פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      אל תקראו לזה קאמבק: "היכל התהילה" לא רלוונטית - לא לרוק ולא למוזיקה המזרחית

      הניסיון ליצור סכסוך בין הרוק והמוזיקה המזרחית ב"היכל התהילה" לא רלוונטי בדיוק כמו המוזיקאים המשתתפים בה. חגי אוזן ממליץ לכם להחליף שומר מסך

      נראה שלא משנה מה ישימו בבית האח הגדול, הקהל כבר בפנים, אפילו כשמדובר בזמרים וזמרות עם קריירות לוטות בערפל כבד. את הפטנט הזה הבינו בתעשיית הטלוויזיה ואחרי הקרב המיתולוגי של הבובלילים נגד הפרידמנים, נמצאה הגרסה המוזיקלית ב"היכל התהילה", שמנסה בכוח לעמת זמרים מסלסלים שאין בהם שום עניין עם זמרי פופ ורוק, שבהם יש עוד פחות עניין.

      אבל מה, לפי נתוני הרייטינג, זה עובד, כך שנראה שגם אם תשודר בערוץ האופנה תכנית "הארון הגדול" שבה יתמודדו עניבות מלאות חשיבות מול חצאיות מיני חצופות ושטוחות, זה יחזיק את העיניים. אבי ביטר לא מצליח במשך עשרים שנות קריירה להחזיק את אוזני הקהל ליותר משלוש דקות. ב"היכל התהילה" הוא מחזיק אנשים כמעט 24 שעות, והם עוד אומרים לו תודה.

      מזרחים, אשכנזים - למי אכפת?

      ועדיין, לא יעזור – "היכל התהילה" מבחינה מוזיקלית ותודעתית היא בועה. אתמול (ראשון) הודחה מהתוכנית אביבה אבידן, שבעצמה יודעת בסתר לבה ובצניעותה שהיא לא באמת ראויה להיכנס להיכל התהילה של המוזיקה הישראלית. למעשה, אין ברשימת האמנים שנכנסה לווילה המפוארת שם אחד שראוי להיכל התהילה של המוזיקה הישראלית. עם כל הכבוד לאריק סיני ולאבי טולדנו, הם לא באמת יכולים לדור לצד אריק איינשטיין, שלמה ארצי ויהודה פוליקר. ואבידן, בדיוק כמו בני אלבז ואבי ביטר, לא יכולה לעמוד באותה רשימה עם יוצרי ענק במוזיקה המסתלסלת כמו זוהר ארגוב, אהובה עוזרי, ג'ו עמר ז"ל ועמיר בניון.

      האמת היא שגם הקהל יודע את זה והוא לא באמת לוקח ברצינות את הכותרת "היכל התהילה", אלא מתייחס לכל העסק כמו בדיחה טובה שהיא גם מצחיקה וגם מעבירה את הזמן. באותו אופן גם את "כוכב נולד" הוא לא לוקח ברצינות ולכן לא יצא ממנה שנים יוצר ששינה משהו במוזיקה הישראלית.

      כי צריך לבהות במשהו, לא?

      לכן, גם הניסיון לייצר איזשהו דרבי בין הסלסולים לרוק בתוכנית, בחסות האג'נדה הפרו-מסתלסלת של ערוץ 24, יכול להתאים לתוכנית עצמה בלבד ולערוץ הזה בלבד. אין ליומרנות של "היכל התהילה", עם התחרות היומית והתיעוד הבלתי נגמר, שום השלכה על המציאות; ניצחון של הרוק לא יחזיר אותו למרכז הבמה, והצגת הסלסולים בצורה נלעגת בעזרתו האדיבה של אבי ביטר לא תחזיר אמנים כמו דודו אהרון ומשה פרץ לגטאות האמנותיים.

      אז מה כן? מישהו צריך להחזיק את העיניים בשעות על גבי שעות של צפייה ובהייה, בפיצוציות, במכוני הכושר ולפני השינה. לאבי ביטר, למשל, יש את הבשר הזה, אבל זה עדיין לא עושה אותו זמר יותר טוב או פחות גרוע, או אפילו זמר. זה רק הופך אותו לשחקן מתאים במשחק חסר משמעות.