וואלה!
וואלה!
וואלה!
וואלה!

וואלה! האתר המוביל בישראל - עדכונים מסביב לשעון

עלה לניידת

נמרוד מוזס

27.1.2006 / 8:59

נמרוד מוזס מציין עשור של הלייבל ליף, שחפר מסביב לאלקטרוניקה הביתית ומצא סדרה של פנינים נוצצות וראויות

האוסף העגמומי שנשלף לא מזמן ע"י הנהלת חברת התקליטים 4AD מחוויר לעומת זה של הלייבל ליף, שהוכתר לאחרונה על ידי המגזין האמריקאי XLR8R כאחד מ-25 הלייבלים העצמאיים החשובים ביותר שפועלים כיום, ובצדק. ליף הוא נגזרת (לא רשמית) אקספרימנטלית יותר ומתבקשת מבחינה טכנולוגית של 4AD. הוא החל לפעול ב-95' כשלוחה דיגיטלית עצמאית שדוחפת קדימה יצירות מודרניות המקדשות כמוטיב מרכזי צעצועים משונים, סינתיסייזרים עתיקים, כלי נגינה אוריינטליים, מכונות תופים פרימיטיביות וגישה חידתית.

הכוונה הייתה מלכתחילה להעניק ליוצרים כשרוניים במה ייחודית, שפותרת בעיות שיווקיות ובירוקרטיות ביצירתיות, ומעודדת להפתיע ולחדש עם אוזן קשבת למתרחש סביב. במקביל לביקורת שלילית שספג הלייבל במהלך השנים עקב תוצרת אנמית שיצאה פה ושם, הלייבל הפך עם השנים לקאנון של אלקטרוניקה ניסיונית.

נוכחותו של ליף בשוק תרמה לשיח תרבותי ענייני בין חברות התקליטים, שהפיצו תפיסה אלקטרונית חלוצית להאזנה ביתית, כזו שניזונה מראשית האלקטרוניקה של שנות ה-70', ממגוון היצירה הבלתי נתפס של בריאן אינו ומאסכולת הג'אז של מיילס דייויס, ג'ון קולטריין והרבי הנקוק. מרבית היוצרים שהוחתמו בליף אכן שאבו מידע והשראה משלושת הסגנונות הקלאסיים הללו, אך נטו יותר לכיוונים שהכילו אלמנטים אלסטיים, שבריריים וניסיוניים.

הלייבל אחראי בין השאר לקידום אמנים מקוריים כמו אן הקלברג (Hanne Hukkelberg), דן סניית (קאריבו/מניטובה) וגם תתי ז'אנרים כמו לאונג', איזי ליסנינג, מינימל טכנו העכשווי, גליץ', אמביינט וג'אז דיגיטלי לסוגיו. 10 שנים מאז יצא הרקיק הראשון משחרר טוני מורלי (בעל הבית של ליף) רטרוספקטיבה מסיבית (29 קטעים) המסכמת בשלווה עידן של מוזיקאי לפטופ הזויים, העונה לדרישות כל מאזין אלקטרוני "רגוע" יחסית ובעל הרגלי האזנה מעונבים. לא מדובר באוסף כפול של מוזיקה אלקטרונית נטו, אלא במסע אודיופוני מרתק המתפתל בין עשרות צלילים שהפכו בשוליים למניירות שחוקות, ופועל גם כמקדם מכירות משכנע מאוד לימים חורפיים שבעים ממשקעים.

הדיסק הראשון מאגד 15 קטעים שנושכים בכל ז'אנר אפשרי, ויצאו בין 1995 ל-2001. בין השאר מופיעים כאן פולטליין (Faultline), רוב אליס (Rob Ellis), שהוציא בלייבל ב-2000 וב-2004 את שני החלקים של פסקולי הצעצועים הקלאסיים המרתקים שלו, "Music For The Home". הרצועה החמישית בחלק הראשון היא מ-98' ונשמעת רלבנטית לכאן ועכשיו, ואותה הרכיב במקצועיות מסנוורת פור טט (Four Tet – הלא הוא קיירן הבדן). במקביל לשותפות בהרכב פרידג' פנה הבדן לקריירת סולו מסועפת שעברה גם דרך ליף, ובה הדגים תפיסה על חושית המציירת תמונה רחבה וגדושת פריטים מיקרוסקופיים שמדגימים לנו כיצד, אולי, יראה העתיד.

את הדיסק הראשון חותם דן סניית, שמקליט היום תחת השם Caribou, בקטע מעורר שנקרא "Tits & Ass: The Great Canadian Weekend". סניית הוא יוצר שהחל את דרכו במוזיקת גליץ', שהלך ושילב בתוך המוזיקה שלו מקורות פיסכדליים איטנסיביים, והוא ללא ספק השם הכי גדול החתום בליף. חמוש בידע מוזיקלי עצום, איזוטרי ברובו, שיחרר סניית עד היום 3 אלבומים מדהימים ועשרות קטעים בקבצים שונים. מעל המיטה בביתו הפרטי תלויה חצוצרה נוצצת ומתחת, על חתיכת פלסטיק, כתוב "למענך, ממני, מיילס דייוויס". ההשראה הגדולה ביותר שלו, לפחות כך הוא מספר.

פעמונים צינוריים

הדיסק השני מכיל קטעים שיצאו בין 2002 ל-2005 והוא מגובש יותר, ונשמע כולו כאלבום טוטאלי ובשרני של ביטים גליצ'יים ובלתי שיגרתיים שנשפכו תחת מעטה סמיך של תיאטרליות מזדמנת, ניואנסים יפאניים בחיתוך גס, הומאג' לשנות ה-50' בשירה מרחפת ועוד. כאן אפשר לגלות את הצמד הבריטי Psapp בקטע "Curuncula" (מאלבום הבכורה המקסים "Tiger, My Friend") המכיל שירה אינטימית מלווה ניצוצות ביטים שבורים וגיטרה אקוסטית, קטע שנטחן קשות בקול הקמפוס 106 FM, מה שהופך אותו ללהיט ביקום מקביל. אפשר למצוא פה גם את The hawk & a Hacksaw המזכירים את ה-היי לאמז הבריטים, וגם את Colleen, בשיר ערש תינוקי מסמם.

קולין, בחורה צעירה והרפתקנית מצרפת, הבליחה ב-2003 עם אלבום הבכורה "Everyone Alive Wants Answers". היא מתמחה בעקירה שיטתית של מיליוני פעמונים באישון ליל ממאות מנזרים בודהיסטים הממוקמים על פסגות ההימלאיה. אחרי שביצעה את הפשע המושלם וסיימה את מסע הקניות הזדוני שלה, היא זורקת את כל כלי הנגינה הבלתי שיגרתים אל תוך סיר דיגיטלי ענקי בו נחה תמיסת משי נוזלית. את החומר האורגני שמתקבל היא יוצקת לבסוף אל תוך אריזת פלסטיק שגרתית למדי, כזו שנחה ומעלה אבק על מדפים בחנויות דיסקים. כך גם נשמעת המוזיקה שלה, כמו חלון זכוכית המכוסה טיפות גשם הפונה לחצר עם נוף הררי כשרצועת עננים מקיפה אותו מסביב. מוזיקה כסופה, אוורירית, טבעית אך אלקטרונית למהדרין, עם חור אחד קטן במרכז שמפיץ משב קל של אוויר הרים צלול, עקבות מטושטשים מציד הפעמונים האכזר של ליל אמש.

אמנים שונים, "Check The Water" (אם-סי-איי, Leaf)

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

+
בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    0
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully