הקיץ הנוכחי הוא מהקקופוניים שידע עולם הפופ. המלחמות בטוויטר, הפסקולים של "Glee", קדחת ג'סטין ביבר, הפרובוקציות של M.I.A, שפל בנתוני מכירות הדיסקים, הקאפקייקס של קייטי פרי, "Alores on Danse" הבלגי, הבלאק אייד פיז במיליון הורדות, דיזי רסקל בראש המצעד הבריטי, דיוויד גואטה מחזיר את הכבוד לצרפת, מיילי סיירוס מתבגרת, מיוז בפסקול של "דמדומים" בפעם השלישית, הזיקוקים של Kelis, הגוף של רובין, האורגיה של קיילי, הדגלים של K'naan. בקיצור, ברווח שבין "אלחנדרו" של גאגא לוובוזלות של דרום אפריקה יש המון המון רעש, ומסתבר שהוא לא כל הזמן נעים.
לכן, הגיע הזמן שתשימו את כל אלו בצד, כי אם כבר רעש, לפחות שיהיה רעש מהמדף העליון. האלבום החדש והשביעי במספר של הכימקל בראדרז, "Further", יכניס לאייפוד שלכם חמישים דקות מחרישות אוזניים אך מרוממות רגליים, חמישים דקות שמשתיקות בקלות, בהינד עפעף, את כל הזמזומים הלא נחוצים. "Lifting Me Higher", שרים האחים בטרק הראשון ומשם והלאה אי אפשר לעצור אותם, כשהם דוהרים למעלה בקצב מסחרר ולא מתפשר.
אל תפספס
ב-"Further" מוותרים הכמיקל על שיתופי הפעולה המזוהים עימם. הפעם הדלת נסגרה בפני אלו שבעבר נעמדו בתור כדי לתרום קולות לקטעים של האחים (מנואל גאלאגר ועד ווילי מייסון) ועזרו להם לייצר להיטי קרוס אובר ענקיים. האלבום הזה הוא כמעט כולו נטול שירה, למעט הבלחות רנדומליות בהן שר טום רולנדז בעצמו ביחד עם סטפני דוזן. הכמיקל, שיכולים לעשות לגואטה ורסקל בית ספר באיך כותבים נאמבר וואן, ויתרו הפעם על המקום הטבעי שלהם ב-A List של רדיו 1 ועל סינגל בצמרת לטובת אלבום דחוס, רועש, מתפוצץ. סינגלים? שדניס פרר יוציא סינגלים.
"Further" - כשמו כן הוא: הולך רחוק יותר. הוא הולך עד הסוף, ועוד לוקח שם שמאלה. ובאמת, מה עוד צריך בקיץ הרועש הזה חוץ מטרק כמו "Escape Velocity"? הלב מתרחב כבר בשמיעה ראשונה והאישונים ביחד איתו.
אל תפספס
בראיונות עמם, מספרים הכמיקל ש-"Further" הוא "לא אלבום ללא גבולות, אלא אלבום עם גבולות שאנחנו מנסים לשבור". לדבריהם, כל הרעיון שעמד מאחורי ההסתגרות המיזנטרופית באולפן ואי הכנסת האורחים היה לייצר אלבום שיתקרב ככל שניתן להתעלות שהם מרגישים כשהם מנגנים בלייב, או כפי שהם ניסחו זאת: "השחרור משיתופי הפעולה נתן לנו המון חופש".
מהדברים האלו ומהאלבום עצמו, אפשר להבין שאחרי 20 שנים של עבודה ושישה אלבומים, טובים יותר ופחות, שחמישה מהם הגיעו למקום הראשון בבריטניה , הכמיקל בראדרז לא צריכים להגניב יותר אף אחד ולא חייבים לאף אחד כלום. האלבום השביעי שלהם חוזר למה שהיה חשוב מלכתחילה האקסטזה. וגם אם זה נשמע קצת מוזר לפרקים (סאגת חמת החלילים בטרק הסיום של האלבום היא לא הכי ברורה), זה נהדר. כל הזמן.