשפט בגלל שורה של מעשי נוכלות שהוא עשה.
האם והבן נמצאים כל יום בבית המשפט ואיתם נמצאים גם כל האנשים שהאב, במזיד או שלא במזיד, רוקן אותם מכל כספם ורכושם.

כבר בהתחלה אנחנו ניצבים בפני שתי מערכות יסוד - המשפחה הגרעינית (אבא, אמא ובן) ומערכת המשפט. אדם יוצא לעולם עם תחושת אשם גדולה. כשמסתיים המשפט וגוזרים על האב שש עשרה שנה בכלא, הוא צועק לעבר בנו: "לא הייתי" - פה נערך כבר ניסיון ההשמדה והמחיקה הראשון ובקונטקס של ספר, כלומר יצירה שבוראת עולם, הדרך היחידה להימלט מגזר הדין הנורא ומהמחיקה, הוא רק להמשיך להתחיות באמצעות המילים והכתיבה.

לכאן פורץ בפעם הראשונה גם העניין ההומוסקסואלי, שהפך בצדק או שלא בצדק לסערה גדולה, לפחות ברשתות החברתיות - סערה שהביאה איתה גם מפלים של תגובות אלימות ומחרידות ממש שלא הייתי רוצה לחזור עליהן כאן. מכל מקום, עניין ההומוסקסואליות של הגיבורים פורץ לתוך הכתיבה של גרוסמן אם למישהו זה לא ברור. רק לתוך הכתיבה.

האב יוסף חיים אשכנזי תופס את בנו ירון עם נער צעיר בשם אליה, ומפליא בירון את מכותיו. התשוקה והרצון לממש אותה באים מיד עם "תג מחיר" ועם עונש כבד שיש בו גם בושה גדולה ותחושת גועל ושנאה עצמית גדולה.

מהבחינה הזאת, נדמה לי שהספר החדש של גרוסמן הוא הכי קרוב ברוחו ליצירות של קפקא, כמו "הגלגול", "במושבת העונשין" ו"גזר דין". קרוב כי כמעט לאורך כל הדרך הגיבור עומד בפני מערכת סגורה ונעולה (גן נעול אחותי כלה) שלא ניתן לחרוג ולפרוץ בסופו של דבר מגבולותיה.

אצל קפקא זהו קצין שמהדק את הטפרים של מכונת האימים כדי לצרוב על גופו של הנידון את דבר החוק שלכאורה הוא עבר, ואצל גרוסמן האב מבקש לחרוץ בעצמו את גזר הדין שנכפה עליו.

זה ספר שמחייב התייחסות הרבה יותר רחבה ו"נינוחה", ואלי גם קריאה שניה ושלישית, אבל בכל זאת דומה שעניין ההומוסקסואליות - ה"מרכיב" החדש שפורץ בספרו החדש של גרוסמן ארוג היטב באחת התמות המרכזיות שמעסיקות את גרוסמן לאורך שנים של כתיבה - עניין התשוקה והאשמה. בעיקר האשמה שמאיימת כל הזמן לחרוך ולחסל עד היסוד את הנשמות של הגיבורים.

לכן אין פלא שהזירה המרכזית בה מתרחשת הנובלה (יותר מוצדק לקרוא לספר הזה נובלה ולא רומן) היא בית המשפט שבו מנהל האב יוסף חיים מלחמה עיקשת על חפותו וגם אחר כך בחלק השני על אופן הביצוע של גזר הדין. במובן הזה הוא היה ראוי בהחלט להיכלל בספר העיון הבלתי נשכח של א.ב יהושע, "כוחה הנורא של אשמה קטנה".

אבל לצד זה מתקיימת כל הזמן זירה נוספת. כתוב באיזה מקום בתחילת הספר על "שעת הרצון שבה הילד מקשיב לסיפור" ובמקום אחר על "זאב אחד מן הלהקה שפקע כמו בועת סבון". או במקום אחר "ואיוותר לבדי" שמושך ועוקד אותנו לשפה של המשורר חיים נחמן ביאליק.

הלאה משם, לקראת הסוף, השכן של האב בכלא מעניק לו במתנה את הספר "על כפות המנעול" של עגנון, שלא לדבר על השם שלו - יוסף חיים, שמרפרר כמובן ליוסף חיים ברנר.

כל אלה באים לטעמי לומר, שבעולם של גרוסמן אין כמעט אפשרות לשרוד ולהתקיים בלי חליפת המגן של הספרים והמילים, ולכן השם של הספר, "מילים איפה אתן", מעורר קודם כל חרדה גדולה שלא ממש שוככת גם בדפים האחרונים של הספר.

המעמדים שגרוסמן בונה ביד אמן יש לומר, הם גם מעמדיים תיאטרליים מאוד. גם בחלק הראשון שמתרחש כאמור ברובו המכריע בבית המשפט, וגם בחלק השני שמתרחש אמנם בחדרו של האב בכלא, אבל הנוכחים מחוברים באמצעות אפליקציית הזום לאולם בית המשפט.

גרוסמן משכיל לבנות כל פעם עולם חדש ומפתיע, אבל לא פעם הוא שב ונצמד לעמדת הילד ש"חביבה" עליו. אלה רגעים שבהם אתה מבחין בחזרה מסוימת, אבל מצד שני אין להכחיש שאלה רגעים עם קסם שובה לב, כמו הזאב המאיים שפוקע כמו בועת סבון - אותו דימוי שכבר הזכרנו כאן.

ברגעים האלה הטקסט של גרוסמן מתקרב לעולם ספרי הילדים הנהדרים שלו ומפחית קצת מגודל האימה והמחנק. זה ספר אמיץ וחמור סבר שכמעט קורס סביב האשמה ותחושת הבושה הגדולה שמלווה את הדמויות, אבל גם במובן הזה נוצרת אולי זהות גדולה בין המחבר לגיבוריו.

קראתי באיזה מקום שהעובדה שהילד ירון מספר את סיפור העלילה מנקודות מבט שונות ושהמבטים השונים מצטלבים ומאירים את אותם הדברים שוב ואחרת, יוצרת איזה אפשרות מילוט ו"כתיבה" אחרת, אבל לטוב ולרע, בחשבון אחרון, דומה שלמעט רגעים בודדים, גרוסמן לא באמת מציע מפלט או תחושת הקלה מפני העולם הקודר שהוא יוצר.

ועדיין, כל ביקורת, גם זאת, מחניקה ומכווצת רגעים כל כך יפים בספר, ולא תצליח כנראה אף פעם להביא לידי ביטוי את כל קשת הצבעים והרגשות שהוא מציע. ספר חובה.

"מלים איפה אתן" הוצאת ספרי סימן קריאה. 175 עמודים