התרסקות בספיד

אף שחקנית אמריקאית עכשווית לא מכירה את הביטוי "יום אסל, יום בסל" טוב יותר מסנדרה בולוק. קחו לדוגמה את מה שעבר עליה בשבועות האחרונים: יום אחד היא מקבלת את הפרס לשחקנית הגרועה ביותר, ויום לאחר מכן את הפרס לשחקנית הטובה ביותר. רגע אחד היא על גג העולם, רגע אחר שון פן משפיל אותה עד עפר. רגע אחד היא המצליחנית הגדולה של הוליווד, ורגע אחר בעלה, ג'סי ג'יימס, עושה ממנה צחוק מול כל ארצות הברית.

מוקצנת ככל שתהיה התקופה הזו, היא בסך הכל מאפיינת את הקריירה של בולוק, שנידנדה את השחקנית שוב ושוב בין משבצת ההבטחה למשבצת האכזבה ובין מעמד של כוכבת על למעמד של כוכבת עבר. וכך, אפילו שאיש כבר לא יוכל לגזול ממנה את הפסלון המוזהב ואת כל מיליארדי הדולרים שהכניסה למפיקיה, בולוק אגרה ברזומה שלה כמות חריגה יחסית של סרטים גרועים, וזהו עיתוי מתבקש לבחור את עשרת הגרועים שבהם. ולא, ממש אל תצפו למצוא כאן את "בזמן שישנת".

אנה פאקווין התחילה את הקריירה הקולנועית שלה בסרט המופת "הפסנתר", אווה מרי סיינט עשתה זאת ביצירת הפאר "חופי הכרך", ברברה סטרייסנד ב"מצחיקונת" וג'ולי אנדרוז ב"מרי פופינס". כולם, אגב, זכו בפסלון המוזהב על תצוגות המשחק הללו. לעומת זאת, סנדרה בולוק יצאה לדרך ב-1987 דווקא ב"Hangmen", מעין גרסה ירודה של "האיש שידע יותר מדי". הופעתה של בולוק היתה קצובה למדי, אבל בעלי הזכויות על הסרט מיהרו להוציאו בדי.וי.די לאחר שהיא זכתה בתהילה, ואף הגדילו למרוח את תמונתה על העטיפה כאילו שהיתה הכוכבת שלו.

ההופעה ב"Hangmen" לא סימנה את בולוק כמריל סטריפ הבאה, כך שהיא נאלצה להמשיך להסתובב בשולי התעשייה. וכך, ב-1992 מצאה עצמה השחקנית המתחילה מככבת בקומדיה אווילית זו, שבה שותה גבר שיקוי המאפשר לו להשכיב את כל הנקרות בדרכו. את הגבר זה גילם שהתאהב בבולוק במהלך צילומים, התארס עמה ואז שבר את לבה, במה שהיה בדיעבד הקדמה לפרשת ג'סי ג'יימס.

מבין כל הסרטים הזניחים שבהם הופיעה בולוק בתחילת דרכה, מותחן הרפתקאות זה עורר את ההדים הגדולים ביותר לאחר פרסומה של השחקנית. הסיבה לכך היא שבולוק מציגה בסרט תנוחות מיניות שהיו גורמות לדמות שלה ב"הזדמנות שנייה" להסמיק. כמו כן, היא אף חושפת בו חלקים מישבנה (אך מקפידה להסתיר את שדיה). אבל חוץ מכל אלה, כמצופה מסרט שקוראים לו "אש באמזונס", אין לצופים מה לחפש כאן. אגב, הסרט הופק ב-1990 אך הופץ רק שלוש שנים לאחר מכן, מה שמעיד יותר מכל על רמתו המפוקפקת.

לאחר "Fire on the Amazon" טרחה בולוק לחרות בזיכרון הציבורי משגל קולנועי יוצא דופן לא פחות. הפעם היא טרחה להציג בפנינו סצנת מין וירטואלי (כולם דיברו על זה ב-1993) עם סילבסטר סטאלון, שהופיע בצדה במותחן העתידני "איש ההרס". הסרט עתיר התקציב היה חוליה נוספת בשרשרת האסונות הארוכה של סטאלון באותה תקופה, ובולוק האלמונית דאז קיבלה באשמתו את הפרסום הגרוע ביותר ששחקנית יכולה לאחל לעצמה – מועמדות ראשונה לפרס הראזי (היא הפסידה לפיי דאנווי). בשלב הזה נראה היה שבולוק תהפוך לעוד כוכבנית שהגיעה לעיר הגדולה וחזרה עם הזנב בין הרגליים, אבל אז הגיע "ספיד".

בשנות התשעים הוליווד היתה להוטה למצוא יורשת לג'וליה רוברטס, כך שההצלחה המפתיעה של "ספיד" סימנה את סנדרה בולוק ככזו והעמידה אותה בצד רנה רוסו (מי?) וג'וליה אורמונד (שו?) כדבר החם הבא. בהתאם לזאת, לוהקה בולוק לככב ב-1995 במותחן זה, שניסה לנצל טרנד לוהט אחר – הבהלה מהמחשב ובעיקר מרשת האינטרנט, שהיו בזמנו פיתוחים חדשניים ולא ברורים. הסרט היה מגוחך עוד בזמנו, אז שוו בנפשכם כמה נלעג הוא נראה בימים שבהם כבר לא מפחדים מכונן קשיח ומחיבור למודם.

