אמריקן איידול

מחרתיים, ב-12 בספטמבר, יהיה יום השנה השלישי למותו של ג'וני קאש. בשנים שחלפו כבר יצאו הסרט ההוליוודי והאוסקרי "Walk The Line" וגם כל מיני אוספים. עכשיו משתחרר אלבום חדש, אבל לא כדאי למהר ולשפוט אותו כמוצר ציני נוסף לגריפת הון ממותו של גיבור המונים. "American 5: A Hundred Years" היה אמור להיות אלבומו הבא של ג'וני קאש, לו נותר בחיים. ברור שבזמן ההקלטות קאש ידע שהוא כבר לא יזכה לחזות ביציאתו של התקליט.

ב-93' חתם קאש עם חברת דף אמריקן, ופיתח שותפות מוזיקלית שהפכה לידידות גדולה עם ריק רובין. רובין, שהפיק בין השאר את ראן די.אמ.סי, הצ'ילי פפרז ואחרים, הפתיע בגוון האקוסטי המהורהר שאפיין את ההקלטות. בלי חידושי סאונד או מגע הארד-רוקי או מטאלי, כפי שאפשר היה לצפות ממנו. בדיעבד, רובין ידע מה הוא עושה. הוא לא השתלט על קאש עם צלילים חדשים, אבל כן כיוון אותו לעבר שירים של דור צעיר ואחר, שבחלקו גדל עליו, ובכל זאת נשמע אחרת.

יחד הם חידשו שירים של סאונדגרדן, וויל אולדהאם, דאנציג, ניק לואו, ניק קייב ואחרים. התוצאה – סדרת אלבומי "אמריקן" – זוהרת בקרני האופל שלה. החיבור לאותם יוצרים, בליווי נגנים מעריצים כמו ג'ון פרושיאנטה וגם טום פטי וההארטברייקרז, הזכירה לדור שחשב שקאש הוא עוד זמר קאונטרי קשיש, שמדובר באיש שלבש שחור, בעיקר מוזיקלית, עוד לפני כל הגיבורים שלהם. הקאונטרי שלו מעולם לא היה רק קליל או בנאלי, אבל סאגת "אמריקן" סגרה כל פינה אפשרית בפיגורה האבהית והמלכותית שהוא היה.

הפרק הקודם והמופתי American 4: The Man Comes Around"", היה הרקוויאם של קאש לעצמו. מתוך ההבנה שהסוף מתקרב, לא מרצון לעזוב את הבלי העולם הזה. כשהוא נותן כמה מהפרשנויות המבריקות ביותר שלו, שהתעלו על המקורות, קאש נשמע חזק מתמיד דווקא לקראת הסוף, כשהמחלה אוחזת בו והוא לא מרשה לה להעביר אותו לצד השני. כשהוא נותן כמה מהפרשנויות הפשוטות והשוברות ביותר שלו (ל-"In My Life" של הביטלס למשל) היה נדמה שהוא סוגר את הפרק שלו עם אהובתו, אישתו, ג'ון קארטר קאש. "אמריקן 4" היה הראשון באלבומיו שהוקלט כשג'ון כבר לא הייתה איתו. בכל הקודמים בסידרה בלטו הכאב וההתעסקות במוות, אבל תמיד הייתה בהם עוצמה. זה האלבום הראשון והיחידי בו קאש לא רק שר על שברים אלא גם נשמע מפורק בעצמו.

את "אמריקן 5" הוא פותח עם "Help Me" של זמר הקאונטרי לארי גטלין, ושר: "אף פעם לא חשבתי קודם שאזדקק לעזרה/ חשבתי שאוכל להסתדר בכוחות עצמי/ עכשיו אני יודע שאני לא יכול לשאת את זה יותר/ ובלב עניו על ברך כפופה/ אני מתחנן בפניך/ בבקשה/ לעזרה". הקול שלו רועד. למרות כל מה שעבר, למרות כל מה ששר, קאש של "אמריקן 5" לראשונה הוא לא בלתי מנוצח. הוא נפרד סופית. ובצער.

קאש נפטר 4 חודשים אחרי מותה של ג'ון. ארבעה חודשים של בדידות, אשפוזים ומחלה איומה. בפרק האחרון בהחלט שלו ושל רובין אין חיפוש אחר חידושים לקטעים אלטרנטיביים או להגנבות כלשהן. בחירת הכותבים והשירים פה היא ישירה ופשוטה. זה אולי הצנוע והאינטימי בתקליטיו, והוא מורכב מגיטרות אקוסטיות, פסנתרים וכלי מיתר עדינים, לא הרבה יותר. ולא שהוא לא צוחק פה קצת על המוות. הוא צוחק. אבל כמה זה צובט כשהוא עושה את זה. במיוחד ב"Like The 309", אחד משני השירים המקוריים שלו בתקליט, בו הוא מספר שהוא לא הטיפוס המתבכיין והמיילל. כלומר – לא עד שהוא יפגוש את "ד'ר מוות". זו השערה בלבד, אבל יש מצב ש"ד'ר" ו"מוות" בימיו האחרונים סימלו עבורו את אותו הדבר.

את "On The Evning Train" (של האנק ויליאמס) קאש הופך לתמונת הפרידה שלו מג'ון. "אני מתפלל שאלוהים ייתן לי אומץ/ להמשיך עד ששוב ניפגש/ קשה לדעת/ היא הלכה לנצח/ הם נושאים אותה הביתה/ על רכבת הערב". "I Came To Believe" מספר על יחסיו עם האמונה, אבל הוא לא נשמע כמו התגלות. יותר כמו פסימיות, דיכאון, בלבול, והיאחזות בכוח עליון רק כי כבר אין במה להיאחז. מקריאת דבריו של רובין בעטיפה הפנימית ניתן ללמוד שקאש והוא התקרבו באותה תקופה יותר ויותר יחד לדת. הם ניסו להיאחז בתפילה. שיר התפילה הזה הוא מאד חילוני, ועשוי לקרוע את הלב מהמקום.

במושלם בשירי התקליט, "If You Could Read My Mind" של גורדון לייטפוט, הוא שר: "אם תקראו בין השורות/ תראו שאני רק מנסה להבין / את הרגשות שחסרים לך / אף פעם לא חשבתי שאוכל להרגיש כך / ואני חייב לומר שאני פשוט לא מבין את זה/ אני לא יודע איפה טעינו/ אבל ההרגשה נעלמה / ואני פשוט לא מצליח להחזיר אותה". נשמע שהדמעות פשוט חונקות את גרונו. קשה שלא לבכות איתו.

התקליט מסתיים עם "I'm Free From The Chain Gang ", שקאש כבר ביצע בצעירותו. "נפטרתי מהאזיקים שכבלו אותי/ והשומרים שתמיד היו סביבי/ היו דמעות על הדואר /שאמא שלחה לי לכלא/ אבל אני חופשי מחבורת האסירים הכבולים עכשיו". זו פרידה מהקשר שלו לאסירים, מהופעות ותקליטי הכלא שלו, ממפעל חייו והסמלים שלו. וזה נפנוף אחד אחרון לשלום לכבלי הכאב הבלתי נסבלים של המחלה, ולכאב הבלתי נסבל של הפרידה מג'ון. כשהתקליט הזה נגמר, זה נגמר. להתראות ג'וני.