קלארק קנט לייט

אסכם זאת עבורכם את זה בשלוש מילים, מההתחלה: "The best Pixar ever!". "האינקרדיבלס" ("משפחת סופר על" בתרגום העברי, אך תרשו לי להתעלם בנימוס) הותיר אותי פעור פה ורעב לעוד, גם בצפיה חוזרת. האינקרדיבלס הוא הסרט הרחוק ביותר של פיקסאר מקהל ילדים. הוא לחלוטין לא "מוצאים את נמו" או "צעצוע של סיפור", אבל הוא עולה על כולם גם יחד בגאוניותו ובחדשנותו, שלא לדבר על ההומור המבריק והטוויסטים המפילים שהוא טומן בחובו.

בראד בירד, שבעבר כתב וביים עבור "משפחת סימפסון", ועשה גם את סרט האנימציה הקשה מעט לעיכול אך המאוד מוערך, "ענק הברזל", כתב וביים את הסרט השישי של גאוני האנימציה בחברת פיקסאר (אחד לפני אחרון בשיתוף הפעולה שלה עם דיסני), שהוא הסרט הראשון שלהם שבו מככבים דמויות אנושיות, בניגוד לחרקים, המפלצות, הדגים והצעצועים שכיכבו בסרטים הקודמים. בירד, אגב, גם מדובב תפקיד קטן בסרט, של הדמות המצחיקה ביותר – 'עדנה מודה'.

העלילה מספרת על בוב והלן פאר, צמד גיבורי על בדימוס, שכמו קהילה שלמה של גיבורים, נאלצו לפרוש. בשלהי הסיקסטיז, הם מנהלים חיים משעממים בפרברים עם שלושת ילדיהם, טרודים בבעיות של משפחה אמריקאית ממוצעת, כשבוב, סוכן ביטוח מתוסכל ביום-יום, נאלץ לפתע שוב להתמודד עם ארכי-רשע חדש, התמודדות אליה נגררת גם משפחתו.

כבר מזמן סרטים של פיקסאר הם אירועים קולנועיים, שהציפייה אליהם הופכת ליותר ויותר מותחת. לא פלא, אם כך, שכל כך הרבה ציפיות נתלו באינקרדיבלס, שמטפל באחד הנושאים המורכבים והפופולריים בתרבות הפופ המערבית – גיבורי על. כבר מצפייה בטריילרים היה ברור שמדובר בעבודת ארט חסרת תקדים בגאונותה, ובזווית שנונה ומבריקה על הנושא. מה שלא היה לגמרי ברור, לפחות עד הצפיה, זה שהאינקרדיבלס הוא גם סרט אקשן שכולו מצויר, והוא הראשון למעשה שלא נופל מסרט אקשן בשר ודם. עם סצנות מחווה לסרטים כמו סדרת "ג'יימס בונד", "מלחמת הכוכבים", "אינדיאנה ג'ונס" ואחרים, ובסיוע מעטפת עיצובית בהשראת חוברות קומיקס משנות ה-50' וה-60', שמפגישה את הווינטג' עם רמת האנימציה הגבוהה ביותר, הוא הופך את "מוצאים את נמו" לסושי סוג ב', ומספק חוויית צפייה שקשה יהיה להתעלות עליה. אפילו לפיקסאר.

אפקטים חסרי תקדים של חברת ILM, נותנים לאינקרדיבלס מימד של ריגוש, שלא הוטמע מעולם בסרט אנימציה. למעלה מ-100 לוקיישנים מדהימים מאויירים, מארחים את הדמויות המדהימות באנושיותן, שמדובבות נהדר על ידי שחקנים כקרייג טי. נלסון כבוב המתוסכל, סמואל אל. ג'קסון כ"פריזון", ובעיקר הולי האנטר כ"אלסטיגירל" ואם נואשת.

הוא מפתיע בחובשו כל כך הרבה כובעים – סרט אנימציה לכל המשפחה, סרט מופתי לחובבי קומיקס, סרט חובה עבור מעצבים וסרט אקשן פיצוצי. פרט לכך הוא מתזמר כל כך הרבה נושאים מפתיעים – סופר הירו'ס, משבר אמצע החיים, בעיות בנישואין, קיבעונות אופנתיים – לתוך מיקשה מענגת אחת. כל מילה מפרגנת כאן נעמדת בענווה מול הסרט המדהים, השנון, המצחיק, המותח והמפתיע הזה, שכל פריים שלו דרש פי מאה יותר עבודה מכתיבת שורות אלו. התחלנו בלסכם אותו בשלוש מילים, נרד לשתיים: לא יאומן. יעני – אינקרדיבל.