איזה שיעמום

בחיי שלא הייתי סגורה על איזה שיר מאיה בוסקילה שרה. ידעתי שהוא להיט, ושאני מכירה אותו, וידעתי שמאיה בוסקילה היא להיט בפני עצמה, ושאני אמורה להיות מוטרדת שמא החזה שלה אמיתי או לא. ידעתי שאנשים רעים אומרים עליה שהיא בסך הכל פוסטר בחזיתו של מפעל יחצ"נות משומן, אבל גם ידעתי שהיא התחילה מלמטה ועבדה שנים בשביל החלום להיות זמרת, וכבר זמזמתי את המלים "כשהגשם יורד..". אחרי זה, כשקצת חשבתי על זה לעומק נזכרתי שהיא לכלכה על נינט, ושהיא האחיינית של שמעון בוסקילה, ושאבא של האחיות פיק כתב לה את השיר הזה, נו, ששמעתי הרגע ברדיו, ושהיא עשתה ממנו אלבום זהב כמו כלום. ואחר כך, כשחשבתי על כמה היא יפה ומוכשרת, ואיך שאני רוצה שיער חלק ויפה כמו שלה, ולדעת לעשות ככה עם השפתיים כמו שהיא עושה, הבנתי שאין כמו מאיה בוסקילה (ולא "מאיה" כי מאיה בוסקילה זוכרת את המורשת שלה). ואז, איך שהלב שלי התרחב מרוב אהבה למאיה בוסקילה - נזכרתי! "הלב"! ככה קוראים לשיר שלה! איזה יופי. ישר נרגעתי, והלכתי להתאמן מול המראה בלעשות עם השפתיים.

ואכן, בעודי מנסה לשרבב את השפתיים ולהרים גבה ביישנית במקביל, חשבתי שמאיה בוסקילה עושה את כל הצעדים הנכונים - להיט יש, מערכת שיווקית אגרסיבית יש, דיונים אקדמיים על הפיגורה יש, התלכלכות על קולגות גם יש. אבל אז, במבט שני (ואוי למתעמק), הבנתי כי אין שם כלום. לא באופן תרבותי (פוי), אלא דווקא בתור מוצר מן המניין: מאיה בוסקילה היא כנראה הסלבריטי המשעמם ביותר בתולדותינו. בסופו של דבר, כשאנחנו בוחנים את התחושה שמאיה בוסיקלה על שלל אייטמיה, מותירה בנו - מתגלה שיממון.

אל תטעו, היא עדיין מצליחה: תאמרו "מאיה בוסקילה", אענה "שולטתתתתת". אבל חוץ מהאינסטינקט, מאיה בוסקילה לא מצליחה לייצר עניין ליותר משלוש שניות רצופות. אם האחיות פיק מצליחות לרתק בהיותן הקריקטורה של עצמן, ורוני הצייצנית מצליחה לעצבן מספיק כדי לחצוב לעצמה נישה, מאיה בוסקילה תחליק מחוץ לחיינו באותה אדישות שבה אנו מקבלים את נוכחותה בם. כן, גם את נוכחות שדייה, אמיתיים או מזויפים ככל שיהיו. אפילו הדיון עליהם משמים, ומתחלף בימים אלה לטובת דיון בשדיים אחרים. מאיה בוסקילה מגיעה אלינו כל כך פלסטית, שכבר לא משנה אם היא אותנטית או לא – היא משעממת. בהתחשב בעובדה שמפעל מאיה בוסקילה יורה את כל התותחים היחצ"נים שרק אפשר, נראה שהתחמושת תגמר בטרם תספיק להתקדם לפרק הבא בחייה כסלבריטי. מה עוד היא יכולה להציע לקהל שלה? עבר כילד דתי? מכות עם נינט בשידור חי? נישואים סנסציונים? תמונות עירום? שום דבר שלא יוכלו להציע בנות הדור הבא בפופ. ובהתאם לאותו אוטומט, הכינו את עצמכם לעוד חמש שנים, לכתבת שער בנוסח "מאיה מי?" התוהה לאן נעלמה הדיווה הגדולה של 2004.

אבל מה היא אשמה? בעולם טוב יותר, שבו לא צריך למכור אדם כמוצר, מאיה בוסקילה בכלל לא הייתה צריכה לבחור – היא יכולה להיות סיפור סינדרלה וגם ווינרית, או להמרח מול המצלמה ועדיין לדרוש התייחסות כאמנית לכל דבר. באמת, זכותה. בעולם מושלם, מאיה בוסקילה הייתה יכולה לדרוש חלקה בידע הכללי שלנו, גם אם היא משעממת יותר מפשטידת כרובית. בעולם כזה, זה לא משנה שלמאיה בוקסילה אין מה למכור לנו, כי אף אחד ממילא לא קונה. אבל אז, מי בכלל היה מתעניין במה שיש למאיה בוסקילה להגיד/לשיר/לדגמן? בעולם הזה, מושג הסלבריטי, ועמו מאיה בוסקילה, היו נובלים עוד בטרם קמו. רגע, בעולם כזה, בכלל לא היה קיים 'סלב על הסכין'. בררררררר.