אמריקן קומפורט

אם "המשרד" התבססה על חייו של ריקי ג'רוויס בתקופה שעבד בתוך, נו, משרד, אז ההצלחה המסחררת והבינלאומית של הסדרה שהפכה אותו לכוכב-על עומדת במוקד "ניצבים", שמציגה גירסה מעוותת לטיפוס המהיר כל כך של ג'רוויס לפסגה גבוהה כל כך.

התוכנית עוקבת אחר אנדי מילמן, ניצב שאינו מתבייש להשתמש בכל האמצעים הכשרים והלא כשרים כדי להתקדם קצת בשואו ביזנס. בתום העונה הראשונה הוא קיבל סיטקום משלו ועתה נעקוב אחר ההתמודדות שלו עם ההצלחה, ובעיקר אחר ההתמודדת שלה איתו (רמז: זה לא הולך טוב, כלומר זה מצחיק מאוד).

ג'רוויס וחברו סטיבן מרצ'נט, אותם השניים שיצרו את "המשרד", מכים שנית. הפעם הקונספט המוקומנטארי ננטש לטובת מסגרת מסורתית יותר של סיטקום. המילה גאונות כבר עברה הזנייה מואצת, אבל אי אפשר להתחמק מלקרוא לשניים הללו גאונים קומיים.

כאשר גם כוכבי קולנוע, טלוויזיה ותיאטרון רבים מאנגליה ומארה"ב החלו לומר גם הם את אותם הדברים, והודיעו לשניים כי ישמחו להשתתף כאורחים בכל פרויקט אותו ייצרו, עלה הצמד על הרעיון לשלבם כקריקטורות גסות, מעוותות ומביכות של עצמם. או יותר נכון קריקטורות של מה שאנחנו חושבים שהם אמורים להיות.

כנהוג בטלוויזיה הבריטית, הסדרה כוללת שתי עונות של שישה פרקים כ"א, שתיהן כבר שודרו באנגליה, כשהעונה השנייה מתחילה היום (שלישי) בערוץ יס סטארס 1. ג'רוויס לא פסל אפשרות לכריסמס ספיישל, בדומה למה שעשה ב"משרד", עם שני פרקים שיסגרו לנו את הקצוות.

ג'רוויס ומרצ'נט זכו בכל פרס אפשרי - משני צידי האוקינוס - עבור "המשרד", אבל "ניצבים" הסתפקה במועמדויות בלבד.

"ניצבים", גם בגלל צורת ההגשה הסטנדרטית וגם בגלל העובדה שבכל פרק מופיע כוכב גדול כזה או אחר שמוכן להביך את עצמו, מתאימה לציבור רחב יותר מאשר "המשרד". אבל כל מי שסבל או כאב לו לצפות ביצירה הקודמת של ג'רוויס את מרצ'נט, סביר להניח שיסבול גם הפעם.

אם אין לכם את הזמן להשקיע בצפייה, אז עדיף שתוותרו, כי הבדיחות רצות בקצב מסחרר, והמצבים הקומיים נבנים לאיטם כל פרק עד לקרשנדו בסיום.

יש בו משהו בריקי ג'רוויס, שגורם לנו לאהוב אותו אפילו שאין בכלל ספק שהוא טיפוס די מעצבן. מין פגיעות כזו, שנקלטת אצל הצופה גם כשרוצים להחטיף לו. הדמות שלו היא, כאמור, אנדי מילמן, מי שבעונה הראשונה הציג את עצמו כשחקן ולא כניצב, אפילו שמעולם לא קיבל שורה בסרט, ובעונה השנייה הופך לכוכב המונים בזכות הסדרה שקיבל ב-BBC2, ששמה "When The Whistle Blows".

לא צריך להיות פרויד בשביל להבין שהעובדה שג'רוויס העביר שנים ארוכות בתעשייה ללא הצלחה השפיעה על העונה הראשונה, ושהדילמות שלו אחרי הפרסום והתהילה בנוגע לצעד הבא בקריירה השפיעו על העונה השנייה. רק שעל המסך ריקי לוקח את כל ההחלטות הלא נכונות, בעוד שבמציאות הוא בוחר בפינצטה את הפרויקטים שלו (כמו כתיבת פרק לסימפסונז), מתוך ניסיון להישאר כמה שיותר טרי.

מהר מאוד מתברר לאנדי שהחזון שלו לתוכנית איכותית שאנשים יוכלו להתחבר אליה אינה תואמת את הציפיות של הרשת, שמצידה מעדיפה מכונת רייטינג שכוללת דמויות עם פאות, משקפיים מגוחכים, קהל באולפן, צחוקים מוקלטים, ומשפטי מחץ חסרי משמעות, אה לה ארץ נהדרת (רק שבמקום "פפפפפפי" ו"קצוות" הוא אומר "Are you having a laugh? Is he having a laugh?)

מצד אחד הוא פוגש מעריצים בפאב שכונתי שרוצים שיחזור ויגיד להם "Are you having a laugh", ומצד שני כל קובעי הטעם והמבקרים למיניהם חותכים אותו מכל הכיוונים ללא כל בושה, גם בפניו וגם כשהאומה כולה צופה. הניגוד החריף הזה בין קיצוניות אחת לשנייה, כמו גם הרצון של אנדי להתקבל על ידי האליטה התרבותית מהווים בעצם הבסיס לעונה כולה.

