"המעגל הפנימי", שישודר היום (ראשון) ב- yes דוקו, הוא מאמר קולנועי מרתק ומזעזע על מקורותיו והשלכותיו של המשבר הפיננסי האמריקאי (ואחר-כך העולמי) של שנת 2008. מתוקף היותו מאמר יותר מאשר יצירת אמנות, הסרט נסמך על טכניקות קולנועיות שחוקות למדי (בעיקר עשרות ראשים מדברים על רקע פסקול קיטשי וקריינות מגמתית). מצד שני, בתור יצירה אנליטית-אינטלקטואלית מדובר בהברקה, שהופכת את הז'רגון הכלכלי המסובך שסביב המשבר לסיפור מטורף על שחיתות ותאוות בצע.
אולי ההברקה נובעת מהמקום הייחודי של יוצר "המעגל הפנימי", צ'רלס פרגוסון. פרגוסון אינו דוקומנטריסט-קולנוען קלאסי: הוא קודם כל דוקטור למדעי מדינה ואיש הייטק מצליח בעל תודעה חברתית מפותחת, שפיתח בעשור האחרון עניין בקולנוע דוקומנטרי. לאחרונה הפך פרגוסון במפתיע ליוצר משמעותי ומשפיע, הרבה בזכות כשרונו לעסוק בנושאים הבוערים ביותר באיפוק ויושר אינטלקטואלי. סרטו הראשון, "No End in Sight" מ- 2007, שעסק בהתנהלות אמריקאית במלחמה בעיראק, הפך לאחד הבולטים של אותה שנה וזכה באינספור פרסים וגם מועמדות לאוסקר. על "המעגל הפנימי", הסרט השני שלו, פרגוסון כבר זכה לאחוז בפסלון הנכסף. כעת אגב, פרגוסון כבר עובד על סרט, שיעסוק בשערוריות ג'וליאן אסאנג' ואתר וויקיליקס שלו.
ב"המעגל הפנימי", פרגוסון משתמש בפקעת של מידע וממושגים כלכליים, שלא ממש מקלים על הצופה ההדיוט לרדת לעומקם של הדברים. עם זאת, יש בו בהירות מחשבתית ושיטתיות, שכן מאפשרות לעקוב אחרי הסיפור ולהבין מה פחות או יותר מי נגד מי. אם רוצים לסכם את זה בכמה מילים לפני שמתחילים בכלל בצפייה, זה הולך ככה: בארצות הברית של שני העשורים האחרונים בתי השקעה מלאים בגברים ציניים ותאבי בצע, שחשבו רק על האינטרס הצר שלהם, ניצלו את חולשותיה של המערכת הכלכלית, כדי להכניס לכיס סכומים אסטרונומיים, כאלו שרובנו לא יודעים בכלל לכתוב על דף.
בחסות תאוריות כלכליות אנטי-חברתיות, ובתמיכת פוליטיקאים מושחתים ואנשי אקדמיה, האנשים האלה חלבו את הציבור באמצעות מוצרים פיננסיים נפשעים במהותם. אחרי שגרמו למשבר כלכלי עולמי, שדרדר אוכלוסיות שלמות מתחת לקו העוני בשל פיטורים, דלדול של חסכונות פנסיוניים ואובדן ערך הדיור שרכשו, העבריינים האלה זכו לרשת הצלה מידי הממשל האמריקאי. גרוע מזה, גם בממשל אובמה הלכאורה חברתי וזה שעלה על רקע הזעקה לשינוי, אנשי הכלכלה המושחתים האלה ממשיכים לתפוס עמדות מפתח ולשמר את השיטה הקלוקלת. המשבר הבא, אומר הסרט, אינו רחוק, והוא הולך להיות כואב יותר.
ההישג הגדול של "המעגל הפנימי" הוא בכך, שדרך סיפור על כלכלה, הוא נוגע בעומק המצב האנושי העכשווי, מצב שבו שאיפה בלתי נשלטת להתעשרות על חשבון האחר מובילה את העולם לקטסטרופה בלתי נמנעת. אנשי הכספים מתפקדים כמעין תאים סרטניים, שמפתחים את עצמם על חשבון התאים האחרים, מבלי להבין שהם מביאים על-ידי כך לגסיסת הגוף כולו. אם בעבר האמביציות הובילו את האנושות להתפתחות טכנולוגית ותרבותית, הרי שכיום היא מובילה לניפוח של בועות ריקניות, שמאפשרות התעשרות מהירה, שאין מאחוריה שום דבר ממשי.
הדבר מקומם, וגם מעורר דאגה עמוקה לגבי עתידה של הכלכלה ישראלית עם בועת הנדל"ן הנוראית שלה והדומיננטיות של המחשבה הכלכלית האמריקאית במשרד האוצר המקומי. את התוצאות של חלק מהמחשבה הזו אפשר לראות בכיכר הבימה בתל אביב, בעיר האוהלים והמחאה האותנטית שצמחה שם.
הסרט של פרגוסון מלא פרטים ותובנות, וקשה לא להתפעל מעומק ההכנה והתחקיר. זו אינה מניפולציה משעשעת סטייל מייקל מור, למרות שהסגנון האסתטי הקיטשי של הסרט גורם לפעמים לחשוב אחרת, אלא עבודה עתונאית רצינית ומאתגרת. הזעם והכאב שהסרט מעורר בצופים אחרי הצפייה מגיעים מהשכל ולא מהרגש, ובכך יתרונו הגדול. "המעגל הפנימי" הוא סרט שהופך אותנו לחכמים יותר ומודעים יותר, בנושא שהוא אולי החשוב ביותר על סדר היום העולמי. על כן, מדובר בסרט שחובה לראות, ודקה אחרי זה כדאי להקרינו על מסכי ענק בכיכר הבימה.
"המעגל הפנימי": צפו בטריילר
מחאת הדיור נמשכת: כך נראה היום השלישי