קרב במשקל כבד

במקום לשפוך את שמות כל להקות המטאל והרוק הכבד שמגיעות לישראל הקיץ, למפיק ההופעות ישי שוורץ יש דרך מקורית להדגים את השטף: "חבר שלי סיפר לי שהוא מסתכל באינטרנט ורואה הודעה על בואה של קניבל קורפס לישראל. הוא עושה ריפרש, והופ – כבר Sabaton מגיעים. עוד ריפרש – ואוזי אוסבורן מגיע".

הדוגמה הזו מראה את מה שכל אוהבי המוזיקה מרגישים באחרונה – המטאל הפך לענף הייבוא מספר 1 של הופעות לישראל, כשבניגוד לשנים קודמות, השנה גם המפיקים הגדולים משתתפים בחגיגה עם הופעות של מטאליקה, אוזי אוסבורן (במה שעתיד להפוך לאירוע גדול עם להקות נוספות בז'אנר) והסקורפיונס. לצידם, יהיה אפשר למצוא הופעות של Swallow the Sun, קניבל קורפס, Sabaton, טים "ריפר" אוונס מג'ודאס פריסט (כחלק מפסטיבל "מטאל תל אביב" בבארבי), Aborted, להקת System Divide ועוד.

"העומס מטורף", אומר לוואלה! תרבות יורי לשב, מחברת ההפקות "הדרן", האחראי על הבאתם של יינגווי מלמסטין ולהקת Lamb of God, שיופיעו בישראל ב-30 במאי. "הסיבה? דבר ראשון, פשוט אין מלחמות בארץ כרגע ולהקות לא פוחדות לבוא. הסיבה השנייה היא שהמצב הכלכלי שלנו לא רע. יש לנו הרבה תיירות, אחוזי האבטלה נמוכים יחסית וכמובן שישנם הרבה יוזמות מכל מיני אמרגנים, גם הגדולים שבהם, שיוצרים ביניהם תחרות והתוצאה היא הרבה הופעות".

"למטאל תמיד היה את המקום שלו", מסביר מצידו שוקי וייס, מפיק ההופעה של אוזי אוסבורן בישראל ב-28 בספטמבר. "זה שאני מביא את אוסבורן זו סיומה של התעניינות בת 10 שנים בערך, בה חיפשתי הזדמנות להביא אותו. לפני כן הבאתי את מטאליקה, כך שהעניין בז'אנר תמיד היה קיים, תמיד היו לו אוהדים. אני גם יודע שבבארבי בתל אביב מופיעים בשלוש-ארבע השנים האחרונות בערך שישה-שבעה הרכבי מטאל בכל שנה ובהצלחה, כך אני לא רואה בזה תופעה מיוחדת".

וייס: "זה שיש מטאליקה, אוזי ועוד, זה סוג של סמן שאומר – אוקיי, אנחנו מתנהגים כמו מדינה נורמלית. כרגע, אמנים מסתכלים עלינו בעין חיובית שמביאה אותם לכלול אותנו במסע ההופעות שלהם. לאמני המטאל יש עיניים והם רואים שאלטון ודפש מוד מגיעים ובהצלחה, אז אין סיבה שיתנהגו אחרת".

באופן טבעי, כדי שההפקות האלו יצליחו, הן חייבות בקהל קוני כרטיסים נאמן, שמכיר את השמות, שכן מדובר בדרך כלל בלהקות שלא זוכות לחשיפה במיינסטרים וערוצי הנישה שלהן, כמו חנויות תקליטים ייעודיות, הם מינוריים למדי. כאן, מזהה התעשייה את קהל היעד העיקרי של המטאל והרוק הכבד: האוכלוסיה הרוסית. "אני מוכר כרטיסים דרך אתר, כך שאני רואה את השמות של הרוכשים ואני יודע מי הם", מסביר ליאור קמלי, מפיק ההופעה של קניבל קורפס. "כמובן שהקהל הרוסי הוא בעל נוכחות של לפחות 30-40%. יש מופעים שהוא נמצא שם אפילו יותר".

"הקהל שאתה קורא לו 'הקהל הרוסי' הוא קהל שוחר מטאל אבל גם שוחר תרבות באופן כללי", אומר וייס. "אני מפיק את 'פאזה מורגנה' עבור ישרוטל בעמודי שלמה וגם סוף שבוע של מוזיקה קאמרית והקהל הרוסי, בכל הז'אנרים, נמצא שם. בעיניי הם הנטמעים הכי מהירים בחברה הישראלית וכיום הם יוצאים מחושך לאור, כי בשנות ה-70 וה-80 לא היה קל לראות הופעות בברית המועצות. הם היו בהמוניהם בדפש מוד, הם היו באלפים רבים בהופעה של רוג'ר ווטרס – הם קהל איכותי ומגיב, הם פתוחים ומזכירים את הישראלים מבחינת ההתנסות".