בעונה הראשונה הוא הסתובב עם חברתו מגי (אשלי ג'נסן, כיום ב"בטי"), ניצבת אף היא, בסטים של סרטים, שם נתקלו בכוכבים הזוהרים, שנראו, אעפס, קצת זוהרים פחות במבט מקרוב. כעת ההצלחה שלו הותירה אותה מאחור לבדה. וכן, היא עדיין מטומטמת בצורה כזו שבא לחבק אותה, וכן היא עדיין מחפשת בחור. אבל היא גם רוצה שאנדי לא יתרחק ממנה, ומערכת היחסים בין השניים שוב מספקת לא מעט רגעי דרמה נוגעים ללב.

שחקני המשנה בסדרה הם הכוכבים המתחלפים. אחרי בן סטילר, קייט ווינסלט, ויני ג'ונס ורוס קמפ, סמואל אל ג'קסון ופטריק סטיוארט, הפעם מחכים כוכבים נוספים שיקרעו אתכם מצחוק.

ראשון יעלה ויבוא אורלנדו בלום, אבל יהיו גם סיר איאן מקלן (גנדאלף מ"שר הטבעות") ודניאל רדקליף (הלוא הוא הארי פוטר), כשכולם מופיעים עם כמויות הומור עצמי שמשאירות את "לארי סנדרס" האגדתית הרחק הרחק מאחור. כולם, כך מסתבר, אנשים עצובים וקטנים וחסרי שביב מודעות עצמית. היוצא מן הכלל בעונה השנייה הוא דייויד בואי, שמבלי לספיילר יתר על מידה נספר רק שייתן הופעה בלתי נשכחת בפרק השני. א-ס-ו-ר לפספס.

בעונה הראשונה היה זה ניצב אחר, גרג שמו, ששם לו למטרה להשפיל את אנדי בצורה עקבית והבליט את הצלחתו (היחסית) כשחקן שולי עם שורה פה ושם. גם העונה הוא יהיה שם, ותהיו בטוחים שיהיה לו מה להגיד על הפופוליזם הזול שנוטף מהסדרה של הנמסיס שלו, שבתוכו ביקורת על כל הקומדיות המטופשות למיניהן.

אבל עם כל הכבוד לו, האיש שמחבל יותר מכל בחייו של הגיבור הוא ללא ספק סוכנו, המגולם על ידי מרצ'נט. מדובר בפארודיה - שוב, מופרכת לחלוטין - של סוכן חדל אישים שלהגיד עליו שאינו יודע את עבודתו יהיה מחמאה מחממת לבבות. הבחור אידיוט מוחלט שמאונן במשרדו, משתעשע שעות עם עט עליו אישה ערומה, לא יודע את שמו האמיתי של לקוחו השני (קורא לו בשם דמותו מהטלוויזיה, "בארי מ'איסטאנדרז"), ודואג להשאיר אחריו סימנים בשירותים כשהוא בדייט ראשון.

כמובן שגם מגי האוורירית מצליחה להכניס את אנדי לשלל מצבים מביכים, רק הבעיה היא שהפעם הוא מפורסם, וכל תקרית שכזו זוכה להד תקשורתי נרחב, עם מסר ברור לדעתו של ג'רוויס על העיתונות הצהובה בממלכה.

לפני שאכתוב כאן משהו, הרשו לי רגע להשיל את נעליי מעל לרגליי. שנייה. אוקיי, בסדר. אז עכשיו אומר שאין שום דבר לא טוב בסדרה הזו. הכל מעולה, הכל עובד. מה שכן, אפשר אולי היה להכניס קצת יותר תוכן דרמטי, אבל אולי צמד היוצרים שוב שומר זאת לכריסמס ספיישל, שבמקרה של "המשרד" קשה היה לעבור אותו ללא דמעות.

נו, מה נגיד - החבר'ה האלה יודעים את העבודה. הצחוק הכואב, העצב המשעשע, האמפטיה הקשה מנשוא, הפחד מלהגיד משהו שיפגע במיעוט כזה או אחר.

וכדאי גם לציין לטובה את הירידות של ג'רוויס על עצמו (בעיקר על רקע משקלו) ושהדמות הראשית איננה שחזור של דייויד ברנט מ"המשרד", למרות שכמובן שיש דמיון, כי בכל זאת ג'רוויס הוא עדיין עצמו. אנדי, להבדיל, איננו דביל חסר תקנה, אלא אדם שנון ובעל מודעות עצמית, שפשוט נתקל ללא עוול בכפו (טוב נו, עם הרבה עוול בכפו) לסיטואציות חברתיות שמוכרות לכולנו (שוב על ציר הרחמים-צחוק), רק שבסדרה המבוכה וכללי ההתנהגות בחברה נמתחים עד בלי די. ואז הם נמתחים עוד קצת, ועוד קצת. ואז תרצו לקבור את עצמכם. ואז לצפות בזה שוב.

ניצבים, יס סטארס3, ימי ג', 22:00