לא עובר יום בלי שנפתח אירוע קולנוע איפשהו בעולם, ואפילו בישראל אין כמעט מרווח בין דוקאביב, פסטיבל דרום ופסטיבל הקולנוע בירושלים. למרות כל זה, גם בשנתו ה-63 מצליח פסטיבל קאן לשמור על מעמדו בליגה אחת מעל כולם.
נכון, פסטיבל טורונטו גילה בשתיים מתוך שלוש השנים האחרונות את הזוכים באוסקר, "נער החידות ממומבאי" (2008) ו"נאום המלך" (2010), אבל הקולנוענים הבכירים בעולם עדיין מעדיפים להציג את מרכולתם בקאן, והם ישקיעו את נשמתם כדי שהסרט יהיה מוכן בזמן לשם כך.
לעתים יש לפסטיבל מהדורות קצת פחות מרשימות, כפי שקרה ב-2003 או בשנה שעברה, אבל הוא תמיד מתקן זאת מיידית. וכך, התפריט שמציע קאן השנה הוא אחד העשירים, המסקרנים והחזקים שהיו לו בעשור האחרון כמעט מכל בחינה, ואפילו יש בו נציגות יפה לתעשייה הכחולה-לבנה. אז מה מצפה לנו בפסטיבל קאן 2011, שייפתח ביום רביעי הקרוב?
אל תפספס
התחרות הרשמית
מוקד ההתרחשויות בפסטיבל הוא כמובן התחרות הרשמית, שבה יתקוטטו 20 סרטים על דקל הזהב - אולי הפרס החשוב ביותר בעולם הקולנוע בצד פסלון האוסקר. יותר מכל, השנה מזכירה התחרות הזו את העונות המיוחדות של תוכניות הריאליטי שבהן מרכזים את הזוכים מכל השנים כדי לראות מי הגדול מכולם.
וכך, מיטב היוצרים שכבר זכו בעבר בעיטורים המרכזיים של הפסטיבל יתכנסו השנה מחדש בריביירה: האחים דארדן הבלגים, שקטפו בעבר את דקל הזהב לא פחות מפעמיים, ינסו לעשות זאת בשלישית עם "הילד על האופניים", הממשיך את מסורת הדרמות החברתיות שלהם ומציג את סיפורו של ילד נטוש המחפש את אביו. מולם יתמודדו שניים שמבקשים לקחת את הפרס בפעם השנייה בתולדותיהם: לארס פון-טרייר הדני, שיתסיס את הקהל ב"מלנכוליה", המבטיח להיות פרובוקטיבי מהרגיל אצלו ולהראות לצופים איך כולנו הולכים למות; ונני מורטי האיטלקי, שירגיז בעיקר את הוותיקן ב"We Have a Pope", קומדיה עוקצנית על תסבוכות סביב בחירתו של אפיפיור חדש.
נוסף לשלושת אלה בולטים סרטים של יוצרים שקטפו בעבר את פרסי הבימוי, התסריט וכיוצא בזה, ועתה הולכים על זכייה ראשונה בדקל הזהב. מדובר, למשל, בפדרו אלמודובר הספרדי, המפתיע ב-"The Skin I Live In", ההפלגה הראשונה שלו במחוזות האימה. אקי קאוריסמקי הפיני פועל במחוזות קצת מוכרים יותר, ומתחרה עם "Le Havre", קומדיה מרירה שכמו חצי מהסרטים בפסטיבל, עוסקת ביחסים בין האירופאים הוותיקים למהגרים.
כל המתחרים הנ"ל מגיעים מקולנוענים הידועים בפוריות שלהם. לעומת זאת, "עץ החיים" נעשה בידי הבמאי המסתורי והאיטי ביותר בתעשייה - טרנס מאליק, שמאז החל ליצור בתחילת שנות השבעים הביא לאוויר העולם ארבעה סרטים בלבד ("שביל הזעם", "ימים ברקיע", "הקו האדום" ו"העולם החדש"). זה לא הפריע לו לגייס לדרמה החדשה שלו את בראד פיט ואת שון פן, ואף שלאיש אין מושג מה בעצם שלושת אלה מכינים לנו, "עץ החיים", כיאה לפרויקט של מאליק, בכל זאת פייבוריט לדקל הזהב.
מועמדים נוספים לזכייה הם "היו זמנים באנטליה", האפוס של נורי בילגה ג'יילן. הבמאי הטורקי כבר התחרה בקאן ארבע פעמים (במקרה האחרון זה היה עם "שלושה קופים") ובכל פעם קבלת הפנים כלפיו היתה חמה יותר, כך שזו בהחלט עשויה להיות השנה שלו. זה פחות או יותר גם המקרה של נעמי קוואסה היפנית, המציגה אף היא סרט עם ממדים אפים - "Hanezu" במקרה זה.
