'סטודיו 60', שמו של פרק הפיילוט של הסדרה החדשה של המפיק והתסריטאי ארון סורקין, הוא האולפן בו מצולמת תכנית בסגנון 'סאטרדיי נייט לייב'. את המסדרונות של 'הבית הלבן' מחליף סורקין במסדרונות של האולפנים ומשרדי רשת טלוויזיה, וגם שם יש הרבה מקום בשביל ללכת ולדבר בקצב מסחרר.
בעיצומה של מריבה בין המפיק לבין נציג רשת אן.בי.אס על מערכון שהרשת לא מאשרת, משתלט הראשון על השידור ופוצח במונולוג זועם על איך הטלוויזיה האמריקאית הפכה למשעממת, בנאלית וצפויה. המפיק מפוטר במקום. בינתיים, בצד השני של הוואלי, חוגגת ג'ורדן מק'דיר (אמנדה פיט) את מינויה לנשיאת אן.בי.אס. מק'דיר השאפתנית והיפה מאוד, פונה לדני (בראדלי וויטפורד, ג'וש מ'הבית הלבן') ולמאט (מת'יו פרי, צ'נדלר מ'חברים'), הבמאי והתסריטאי הראשיים של התכנית שפוטרו לפני 4 שנים, בשיא הצלחתה של סטודיו 60.
ג'ורדן יודעת על איזה כפתור ללחוץ אצל דני כדי לקבל את הסכמתו, למרות שהרשת נפטרה ממנו בסגנון שהיה גורם לארי גולד להסמיק. בין בליעת כדור ויקודין אחד לשני עולה מאט על הלימוזינה המובילה לסטודיו 60, שם מחכה לו הארייט, השחקנית הראשית ופרודתו זה שבוע. הארייט היא נוצריה שנולדה מחדש, ומהלידה הזו עשתה גם קריירה חדשה כזמרת רוק נוצרי. עד כה מאט הליברל חי עם זה בשלום, עד שהארייט הלכה להתארח במועדון 700, תכנית אירוח אולטרה-שמרנית בהנחיית פאט רוברטסון, אותו מאט מתעב.
מי שמנסה להבין את המעבר של ארון סורקין מעיסוק בקונפליקטים פוליטיים בבית הלבן לסכסוכים שבין המפיק למלבישה, יוכל למצוא את התשובה בציר מאט-הארייט. הזוג הפרוד מסמל את מאבק הערכים שמתחולל בארה"ב, בין דמוקרטים לרפובליקנים ובין ליברלים לפוריטנים. כן, אלו הן אותן סוגיות מוסר שהכריעו את הבחירות האחרונות באמריקה. סורקין מבין שזהו הדיון הרלוונטי האמיתי: לא הגירעון, לא הביטוח הלאומי, לא התקציב ולא כל אותן סוגיות שג'וש, ליאו, סי.ג'יי ודונה התעסקו בהן במשך 7 עונות ושתי כהונות.
להציל את 'להציל את טוראי ראיין'
הטלוויזיה האמריקאית, בניגוד לישראלית, אינה זירת התגוששות בין הזכיין לרגולטור על מכסת הפקות המקור. הטלוויזיה האמריקאית היא זירת מאבק של ערכים וכסף. הכסף בא מהרייטינג, עליו מאיימות קבוצות לחץ נוצריות שקוראות להחרים כל תכנית שחורגת מערכי המוסר שלהן. הן מפעילות לחץ כפול: משלוח אי מיילים ל-FCC (מועצת התקשורת הפדרלית) בדרישה שיקנוס את הרשת המשדרת, ושידול מפרסמים להימנע מלפרסם בתכנית. בין התכניות שמהוות סכנה למוסר הציבורי ניתן למצוא את 'חוק וסדר', 'מופע שנות ה-70', 'עקרות בית נואשות' ועוד רבות וטובות. אותן קבוצות הצליחו לשכנע את בוש להכפיל פי 10 את הסכום בו ניתן לקנוס את הרשתות על כל הפרה של כללי מוסר. ואכן, ה-FCC חילק קנסות בסך 3 מיליון דולר לערך, בשנה האחרונה בלבד.
המבוכה ברשתות האמריקאיות גדולה. מאחר וה-FCC לא מבהיר מהי בדיוק הפרה של המוסר, הן עברו לצנזורה עצמית. תחנות טלוויזיה רבות לא שידרו את "להציל את טוראי ראיין", סרט פטריוטי לכל הדעות, מכיוון שבין הכדורים השורקים ניתן למצוא כמה חיילים מקללים; מגישת תכנית טלוויזיה לילדים נאלצה להתפטר מכיוון שלפני 7 שנים השתתפה במערכון שלעג לסרטונים שקראו להימנעות מינית; יוצרי סרטי תעודה התבקשו לא רק להוסיף ביפ לכל קללה של מרואיין, אלא גם לטשטש את פיו.
בעוד הרשתות הולכות ומתכווצות מפחד הקנסות והחרמות, הן נאלצות להביט בעיניים כלות כיצד המתחרות מהכבלים, שאינן כפופות ל-FCC, מציגות באין מפריע עירום, קללות ושלל סטיות: החל במאפיונר עב כרס וכלה בביגמיסט שנשוי לשלוש נשים. והרייטינג? הרייטינג הולך וזולג אל הכבלים.
החתרנות של סורקין היא כפולה: במסווה של תכנית 'מאחורי הקלעים', בה עוסקים בדרך בה מתנהלים הדברים באמת, נפתחת בפניו האפשרות לומר ולהראות על מסך אן.בי.סי ביטויים שבקונסטלציה אחרת היו עולים לרשת הרבה מאוד כסף בקנסות. מצד שני, כך הוא גם יכול לבקר את תוכנית המקור, SNL, שהפכה מתכנית הסאטירה הפוליטית החשובה ביותר בארה"ב, שלא היססה לפגוע באף פוליטיקאי, לתכנית שמעזה להעליב רק את פאריס הילטון.
פוליטיקה בצד, סורקין עשה בפיילוט עבודה נהדרת. הכימיה בין בראדלי וויטפורד למת'יו פרי מעולה, וכל מילה בתסריט פנינה. הדמויות שעדיין נותרו לא מפותחות הן דמויות השחקנים בסדרה. אבל בכל זאת, יש רק 42 דקות בפרק ועוד עונה שלמה לתת מקום לכולם.