על קרח דק

אין כמו איים נידחים כדי להבין משהו על אבולוציה או גנטיקה. פעם, לפני פחות ממאתיים שנים, האי החם בעולם היה גלפאגוס, 1000 ק"מ מערבה מחופי אמריקה הדרומית. לגלפגוס היו תנאים אבולוציוניים ייחודיים ואת דארווין שהגיע בעקבותיהם לגילוי מרעיש - בני אדם אכלו פעם הרבה מאוד בננות. בתחילת המאה הנוכחית, אחרי שהגיעו סיגר רוס והעבירו את האבולוציה המוזיקלית שלב אחד קדימה, החליטה הממשלה האיסלנדית לאפשר מחקר שיקודד את הגנים ההומוגניים של תושבי האי. אלה החלו בכמה ויקינגים שהמירו את הכידון בגיטרה והמשיכו עם ביורק, סיגור רוס, Múm , אמפופ וטראבנט- שהעבירו את תואר האי החם ביותר בעולם לאיסלנד. כעת, עם האלבומים החדשים של הצאצאים הבכירים, סיגור רוס ו-Múm והאלבום החדש של דה אלבום ליף האמריקאי, שהוקלט באיסלנד עם חברים משתי הלהקות, עולה השאלה, האם האלטרנטיבה האיסלנדית היא עדיין הברירה הטבעית ?

לנסות ולהסביר מדוע הדיסק השני של סיגור רוס הוא פיסה של שלמות בעזרת מילים, יהיה קשה כמו לנסות ולתאר איך נראית קוביית קרח בעזרת הריסים בלבד. יותר משזה יהיה קשה זה יהיה מיותר. לא קיים חובב מוזיקה אמיתי בעולם שלא הגיע באיזושהי צורה לאלבום הזה וחזר אחריו בנאדם אחר, מסונוור מזוהר צפוני.
הרבה מוזיקאים שיננו אותו, זה בטוח. עם כל כך הרבה חקיינים, אפילו לסיגור רוס כבר לא היה נעים לעשות אלבום המשך שנשמע דומה לו. במקום זה, הם עשו אלבום שלישי שטבע בפסנתרים והציע מסע מסוג אחר. מאכזב. מאז אותו מסע הם הלכו לאיבוד בתוך ים של פרוייקטים צדדיים. המיני אלבום החדש למשל, הוא מוזיקה למחול שנוצרה עבור מופע שנקרא ספליט סיידס, מופע משותף להם ולרדיוהד.

למי שלא בקיא בסאגה הסיגור רוסית, היו אלה תום יורק וחבריו הראשונים שגילו את הפוטנציאל ולקחו את נסיכי הכפור להופעות חימום. כעת, במופע שסוגר מעגל, פותחים סיגור רוס עם שני קטעים שמשלבים בין אמביינט בסגנון בראיין אינו ובין מנגינות ילדים &#

הסיפור של Múm הוא כמעט שיחזור של הקריירה הסיגור רוסית. אלבום ראשון בוסרי, אלבום שני מצוין, אלבום שלישי מאכזב, ובאמצע כמה אלבומי רמיקסים פושרים. יש נטייה להשוות בין שתי הלהקות האיסלנדיות האלה, למרות שהמוזיקה שהן עושות היא שונה. עד עכשיו ניתן היה לדבר על איזשהו קסם מסוים שייחד אותן, מסתורי ודמיוני כמו נהר של דגי בננה. בעולם שבו כולם מעתיקים מכולם, הם הצליחו להישמע שונים ומיוחדים. סיגור רוס עשו את זה עם הקסמים האפלים שלהם וMúm- בעזרת מנגינות ילדים איסלנדיות היישר מהג'וקבוקס בגן עדן. העולם נפל.

כעת באלבום החדש, כנראה שהוטלה עלMúm קללה, מאגיה שחורה. אחרת, איך אפשר להסביר שאפילו השירה המלאכית שפעם המיסה כעת ממאיסה. אולי אפשר להאשים בזה את הקיץ האיסלנדי ? Múm טוענים שהוא עושה טוב, אבל אולי הם פשוט מבולבלים? הרי אפילו השמש באיסלנד סכיזופרנית. נסכם : רעיונות נחמדים יש, כלים חיים יש, הרבה רצון טוב בטוח יש, שירים טובים ורעננות כמעט ואין. הקיץ לא מתחיל כאן.

בגוף של ג'ימי לאוול, יליד סאן דייגו, ארה"ב, לא זורם דם ויקינגי קדום. בשביל זה יש לו חברים. קוראים להם סיגור רוס ו- Múm. את סיגור רוס הוא כבר הספיק לחמם לפני כמה שנים, אז שיכתב לאלבום שלם את הרעיון היחיד שהיה לו- מוזיקה שמתאימה למעליות של מרכזי מדיטציה. עכשיו, בחדש, סיגור רוס כבר הזמינו אותו לבוא ולהקליט באולפן שלהם באיסלנד, לימדו אותו את הטריק המוכר- לנגן על גיטרה עם קשת של כינור, ואפילו תרמו קולות. חבל רק שמכל האלבומים של סיגור רוס, הוא בחר להעתיק מהשלישי.
גם Múm משתתפים פה. הם הביאו את התקתוקים המתוקים שלהם, וזו כבר בכלל חגיגה. ואם חשבתם שזה הכל, אז יש גם את בלאק הארט פרוסשן על תקן הדודים האינדיים של הפוסט רוק. עכשיו, אחרי שהבנתם איזה כוחות יצירתיים השתתפו באלבום הזה, הייתם מאמינים שהוא לא מבריק ? באמת קשה להאמין, אבל מה לעשות, מוזיקה היא הרבה יותר מסך ההשפעות או סך הכשרונות המעורבים. היא משהו לא מוגדר. קסם חד פעמי שנוחת על אדם ככה פתאום, כמו הארה או מחלה. הארה לא התרחשה כאן. א”