פתיחת שלב האולפן של "כוכב נולד" הדגישה כמה הפורמט עייף

גבירותיי ורבותיי, "כוכב נולד" מתחילה רשמית, מ-עכ-שיו. יפה! ואם ככה התחלנו את התוכנית, מי יודע לאן נגיע. יפה! שוב נשמע שילובים של מזרח ומערב בדואטים, אבל יותר בכיוון של מזרח חוטף את מערב, דוחף לו סלסולים לגרון ומשרה בחווייאג'. יפה! ושוב נחנוט את המתמודדים בחולצות מרושלות שעליהן ז'קטים ותסרוקת אייטיז מעושנת כי הם מוזיקליים כאלה, נו, אקסצנטריים. יפה! וכמו תמיד צדי יגמגם, מרגול תג'עג'ע, וצביקה ילפסס משהו מצחיקי שמאבד את הפואנטה באמצע ומסתיים ב... יפה!

הכול מתקתק כמו שצריך בעונת "כוכב נולד" התשיעית, ותוכנית האולפן אתמול (רביעי) הוכיחה שאולי הבאזז שכך, אולי נינט היא רק מיתוס, אבל אימפריית הצביקים של טדי הפקות עדיין נותנת עבודה. עבודה מקצועית, מלוטשת ונוצצת. ומסתבר שמעכשיו היא גם תבליח לנו בשישי, כמו תפלץ "האח הגדול" בזמנו, כך שמוטב שניכנע כבר עכשיו. ניכנע ונקשיב לדואט של קלרה וחגית (ה"סול סיסטרס", הכריז צביקה), כשהן שרות את "ספק ילדה ספק אישה" של דפנה ארמוני, בזמן שהדיווה המקורית אוספת שאריות רוגעלאך מהרצפה של "היכל התהילה" בערוץ 24. פשוט כי ככה העולם עובד, ואין מה לעשות בעניין.

ובמכונה שעובדת כמו שצריך, לא מתקנים או מחדשים כלום. פה ושם מוסיפים קישוט, כמו המצלמה שנכנסת יחד עם המתמודדים לבמה, דרך הרווח בעמודים, כדי להמשיך את סנסציית הדוקו-דרמה מהאודישנים, אבל זה לא מהותי. המתמודדים עצמם גם הם ברגים במכונה, והם מפוצצים במאניירות שלמדו מקליפים בערוץ 24. כשלירון נופף בידו ובגבותיו בו זמנית בניסיון להפוך בבת אחת לכל זמרי הפופ הים התיכוני שהוא אי פעם ראה, נפל אצלי בבית האגרטל. למעט הביצוע המוזר אך רענן של "קפטן ג'ק", כולם התנהגו כמו חיקויי חבובות. כל כך הרבה שאגות, הרטטות קול, עצימת עיניים בדבקות. בכל רגע נתון בתכנית הם דגמנו פוזה לעטיפת אלבום הבכורה שלהם. וזה מתיש כמעט כמו לחכות שצביקה ימצא סופסוף את הפואנטה של הבדיחה שלו תוך כדי תנועה, יגמגם קצת, ינסה חצי כיוון, ואז יוותר ויכריז: "יפה!".

ולא שאין כישרון. ילנה עדיין כובשת (למרות שלשופטים כבר נמאס ממנה. אזהרת מקרה סשה גרישקוב), תמר יהלומי מוכשרת, אורטל אדרי עוצמתית, אסף ונדב הם כיף כיופאק, דוד לביא מגנט בחורות, לידור סולטן אורז לקיסריה. זה פשוט העייפות הזאת, של צפייה בכל כך הרבה ילדים מוכשרים שיודעים מה לעשות עם תנועת הגבות שלהם, שפשוט לא מחזיקה תוכנית של שעתיים ופסטיבל שידורים תלת-שבועי. בלי דמויות מעניינות, בלי עלילות סוחפות, פשוט ילדים מוכשרים עומדים ושרים. ואין כבר כל כך כוח לזה.

ובינתיים, השופטים ממלאים אחר תיאור הדמות שקיבלו בקלסר שלהם בתחילת העונה, רק שעכשיו הם מעבירים הילוך. יאיר ניצני, המשועשע הרשע, אמר לילנה "את לא מספיק טובה" בחיוך משועשע רשע. מירי מסיקה זולגת חמלה, וביצועים גרועים הוציאו ממנה התפתלויות נוגות של "אני לא יודעת עדיין". התפקיד השני שלה, מריירת הקטינים, גם כן בוצע היטב, כשהיא כל כך התעלפה על הבלורית של דוד לביא עד ששכחה את השם של שותפתו לדואט ("אורטל? ליטל? או אורטל?"). מרגול היא בתפקיד הבריון העממי שבא לטחון את מסיקה במכות, ומיד אחרי דואט כלשהו מיהרה להכריז ש"אם הייתי עושה את הדואט הזה עם מירי מסיקה, הייתי רוצה לתלוש לה את כל השיערות". וואי וואי וואי, איזו מפולפלת יא וולי! לא היינו רוצים להתעסק איתה! וצדי, ובכן, הוא צדי. וזה מספיק תפקיד.

"כוכב נולד" עדיין חיה, אבל כבר בלי נשמה. ויהיו תמיד צופים שיקפצו תמיד על הרכבת הזאת ויסמסו בהתלהבות עד הגמר, אבל כבר פחות שמח שם. היה רגע אחד קסום של שבירת שגרה בתוכנית אתמול. כשהפרסומת האיומה של הקמפוס האקדמי אחווה שיגרה הולוגרמה (מאלו שיוצרות אשליה שהדמות מהפרסומת עומדת על הבמה) בדמות של קריין נלהב, שעמד ודקלם את נפלאות הקמפוס האקדמי ממש ליד מלי ומשי, שחיכו חיוורות ועצבניות לגזר הדין של השופטים, ולא הבינו שהן משמשות כפרסומת מגוחכת וחצי מצוירת לאנשים בבית. רגע אחד נבוך ולא מתוכנן של מתמודדים, שהפכו למוצר מהרגע שהם עברו אודישן. נתראה בפסטיגל.