לצד ההסברים של וייס על חשיבות התרבות בקרב הקהילה הרוסית, לשב יודע לקשור אותה גם ליכולות כלכליות: "ממה שאני יודע, יש רוסים שמקבלים שכר יפה", הוא אומר. "זה לא הקהל שהיה פה בשנות ה-90. הכוח שלו גדל ויחד עם הכוח שלו והמצב השקט פה, אפשר להביא הופעות טובות". לדברי לשב, המרוויח הגדול מהתחזקות הקהל הרוסי הוא אוזי אוסבורן. "הרוסים יהיו 50-60% אחוז מההופעה של אוזי", הוא אומר. "אוזי הוא אגדה ברוסיה, כולם אוהבים אותו שם, אז כולם ינהרו להופעות". וייס עצמו מעיד כי בעת השיחה עימו, שנערכה כ-24 שעות לאחר ההכרזה על המופע, נמכרו למעלה מ-1,000 כרטיסים להופעה שתיערך כאמור, רק בספטמבר.

אלא שבתוך האופוריה הזו, עומד החשש הגדול מפני פיצוצה של בועה: לא מעט גורמים בתעשייה טוענים ששוק המטאל מוצף כרגע בכמויות הפקות רבות מדי וכי התחרות של המפיקים על הבאת להקות לישראל גורמת להן לעלות את המחיר שהן דורשות עבור הופעתן בארץ.

"אני חושב שיש כאן תסמונת דוכני השווארמה", מסביר שוורץ, ממפיקי המטאל הוותיקים בישראל, שדרך חברת "רייבן מיוזיק" , המפיצה 17 לייבלים זרים, מבין גם את כוחה האמיתי של הסצנה בישראל. "כולם פותחים אחד ליד השני ולמרות שברחוב הזה כולם אוהבים שווארמה, לא כולם יאכלו שווארמה חמש פעמים בשבוע".

שוורץ: "כן, הם אומרים שהישראלים פראיירים, אוכלי נבלות ומוכנים לשלם הרבה כסף כדי לאכול כאפה אחד מהשני. אבל אני לא מתחרה באף אחד, אני לא נכנס לסחר הסוסים הזה. אני לא רוצה לריב עם מפיק אחר על הלהקה, המחיר יעלה לשמיים ונזכה לעונג להפסיד. צריך להבין: הסצנה בעלייה, זה נכון, אבל ישראל היא לא מעצמת מטאל. אנחנו אפילו לא מדינה ברמה של יוון, שהמטאל לא נמצא במסורת שלה כמו בגרמניה, אבל כיום היא מעצמה כי היא נבנתה לאט. אני מציע לכולם לסגור את בקבוקי השמפניה. צריך כרגע לקחת את הדברים במינון כי בהצפה כזו כולם יפסידו. המפיקים לא ירוויחו כי המחירים יירדו והלהקות יעשו מכה פעם אחת ולא יירצו להביא אותן יותר לפה".

"יש יותר מדי הפקות, צריך להיות איזשהו גבול", מסכים לשב. "לא יכולים להביא כל כך הרבה דברים במחירים האלו. בסופו של דבר הבועה תתפוצץ ואז השוק יחזור למצבו הרגיל. מתי זה יקרה? כשמישהו אחד יפסיד בגדול ואז כולם יתחילו להיזהר".

"העניין כאן הוא מי ייפול ראשון", מצטרף קמלי. "יכול להיות שהמופעים האלו לא באמת יתמלאו ואז זה ייפגע למפיקים בכיס. אני מאמין שבגלל ריבוי ההופעות, המכירות לא ימצו את עצמם ".

"אני חושב שזה סממן של התנהגות נורמלית", מסתייג וייס, שהרוב מסכימים שההימור שלו על אוסבורן ישתלם. "אני אומר שאם יש היצף, או כמו שאני קורא לזה - היצע גדול, אז כמו בכל דבר, כולל אמנים ישראלים שיוצאים בהפקות - חלק מצליחים מאד וחלק מצליחים פחות. גם בין מופעי הרוק שמגיעים השנה, יש כאלו שהולכים מצוין ויש כאלו שהולכים פחות טוב ואותו הדבר יהיה בשוק המטאל. חלק יספגו שטיפה, אבל אני לא חושב שזה בגלל היצף, אלא 1001 סיבות אחרות. יחד עם זאת, ברור שבלתי אפשרי לראות את כל המופעים שמגיעים לארץ".

בסיכומו של דבר, ברור שרוב המפיקים חוששים שאותו פיצוץ מיוחל של השוק יהיה על גב ההפקה שלהם. כרגע, לא מסתמנת רגיעה בתחום המטאל ושמות נוספים נחשפים מדי שבוע כמעט, בקצב של אותה לחיצת ריפרש שעליה דיבר ישי שוורץ בתחילת הכתבה. לכן, אין כמו משפט של שוורץ כדי לסכם את הסיפור כולו: "לפי כמות ההפקות, אפשר היה לחשוב שכל הישראלים שומעים מטאל", הוא אומר. "אבל אם זה היה נכון, היית יוצא לרחובות ושומע מטאל, לא משה פרץ".