סר ארתור קונן דויל, אחד מסופרי המתח המפורסמים בעולם, היה בעצמו רוצח וגנב כך טוענים חוקרי ספרות. החוקרים מנסים להוכיח, אחת ולתמיד, כי יוצרו של הבלש "שרלוק הולמס" היה מעורב במזימה אפלה לרצוח את עורך-לשעבר בעיתון "דיילי אקספרס". לטענתם, העורך היה מחברו האמיתי של הספר "כלבם של בני בסקרוויל". בשבוע הבא יגישו החוקרים לבישופות אקסטר בקשה להוציא את גופתו של רובינסון מקברה. סיבת המוות הרשמית היא טיפוס.
החוקרים מתארים סצינה שיכולה הייתה להיות לקוחה מתוך ספריו של הולמס; ברטראם פלטשר רובינסון, עורך העיתון, הורעל מסמים שניתנו לו על ידי אשתו שעשתה זאת בהנחחיתו של קונן דויל. לדברי החוקרים, המניע היה הניסיון לטייח על גניבת הספר "בני בסקרוויל", והשתקת המקור האמיתי של הסיפור.
מומחים לספריו של קונן דויל פטרו בבוז את ההאשמות שרובינסון היה אכן המחבר הרשמי של הספר המפורסם.
ותודה לרובינסון, שבלעדיו הספר לא היה קיים
חלק מן ההאשמות תוארו בספרו של רודג'ר גאריק-סטיל, "הבית של בני בסקרוויל" ("House of the Baskervilles"), אך פול ספירינג, ראש צוות החוקרים, ערך חקירה משלו, לאחר שהחל להתעניין בנושא כשעבר לגור בכפר איפלפן, היכן שרובינסון קבור.
קונן דויל ורובינסון ביקרו יחד בדארטמור, ושמו של העגלון של רובינסון היה בסקרוויל. הערה בתחילת המהדורה הראשונה של הספר מכירה בתרומתו של רובינסון; "הסיפור חייב את ראשיתו לחברי פלטשר רובינסון, שסייע לי", נכתב שם. עם זאת, במהדורות הבאות הוקרת התודה נעלמה. במכתב לאימו מדארטמור, כתב קונן דויל כי חצי מהספר הושלם דבר שניתן לפירוש כאילו עבד עם כתב-יד מוכן שהביא לו רובינסון.
החוקרים טוענים כי יתכן ואשתו של רובינסון סיפרה לקונן דויל על צערו של בעלה, על כך שמאמציו וסיועו קיבלו הכרה כה קטנה. אז, לטענתם, הוא הציע כי תיתן לו סם הרגעה, שקונן דויל ידע כי הסימפטומים שלו דומים לאלו של טיפוס-מעיים. "איננו אומרים שהיא בהכרח שיתפה פעולה בקונספירציה", אמר ספירינג.