כל אלה הם השמות המרכזיים בתחרות, אבל מובן שעוד לא מנינו את מחצית המשתתפים בה, וכבר קרה שהזוכה בדקל הזהב הוא תגלית מרעישה כלשהי, למשל "ארבעה חודשים, שלושה שבועות ויומיים" של כריסטיאן מנג'יו הרומני מ-2007. זה בהחלט יכול לקרות גם השנה, ובהקשר זה כדאי אולי לשים לב בעיקר ל-"Michael", סרטו הראשון כבמאי של מרכוס שליינצר, שעד עתה עבד כעוזרו של מיכאל הנקה (זוכה דקל הזהב על "סרט לבן"), ועכשיו יצא לחופשי כדי ליצור דרמה על פי הסיפור הידוע לשמצה של הפסיכופת האוסטרי יוסף פריצל. ואולי ההפתעה תגיע דווקא מישראל?
הנקודה הישראלית
לראשונה מאז ש"ואלס עם באשיר" טילטל את קאן ב-2008 ואף הוזכר כמועמד מוביל לזכייה בדקל הזהב, תהיה נציגות ישראלית בתחרות הרשמית. מדובר ב"הערת שוליים", המעשייה של יוסף סידר על תככים במשפחת אקדמיה ירושלמית. הסרט צפוי להתבלט בתכניו ובסגנונו הייחודיים, וגם אם יהיה קצת מופרז להמר שייקח את כל הקופה וייגע בזהב, זה לא יהיה מפתיע אם יתכבד באחד העיטורים המשניים יותר, למשל הפרסים לבימוי או לתסריט או הציון לשבח של חבר השופטים, ושמו של שלמה בראבא כבר מוזכר בסוכניות ההימורים הזרות כמועמד אפשרי לפרס השחקן הראשי.
את השפה העברית אפשר יהיה לשמוע גם במסגרת שבוע המבקרים, אחת המסגרות הצדדיות אך הנחשבות המתקיימות בקאן במסגרת התחרות הרשמית. מי שתייצג אותנו היא הגר בן-אשר, שהתחבבה על הצרפתים עוד בסרטה הקצר "משעולים", ועתה מציגה את סרטה העלילתי הארוך הראשון, "הנותנת", שאת העלילה שלו אפשר לנחש משמו. בן-אשר יכולה כמובן לשאוף לנצח בתחרות המסוימת הזו, אבל יש לה גם סיכויים לשחזר את ההישג של קרן ידעיה ולקחת את פרס מצלמת הזהב, המחולק לאחד מסרטי הביכורים המשתתפים בכל המסגרות השונות של הפסטיבל.
את מגמת ההתחזקות הנשית בקולנוע הישראלי, שבן-אשר עומדת בראש החנית שלה, ממשיכות בקאן גם מעין ריף וענת קוסטי, שישתתפו בתחרות סרטי הסטודנטים. ריף, תלמידת אוניברסיטת תל אביב, תציג את "על מרתה לעוף", וקוסטי, המגיעה מבצלאל, תחשוף את "פתח ביתי". התחרות פתוחה לחלוטין, כך שהשתיים יכולות לחלום על פרס שבראש ובראשונה יעזור להן לבנות את הקריירה בעתיד.
אל תפספס
אל תפספס
הבכורות מחוץ לתחרות
נוסף לכל אלה, כמדי שנה יגיעו לקאן גם סרטים שאין להם יומרות לזכות בפרסים ולמען האמת גם לא להתעלות לרמה אמנותית גבוהה במיוחד. מדובר במוצרים מסחריים לגמרי, והקרנות הבכורה שלהם בקאן מחוץ לתחרות הרשמית הן עסקה משתלמת לשני הצדדים. הם מרוויחים מזה את היוקרה של הפסטיבל, והוא משיג מכך עוד קצת חשיפה תקשורתית.
השנה מדובר בעיקר ב"שודדי הקאריביים: זרמים זרים", הפרק הרביעי בסדרת הפיראטים, ו"קונג פו פנדה 2", המשכון לסרט האנימציה שובר הקופות. בניגוד לשני אלה, שקנו את מקומם בקאן רק מסיבות יחצניות, מוקרנים מחוץ לתחרות גם סרטים שבעיקרון היו יכולים להשתתף בה - למשל "חצות בפריז", הקומדיה הרומנטית החדשה של וודי אלן.
