מכתב גלוי של שון פן לנשיא ארה"ב

מר בוש,

בוקר טוב אדוני. כמוך, אני אבא ואזרח אמריקאי. כמוך, אני מחשיב עצמי לפטריוט. כמוך, הזדעזעתי מאירועי השנה הקודמת ודאגתי למשפחתי ולמדינתי. על כל פנים, איני מאמין בהשקפה פשטנית פופוליסטית של טוב ורע. אני מאמין כי זהו עולם גדול מלא בגברים, נשים וילדים הנאבקים לאכול, לאהוב, לעבוד, להגן על משפחותיהם, על אמונותיהם וחלומותיהם. אבא שלי, כמו זה שלך, זכה בעיטור על שירותו הצבאי במלחמת העולם השניה. הוא גידל אותי תוך אמונה עמוקה בחוקה ובמגילת זכויות האזרח, החלות על כל האמריקנים, וכן על כל יתר בני האדם כעיקרון.

דומה שרבות מפעולותיך נכון להיום, ואלה המוצעות לעתיד, מפרות כל עיקרון מוגדר של מדינה זו, שאתה
עומד בראשה: חוסר-סובלנות להתדיינות ("איתנו או נגדנו"), השתקה של מבקריך, עידוד הפחד באמצעות רטוריקה מופרכת, שימוש מניפולטיבי בתקשורת, ריסוקם של חוקי האזרח בידי הממשל - כל אלה סותרים את ליבת הפטריוטיזם אותו אתה תובע. הבט מקרוב בתומכיך הנחרצים בתקשורת: שים לב לפחד בעיניהם, לנימת הזעם והפאניקה הסמויה בקולם, במראית העין של דיבור ישיר ותקיף.

ככל שאנחנו מבינים היום יותר את המשמעות של הריגת אדם אחד, אישה אחת, ילד אחד, כך אנחנו מבינים פחות את הנזק שבהריגת מאות אלפים. הגיית המילים "זו מלחמה מסוג חדש", מלווה אצלך לעיתים קרובות בחיוך מוזר. מדאיג אותי שאתה מבקש מאיתנו לזנוח את כל שיעורי ההיסטוריה הקודמים וללכת בעקבותיך כעיוורים אל העתיד. אני חושש, מאחר ועם כל כוונותיך הטובות, ממון כלכלי עצום כבר בוזבז, הממשל שלך מתעלם מן הדאגות הסביבתיות הבסיסיות ביותר, ומאחר וניתן להסיק שכפי שאתה מוכן להקריב את ילדי העולם, תהיה מוכן להקריב גם אלה שלנו. אני יודע שזו אינה יכולה להיות המטרה שלך, לכן אני מתחנן בפניך, הנשיא, האזן לגרשווין, קרא את סטגנר, את סרויאן, את הנאומים של מרטין לותר קינג. הזכר לעצמך מהי אמריקה. זכור את הילדים העיראקים, את ילדינו שלנו ואת שלך. אין הצדקה לפעולות של אל-קאעדה ולא לאכזריות הפשעית של הרודן סדאם חוסיין. ובכל זאת, את הדפוס של הפצצה תמורת הפצצה, השחתה תמורת השחתה והרג תמורת הרג – רק מדינה נפלאה כשלנו יכולה לעצור. על כל פנים, אין לזנוח בפזיזות עקרונות במסווה של שימורם.

זו אינה משימה פשוטה להשיג ביטחון לאומי תוך הימנעות ממלחמה. אך אתה בוודאי זוכר שפעם היתה לנו, האמריקאים, בעיה קטנה עם טילים בקובה. יש לשאוף לריסון בו נהג קנדי (וגם מפקד הצוללת הגרעינית, ארכיפוב). נשק להשמדה המונית מהווה סכנה ברורה לעולם אצל כל זוג ידיים. אך מאחר והחזקת נשק כזה בידי סדאם חוסיין מסכנת לא רק את מדינתנו, וביתר שאת את האזור שסביבו, כאמריקאים אנו מחויבים לשאול את עצמנו מדוע דווקא ארה"ב, בראשות הממשל שלך וכחלק ממיעוט בינלאומי, מדיחה לכיוון של מתקפה צבאית על עיראק?

אם לנסח זאת בפשטות, אדוני, בוא נשלח מחדש את הפקחים *, נרסן את היכולת ההתקפית [העיראקית], נקנה זמן, נעמוד על עקרונותינו פה ובחוץ-לארץ ונדרוש מעצמנו את הסגולה להיות הכוח הדיפלומטי החזק ביותר בעולם, אולי בהיסטוריה של העולם. הפתרונות יגיעו. אתה אדם מאמין, אולם האמונה בך מתפוגגת אצל אמריקאים רבים.

אני מבין כמה מרתיעה היא המשימה להיות בנעליך ברגע זה. כאבא לשני ילדים קטנים, שיחיו את חייהם בעולם שיווצר בהתאם להחלטות הקריטיות שיתקבלו היום, אין לי ברירה אלא להאמין שביכולתך להיות נשיא גדול. ההיסטוריה מציעה לך ייעוד. לכן, אדוני, שוב אני מתחנן בפניך, סייע בהצלת אמריקה בטרם מורשתך תהיה לאות קלון. אל תהרוס את עתיד ילדינו. אנו נתמוך בך. אתה חייב לתמוך בנו, חבריך האמריקאים, ולמעשה, המין האנושי. הגן עלינו מפני קיצוניות דתית, אך אל תעלים עין מקיצוניות המתבטאת בשלילת זכויות אזרח, אוטונומיה נשיאותית מסוכנת ואמונה מוטעת אך רווחת, כי ייעודנו המפורש הוא לשטר בעולם. אנחנו יודעים שהאמריקאים פוחדים וכועסים. אולם, הקרבה של חיילים אמריקאים ואזרחים חפים- מפשע במתקפה חסרת-תקדים על מדינה ריבונית, תוכיח עצמה כתרופה זמנית בלבד. מצד שני, אם תאמין ביכולתה של מדינה זו לתמוך במנהיגות שתייצג אמריקה חזקה, מתחשבת ומושכלת, תנצח בטווח הרחוק. הובל אותנו לשם, הנשיא, ואנו נהיה לצדך.

שלך,
שון פן, סן פרנסיסקו, קליפורניה


* הדברים פורסמו לפני שמשלחת פקחי האו"ם שבה לעיראק.

רשימתו של שון פן פורסמה בעיתון "וושינגטון פוסט" ב-19 לאוקטובר 2002. פן שילם תמורת פירסומה 56 אלף דולר.