הרגע שבו אי אפשר היה להישאר בשקט יותר מול תופעת ג'קי מנחם התרחש בשלב מוקדם יחסית של העונה. לא מדובר בעוד אחד מג'עג'ועיו הרבים סביב נופר, אלו שסימנו אותו בתור הסמרטוט החביב שבחורה עם קלאס של הילדה הניג'סית מהספסל האחורי של האוטובוס מנגבת איתו את הווילה. גם לא מדובר בשיחותיו המעמיקות עם בובת תיש בשם סקולי ואפילו לא באינספור הצירופים המטומטמים שיצאו מפיו והיוו דוגמת ריאליטי למה שיהורם גאון ניסה לדבר עליו.
הרגע שבו עניין ג'קי הפך למסוכן היה בחירתו לדייר "הישראלי ביותר" מבין משתתפי "האח הגדול", מה שזיכה אותו בטיסה שערורייתית לספרד (לא דיברנו על בידוד? ומה זה בדיוק מטוס? צינוק?), שת"פ מיוחד של רשות שדות התעופה עם קשת, השפלה עצמית בטלוויזיה הספרדית ועוד.
הבעיה היא לא בחירתו, כמו התחושה המדכאת להפליא שבאה בעקבותיה, שזה בעצם בסדר ונכון: ג'קי מנחם זה מה שיש לישראליות להציע ב-2011. ג'קי הוא האיש שכשמביטים בדרכון שלנו ורואים את המילה "ישראל" עליו חושבים: העילגות, הבורות, הכפירה בכל מה שגבוה ומאתגר וההתבוססות בנמוך והמטומטם. הנהירה אחרי ליצנות חצר במסווה של "טוב לב" במקום בפיתוח חוט שדרה שהוא מעבר לקרב על סיגריות. כל מיליוני הצופים של העונה השלישית של "האח הגדול" ידעו לסמן את ג'קי מנחם כפייבוריט, כי בתוך עמם הם חיים הם חושבים שזה מה שישראלים אוהבים וזה כנראה גם האסון הגדול של כולנו.
עוד בוואלה!
הניסיון האנתרופולוגי, לרוב בחסות אנשים שקשת משלמת להם כסף כדי שיתנו לקרקס הזה את הנופך של "מסמך אנושי מרתק", לראות בג'קי דוגמה מבריקה לאבולוציה שעברה על הישראליות, הוא מסר לא פחות מדכא מהספר "1984". ג'קי הוא לא תופעה אנושית שצריך לראות בה איזשהו מודל או עניין למחקר אלא נקודת מוצא לאיך נכשלנו ב-62 שנות מדינה ודווקא הוא הפך למוקד של הערצה, עלייה לרגל ו-SMSים שבוזבזו לריק.
חשוב להדגיש: ברור שמכל מה שנראה ב"האח הגדול", ג'קי מנחם הוא לא אדם רע, וגם לא אלכוהוליסט כפי שההפקה ניסתה להציגו לקראת סיום העונה. יתכן אף שמדובר באדם מוכשר בהרבה ממה שהעריכה וערוץ 20 אפשרו לו להראות. גם ההשוואה לאלירז שדה מהעונה הקודמת אינה מופרכת - אם כי מעניין כיצד התוכנית של ג'קי בערוץ 24 תיראה והאם היא תגרום לאלירז להיראות כמו קונאן אובריאן לידו. זה לא העניין אלא אנחנו: מה אומר עלינו סימוס המוני לאדם שב-110 ימים טרם הצליח לחבר שני משפטים קוהרנטיים בעברית סבירה, לא ברמת אבשלום קור? מה זה אומר עלינו שאדם שמייצג את הכלום המוחלט, הפך לאדם המדובר במדינה?
לכן, אם אתם רואים איזשהו מימד של חשיבות בהענקת מיליון שקל לזוכה בתוכנית שממילא המרוויחה הגדולה ממנו היא תאגיד ענק, תחשבו על הרגע הזה שאתם נוחתים בשדה תעופה זר, איש הביטחון מבקש מכם את הדרכון ורואה את המילה Israel. במקרה, הוא ראה בסוכנויות הזרות אתמול את הזוכה ב"האח הגודל" הישראלי, התוכנית הכי נצפית כאן. אתם באמת רוצים להמר על ההבדל ביניכם לבין האיש שמדבר לבובה של תיש?
