בדצמבר 2025 נערך בכנסת דיון בנושא פגיעות מיניות טקסיות. מספר נשים שאזרו אומץ העידו בפני הוועדה לקידום מעמד האישה על תקיפות מיניות מאורגנות, שהתרחשו כשהיו ילדות וכללו פגיעה על ידי מספר רב של אנשים - מה שנשמע כמו כת של פדופילים. במדינה מתוקנת, סיפור כזה היה הופך לכותרת ראשית ומוציא אנשים לרחובות בדרישה לחקירה. בישראל, בין סבבים של מלחמות עם איראן ומאבק הישרדותי יומיומי, העניין נבלע איפשהו באמצע המהדורות ונדמה שנשכח.
"השמועה", דרמה המשטרה הפסיכולוגית של HOT, מחזירה את הנושא למרכז הבמה וכפי שמעידה שקופית הפתיחה שלה: "נכתבה בהשראת אירועים אמיתיים" למרות שהיא נותנת להם פרשנות בדיונית ואישית. משה אלחייני (אושרי כהן) הוא בלש משטרה עם עבר בעייתי שהועבר ללא רצונו מיחידת הנוער ליחידת המרכזית של משטרת ירושלים.
בסמוך למעבר מגיעה לאוזניו שמועה על פרשה שמזעזעת את הקהילה החרדית - מספר רב של ילדים שמספרים שהותקפו מינית על ידי "סבתא", זקנה ערירית שעלתה מבלרוס והתגיירה. לפי הסיפורים, הילדים נלקחים מביתה דרך מנהרה סודית שמובילה מתחת לכנסיות בעיר העתיקה, שם קבוצה של כמרים מבצעים בהם פשעים מיניים.
אלחייני, שכל מאפיין בדמותו אמור לסמן לנו שאינו משחק על פי הכללים, לא מתרגש מחוסר שיתוף הפעולה של חברי הקהילה ומההתעלמות של מפקדיו ומחליט לחקור את הפרשה. במקביל, בחייו האישיים, אשתו (עינת הולנד) נמצאת בהריון עם בן ראשון אחרי שתי בנות והוא חווה סיוטים קשים הקשורים באביו נהג המונית (ששון גבאי) ודודו (שמ)שון - שמיל בן ארי בתפקיד ראשון מאז שהועלו נגדו תלונות על הטרדות מיניות - שגורמים לו להרטיב במיטה ושולחים אותו לפגוש לראשונה בחייו פסיכולוג (מנשה נוי).
נקודה ההכרעה האמיתית
נמרוד אלדר, שגם סרט הביכורים שלו "היום שאחרי לכתי" עסק בנושאי הנפש עם סיפור מסע על אב וביתו שניסתה להתאבד, הצליח לגייס קאסט מרשים של שחקנים אבל "השמועה", לפחות על סמך ארבעת הפרקים שנשלחו למבקרים, היא לא סדרה המבוססת על תצוגות משחק גדולות אלא על מהלך עלילתי מסקרן. החיבור בין פרשת הפדופיליה לעברו של משה אלחייני מצליח לשמור את הצופים כל הזמן על הקצה בניסיון להבין איך והאם כל העובדות שלפניהם מתחברות.
העיסוק ברחוב החרדי, שהפך בשנים האחרונות לאחד המגזרים הפופולריים ביותר על המסך שלנו, לא מציג כאן משהו שלא הכרנו קודם - יש כאן משפחות שמעדיפות לכבס את הכביסה המלוכלכת בתוך הבית ומקשיבות רק להכרעת הרבנים, יש כאן נשים חכמות שמדברות בשקט ומשפילות מבט מול הגברים הפחות מבריקים שלהן וכמובן גם הצגה של המוסר הכפול של דמויות בולטות בקהילה ששומרות מצוות כלפי חוץ אבל מנהלות חיים מופקרים כשאיש לא מסתכל.
אבל הלב הפועם של "השמועה" מתרחש דווקא בחיים של אלחייני עצמו שמנסה להשתמש בפיסות זיכרון מעורפלות כדי להבין מה קרה בינו לבין אביו בילדותו ואיך דוד שלו, שבעצמו מתחיל לאבד את הזיכרון, קשור לזה. "השמועה" מרגישה לעיתים כמו הכלאה בין כמה סדרות, הסצנות המתרחשות במסדרונות המשטרה מזכירות את "מנייאכ", על הדיאלוגים המעושים שלה ("תקשיב לי טוב, ילד" הוא מסוג המשפטים נזרקים לחלל האוויר כאילו היינו במשטרת ניו יורק), וקו העלילה החרדי מזכיר סדרות כמו "בהסתורה" על החיים הכפולים בסמטאות ירושלים. אך מהפרק השני ואילך קל להיסחף אחרי האווירה המיסטית והאפילה שהיא מציגה.
וזה המקום לציין שלמרות ש"השמועה" היא לא סדרה שמבוססת על תצוגות משחק גדולות, אושרי כהן הוא האקס פקטור האמיתי שלה עם תצוגת משחק שקטה ומהפנטת. משה אלחייני שלו מזכיר לרגעים ילד אבוד ופעור עיניים ולרגעים הוא גבר עייף שהחיים אכזבו איתו שוב ושוב. חלק גדול ממה שיכריע האם "השמועה" תיזכר כסדרה טובה מאוד או רק חביבה, הוא הפתרון לתעלומה, אבל בכל מקרה מדובר ביצירה איכותית וחכמה שלא כדאי לפספס.