הקולנוען האמריקאי עשה בשנים האחרונות סיבוב בין ספרד ולונדון, אבל עתה בחר להשתקע בעיר הבירה הצרפתית. אולי בשל כך זכה סרטו האחרון להתכבד בפתיחת הפסטיבל. את האירוע ינעל "Beloved", הדרמה הרומנטית החדשה של כריסטוף הונורה, אחד הבמאים הצעירים המוערכים בצרפת, שקצת בדומה לאלן מטייל כאן בין פריז ולונדון. בין שני אלה יוצג בפסטיבל גם "חייו הכפולים של וולטר", סרטה החדש של ג'ודי פוסטר על גבר המוצא דרך יוצאת דופן להתמודד עם התמוטטות עצבים, שהגיע לבתי הקולנוע בארצות הברית בסוף השבוע האחרון ולא עורר תהודה מיוחדת.
אל תפספס
השטיח האדום
כתוצאה מכל זה, גדודי המעריצים שבאים לקאן כדי לתפוס אבק כוכבים וכן צלמי הפפראצי שנוהרים למקום כדי ללכוד פטמות סוררות ייהנו משלל אטרקציות: אנג'לינה ג'ולי, למשל, תגיע לכבוד "קונג-פו פנדה 2", שאותו היא מדבבת, ואולי תתלווה לבראד פיט גם בהקרנת הבכורה של "עץ החיים". קרלה ברוני רק מגיחה ב"חצות בפריז", אבל זה לא ימנע ממנה להתייצב בגאלה של הסרט ולבטח גם לסחוב אליה את בעלה ניקולה סרקוזי, שהוא במקרה בעצם השליט העליון של הפסטיבל כולו.
אם כל זה לא מספיק, הרי שג'וני דפ ופנלופה קרוז יכבדו בנוכחותם את הקרנת "שודדי הקריביים: זרמים זרים" בכיכובם, ושון פן יהלך על השטיח האדום לכבוד שתי דרמות בהשתתפותו - "עץ החיים" ו-"This Must Be The Place", סרטו דובר האנגלית הראשון של הבמאי האיטלקי המהולל פאולו סורנטינו, המשתתף גם הוא בתחרות הרשמית. פן יפגוש בקוקטילים למיניהם את קירסטן דאנסט, שרלוט גינסבורג וקיפר סתרלנד, המככבים ב"מלנכוליה".
חבורת הוותיקים הזו תיתקל פה ושם בשלל צעירים לוהטים המפציעים גם הם בתחרות - למשל, ריאן גוסלינג ("בלו ולנטיין") וקארי מאליגן ("לחנך את ג'ני"), המופיעים במותחן הפעולה "Drive", ואמילי בראונינג הלוהטת ("סאקר פאנץ'"), הנושאת על גבה את הדרמה הארוטית "Sleeping Beauty".
כל הנ"ל אולי יבלו בקאן רק סוף שבוע אחד לכל היותר, אבל השופטים בתחרויות השונות ישהו בריברייה לאורך כל הפסטיבל - מדובר, בין השאר, ברוברט דה-נירו, יו"ר חבר השופטים של התחרות הרשמית, וכן בג'וד לאו ובאומה תורמן, שיסייעו לו להכריע. באופן טבעי הרשימה המכובדת הזו תמקד את מירב הפלאשים, ובכל זאת היינו מציעים לצלמים לא לפספס את יובל שרף המהממת, משחקניות "הערת שוליים", שתאיר את השטיח האדום בשערה האדמוני.
אל תפספס
הסקנדלים
מאז שפוצץ ב-1968 כחלק מן המהומות שהתרחשו בצרפת באותה תקופה, פסטיבל קאן היה ונותר אירוע פוליטי, והוא ודאי כזה לאור ההתרחשויות הנוכחיות בעולם. בהתאם לכך, יקדיש האירוע מסגרת מיוחדת לקולנוע מצרי, ויקרין גם את סרטיהם של ג'אפר פנהאי ומוחמד רסולוף, הבמאים האיראנים שנשלחו לכלא במולדתם בשל פועלם האמנותי, וכמובן לא יוכלו להגיע לריביירה.
עם זאת, הסקנדל האמיתי אמור להגיע מבית - כשנה לפני הבחירות לנשיאות צרפת, יציג הפסטיבל בהקרנת בכורה מחוץ לתחרות את "The Conquest", סרט שערורייתי בפוטנציה על דרכו לצמרת של סרקוזי. סקנדל נוסף עשוי להגיע מכיוונו של מל גיבסון, שאמור לספק הופעה ציבורית נדירה לרגל הקרנת "החיים הכפולים של וולטר" בכיכובו.
חוץ מזה, קשה להאמין שבאירוע בסדר גודל כזה, ועוד עם נוכחות כחולה-לבנה בולטת יחסית, לא יימצא מישהו שיגיד מתישהו משהו פרובוקטיבי על ישראל. בקיצור, בהתאם למעמדו כמונדיאל של עולם הקולנוע, אף פעם אי אפשר אפילו להתחיל לחזות כיצד יסתיים פסטיבל קאן, אבל בטוח שיהיה בו מעניין.