פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      מנפלאות החזל"ש

      הציניות של משעל, החרמנות של טופז והמניעים של רוזן. הסימנים על המסך של גדי להב מעידים שכבר חזרנו לשגרה

      רק התחיל ד"ר יריב בן אליעזר לדבר בתכניתו של ניסים משעל, וכבר היה בעיניו אותו זיק השמור לאדם שנמצא באמא של הטראנסים. רק הוציא את המלים הראשונות, וכבר נדמה היה שהוא בעיצומה של מלאכת שרשור מלים ללא התחלה וללא סוף. רצף ההברות שלו האיץ מאפס למאה בשלוש שניות. "התקשורת מועלת בתפקידה. במקום לספק לנו מידע אמיתי, חשוב, היא מתעסקת בצהוב, בחטטני. כל שדרן זב חוטם מפרשן מצבים רפואיים כאילו הוא יודע על מה הוא מדבר, וכל רופא הופך לכוכב טלוויזיה", ריסס בן אליעזר והרים את קולו להנחתה. "זה הכל בשביל הררררייייייטינג. לא מעניין אותם כלום חוץ מהררררייייייטינג".

      נשאלת כמובן השאלה, כיצד לא רואה בן אליעזר את הפרדוקס שבליהוג על תרבות הרייטינג דווקא בפריים-טיים של ערוץ 2, אבל עוד בטרם הפך השרעף הרך הזה למחשבה מבוססת, ריסק אותו קולו של נסים משעל: "גבי גזית, אתה לא חושב שהתקשורת הגזימה? שהיא מחטטת?? שהיא רמסה את פרטיותו של ראש הממשלה???". "תראה ניסים", אמר גזית בקול שקט עת עטה את האבטיפוס של הפרצופים המצטדקים. "אנחנו בתכנית הרדיו שלי החלטנו החלטה עקרונית, שאנחנו לא מראיינים רופאים לגבי מצבו של ראש הממשלה". אבל דווקא ראיינתם רופאים, אמר לו אחד מאבירי המשעל העגול. "כן", הדגים גזית גמישות מהי. "אבל שאלנו אותם שאלות כלליות על מצבים כאלו, לא על מצבו הספציפי של ראש הממשלה".

      ובאמת שניסיתי לעמוד על הסתירה הכה בולטת לעין בין שני משפטיו של גזית, אלא שבן אליעזר שוב ניסר את האוויר. "ררררייייייטינג! זה בשביל הררררררריייייטינג!" (ללא ספק, מטבע לשון מבריק, פורץ דרך, תוצאה של בריינסטורמינג שערך בן אליעזר במשך כל סוף השבוע). וכאילו כדי למצות את העניין, סיים ניסים משעל את הדיון סביב הלגיטימיות של הסברים על לחץ תוך גולגולתי במהדורת החדשות במשפט הלא ייאמן הבא: "אנחנו יוצאים להפסקה קצרה, לאחריה – ראיון עם רופא שיסביר לנו איך מוציאים מטופל מהרדמה עמוקה".

      פעם אמר לי מישהו: איך יודעים מתי מצב חירום הופך לשגרה? כשאנשים, למרות הנסיבות, שוב לא מתביישים בציניות שבמעשים שלהם.

      מי ימל"ל גבורות ישראל?

      חמישה ימים. זה מה שזה לקח לנו. יום שני בערב – זה בדיוק הזמן בו המדינה חזרה לשגרה. וגם אם פספסתם את נסים משעל, רשת דאגה להביא לכם בעוד חזל"שניק ידוע: דודו הכל זז טופז. פעם מישהו אמר לי שדודו טופז משתמש בקוק. ואני עניתי לו – דודו טופז לא עושה קוק. דודו טופז הוא קוק: נוירוטי, חרמן, והכי אוהב את עצמו. למה שיעשה קוק אם הוא כבר כזה? הוא ממילא יעדיף להסניף את עצמו.

      וכך פצח טופז ב"תכנית מיוחדת לרגל מצבו של ראש הממשלה". והרי זו סיבה מצוינת להתרכז בדודו טופז! איך לא חשבנו על זה קודם? תביאו רק איזה אורי דן (ללא ספק ליהוק מבריק, פורץ דרך, תוצאה של ישיבה ארוכה מדי בנוחיות) שידבר על אריק בשביל הכסת"ח, ואחרי זה נחזור לסורנו. ואם לא צפיתם, הנה תמצית התכנית: דודו טופז. אני חוזר - דודו טופז. אני שוב חוזר – דודו טופז!! (בתכנית מיוחדת לרגל מצבו של ראש הממשלה). וכאן המקום לציין את הדבר הלא יאומן ביותר שקרה בתכנית, דבר שכבר פורסם ממש פה בוואלה! תרבות לפני שלושה ימים, ועדיין – כמו סרט שנהנים ממנו גם בפעם ה-12 – שווה לחזור עליו שוב: דודו טופז מציג את מקהלת הילדים של כפר מל"ל כשלפתע עוצר ואומר בחיוך מאוהב בעצמו: "אוי איזה ילדה יפה! אולי אני אעבור לגור בכפר מל"ל?". כבר אמרנו: דודו טופז הוא קוק. וכדאי לומר גם: כשאנשים, למרות הנסיבות, מתנהגים בדיוק כפי שהם התנהגו קודם – זה סימן מצוין שהם חזרו לשגרה.

      גילוי נאות

      בדרך כלל יש לי רק דברים טובים להגיד על חדשות ערוץ 10 ומערכת האקטואליה שם (נו, קדימה טוקבקיסטים: תגידו שזה בגלל שהם שותפים עסקיים של וואלה! אכן, מנכ"ל וואלה שולח לי ולכל הפרילאנסרים מדי יום מייל להזכיר לנו להלל את ערוץ 10, אחרת המניות שאין לנו בסכנה. ודווקא חבל שאין לנו מניות – אחרי הכל, הם דפקו עליה של 135% בשנה). אז בדרך כלל יש לי מלים טובות, אבל לא כשעמנואל רוזן בישר לנו ביום שלישי על התחקיר המרעיש שעשה: מתברר, באופן מפתיע, שיש כאלו שאינם עצובים כלל וכלל בעקבות אשפוזו של ראש הממשלה, ואפילו, לא ייאמן, מייחלים למותו! ורק לפני חצי שנה היה חשש שינסו להתנקש בחייו! איזה צירוף מקרים.

      והמערכת של רוזן אף ביצעה עבודת שטח יסודית: הלכה עם מצלמה למפוני גוש קטיף שאמרו דברים לא יפים על ראש הממשלה (ללא ספק, רעיון מבריק, פורץ דרך, בערך כמו לערוך משאל רחוב בצרפת על ג'ורג' בוש). ונערה אחת הסבירה במלים עדינות: "אני לא מצטערת כי הוא הרס לי את החיים. וכמו שאומרים – כל כלב בא יומו". רוזן, כמובן, מסתייג מהדברים. הוא רק רצה להביא אותם לידיעתכם. זהו. רק זה. שום מניע אחר. ועל כך נאמר: כשאנשים מתחילים להשתמש בנסיבות כדי לגזור את הקופון שלהם, זה סימן מצוין שהם חזרו לשגרה.