קיציס גבר גבר

זה היה אחד הלילות הכי קשים לצפייה בטלוויזיה. מחד הדרבי התל אביבי שאיים בשתי הדקות הראשונות שלו להיות משחק כדורסל הגון אולם הפך במהרה לפארסה; ערוץ קדימה במורד הממיר וריאל מדריד תפרה עם שישייה מרהיבה את אלבסטה. אני די שונא את ריאל בתור מודל, אבל כשכדורגל של כל כוכבי העל הללו מחבר, מדובר בשירה; ביס פלוס שודר עוד פרק מצחיק רצח של "משפחה בהפרעה", הסדרה הכי מצחיקה בטלוויזיה (עכשיו כבר צריך להוסיף את הנספח "ראיתי אותה הרבה לפני שהיא קיבלה 'אמי'") ובערוץ השני שודרה התכנית השנייה בעונה השנייה של "ארץ נהדרת". נדמה לי שאם הממיר שלי הצביע בעיקר על הספרות 2 ו-2, ברור מאליו מי היה המנצח של הערב.

אחרי עונת ביכורים מלאת הבטחות, עמוסת שטיקים ויכולת סבירה, עשתה "ארץ נהדרת" את קפיצת המדרגה המיוחלת. לא שאין מקום לשיפור, תמיד יש, אבל אם תוסיפו למשוואה את "משחק מכור", "הבורגנים" ו"אהבה זה כואב", תקבלו ארבע תכניות מקור שמספקות את הסחורה מבלי להתנצל או להיגרר להשוואות עם יצירה זרה. לו רק היתה מונחת חרב המכרז על צווארם של הזכיינים לעוד כמה שנים, אולי לוח המשדרים כולו היה הופך ראוי.

"ארץ נהדרת" היתה ונשארה תכנית שנשענת בעיקר על הטאלנטים שלה, במקום על כתיבה. כששני האלמנטים הללו נפגשים, התכנית מגיעה לשיאים; כשהכשרון הענק של טל פרידמן, אורנה בנאי ודב נבון מתועל לרגעי השטיק שלהם, היד מתחילה לנוע באי נוחות על השלט. מה שמוזר זה, שהבשורות הכי טובות של "ארץ נהדרת" מגיעות דווקא מכיוונו של איל קיציס. מי שעל הנייר היה נראה כאיש היבשושי ביותר בצוות, זה שאין לו אף "חיקוי", הפך השנה לקברניט הבלתי מעורער שלו. מהדורת האקטואליה שלו - בעיקר בזכות ההרמות של ערפאת וביבי לכותבים - הם הפררו-רושאר של כותבי התכנית. דווקא בגלל הלקוניות שלו, שמצריכה כתיבה ללא רבב, הופכת הגשת החדשות שלו לעוגן המרכזי של התכנית, אחרי שבעונה שעברה היו אלה בעיקר מעברונים בין לובה לרודריגו.

דמות נוספת שנראית פלקטית פחות היא זו של חלי יחימוביץ', שהתנערה מתפקיד הפרודיה בגרוש על שלי, והצמיחה לה חיים משל עצמה. חלי של העונה היא מורכבת ומעניינת יותר, ותמיד מצחיק ומעניין לשמוע מה יש לה לומר מתחת למעטה הקלפטעיות החרמנית שלה. גם הבחירה למקד את אורנה בנאי בדמותה של ג'ודי ניר מוזס שלום היא החלטה נכונה. ג'וד היא שק בלתי נדלה של בדיחות וחוסר המודעות הזחוח שלה ושל סילבן, הוא פגיעה ישירה והיקפית של צוות התכנית.

מצד שני, החיקוי של עוזי כהן חלש מאוד ורחוק מהסטנדרטים שהציב אלי פיניש בתור נשיא המדינה. ההצגה שלו כקוף משקפת את המציאות נאמנה, אבל יש בעוזי כהן דברים בהמיים בהרבה מאשר ליקוי הדיבור שלו, כמו למשל ההתנסחות, המסרים וההתנהלות האגרסיביים שלו. להיטפל לדיבור שלו (ובעצם לחקות חירש) זה מוצא קל מדי.

הקצוות הפרומים של התכנית נותרו למרבה הצער המערכונים, שעדיין נסמכים מדי על הכריזמה של הכוכבים ולא על כתיבה שנונה. המערכון על אהוד ברק למשל, היה מיותר ולא מצחיק. הפואנטה שברק נותר זחוח ולא קשוב הובנה כבר בהצגת הקמפיין, ולא היה צורך במערכון של חמש דקות (עם חיקוי לא מוצלח במיוחד) כדי להבהיר אותה. גם פרויקט מוסוקונה - המערכון על פרויקט הריאליטי, הקטע על הבראסלבים (זה לא קצת פאסה?) ובוא תפסיק לשיר היו רעיונות טובים עם ביצועים לא מבריקים שמיצו את עצמם אחרי עשרים שניות; לעומתם הדחקות על חשבון אודטה (שלגמרי ראויה לפינה משלה בתכנית) והצגת התכלית של מאיה בוסקילה היו רגעי הומור מצוינים.

בהנחה שהסאטירה תספק לעצמה את החומרים וקיציס ימשיך למלוך, צפויה לנו עונה נהדרת של "ארץ נהדרת", שאולי סוף סוף תגשים את יעודה החברתי, מלבד זה ההומוריסטי. היתדות שהוכנו בעונה שעברה, כולל אלו שנדמו כמיותרים, מוכיחים את עצמם כיסודות חיוניים לתוכנית טלוויזיה שעשויה ממש להפוך לאבן דרך בתרבות הישראלית בשנים הקרובות. חיזוק התסריטים של המערכונים ועידון הוולגריות המולדת של אלי ומריאנו (כשהם מבויתים הם נפלאים, כשנותנים להם יד חופשית הם שמים בכיס הקטן גם את מאיר רמז), יכולים לעשות זאת כבר השנה.