בולוק לא השכילה למנף את ההצלחה של "ספיד", אז היא עשתה את מה שהוליווד תמיד עושה כשהיא במבוי סתום – סרט המשך. הצרה היתה שקיאנו ריבס, חברה משכבר הימים, היה מספיק חכם כדי לא ליפול בפח הזה, ולכן נטש אותה בידי ג'ייסון פטריק. התוצאה היתה "ספיד 2", שאילץ את בולוק להביך את עצמה בסצנה עודפת מודעות עצמית שבה היא לא מצליחה ללחוץ על הברקסים וגם זיכה אותה במועמדות שנייה לראזי (הפעם היא הפסידה את הפרס לדמי מור).

הכישלון הקולוסאלי של "ספיד 2", המככב בכל רשימות "סרט ההמשך הגרוע בהיסטוריה", קבר את הקריירה לג'ייסון פטריק וגם לבמאי הסרט, יאן דה-בונט, שנחשב עד אז לתותח העתידי של הוליווד. לעומת זאת, בולוק גילתה את כוח ההתמדה וההתאוששות שאפיין אותה לאורך כל השניים. וכך, בנתה את עצמה בולוק ככוכבת לגיטימית בקומדיות רומנטיות, ונצצה ב"איזו מין שוטרת" וב"שבועיים מראש" המצליחים בכל קנה מידה. ואז, ב-2005, הגיע זמנה להוכיח כי היא גם שחקנית אופי, והיא עשתה זאת ב"התרסקות", שבה גילמה ליידי לבנבנה הלומדת להתיידד עם המשרתת ההיספנית שלה. במובנים רבים, "התרסקות" זוכה האוסקר הוא מעין גרסה מוקדמת של "הזדמנות שנייה" – דרמה צדקנית, פטרונית וחסרת כל ערך קולנועי שהתחבבה על הממסד. ההבדל הוא שבמקרה זה בולוק עצמה לא קיבלה מועמדות לאוסקר.

המטוטלת של בולוק המשיכה להשתולל וכך, דווקא לאחר שזכתה להשתתף בסרט זוכה אוסקר, היא קיבלה שרשרת של החלטות מוטעות. המשגים הללו גרמו לה לרדת ממעמד של שחקנית סוג ב' לסטטוס של שחקנית סוג ג' והכניסו אותה לבצורת שהסתיימה רק הקיץ. אחת הטעויות הגדולות היתה להשתתף ב-2005 בסרט המשך זה, שגורם ל"ספיד 2" להיראות כמו "הסנדק 2". סיבה נוספת לאסוף את גלגלי הפילם של הסרט ולהצית אותם באש: ג'סי ג'יימס, בעלה הבוגדני של בולוק, מבליח בו לשנייה.

"איזו מין שוטרת 2" נכשל ועל "ספיד 3" אף אחד לא היה מעז לחשוב ברצינות. אז מה נשאר? למצוא לבולוק מסגרת אחרת כדי להתאחד עם חברה הנשכח, קיאנו ריבס. בסופו של דבר, הוחלט להפגיש בין השניים בדרמה זו, שעירבה ממדים רומנטיים, משפחתיים ועל-טבעיים לקדירה מבולבלת ותמוהה אחת. שנה אחר כך כיכבה בולוק במותחן "תחושה מוקדמת", שגם בו היה טאץ' מיסטי, ולרגע נראה היה שהיא הולכת לסיים את הקריירה שלה כפי שהתחילה אותה – אי שם במחוזות הנחותים והמופרכים של הוליווד.

אבל עוף החול שוב התעורר. דווקא לאחר התקופות הגרועות בקריירה שלה ולאחר שב-2008 לא השתתפה באף סרט חדש, השכילה סנדרה בולוק בקיץ 2009 לשלוף שפן: הקומדיה הרומנטית "ההצעה", שבה היטיבה לעצב לרווחת הקהל האמריקאי דמות קרייריסטית אך שמרנית ברוחה של שרה פיילין. הסרט היה לאחת ההפתעות הקופתיות הגדולות של השנה, ומיד אחריו הגיע "הזדמנות שנייה" (שבו מגלמת בולוק אותה דמות, פחות או יותר), סנסציה כלכלית גדולה לא פחות, שגם הביאה לבולוק את האוסקר.

אבל אפילו בשנה כזו ההנאה של השחקנית הוותיקה לא היתה שלמה: עוד לפני הסטירה המצלצלת שחטפה מבעלה, בתווך שבין "ההצעה" ו"הזדמנות שנייה", היא ניאותה לגלם במהתלה הזו צעירה יהודייה הרודפת בכפייתיות אחר גבר חמקן. וכך, במשך 99 דקות של עלבון לאינטליגנציה, ביזתה בולוק גם את עצמה וגם את המין הנשי כולו. אולי היו השנה שחקניות ראויות יותר לפרס הראזי, אבל אין זה אומר שבולוק לא הרוויחה את הפרס ביושר.