פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      עיוות של גורל: בוב דילן נתן הופעה טובה - הארגון מסביב אכזב

      מי שאכזב במופע של בוב דילן בישראל לא היה דילן עצמו, אלא מפיקי האירוע, ששוב נפלו עם אצטדיון רמת גן ובכך מנעו מהופעה טובה להפוך למצוינת. חמי אוזן מיסטר ג'ונס

      לקהל הישראלי לא היה קל עם העובדה שבוב דילן לא החליף איתו מילה בהופעתו אמש (שני) באצטדיון רמת גן. דילן לא מחליף מילה עם שום קהל בעולם, לעתים מציג את הנגנים שלו וזהו, לעתים קד קידה בסיום עם חברי הלהקה, לא משהו מעבר. אבל במדינה שמספר ההופעות המעניינות שלה בשנה הוא כל כך מועט וספור, הצורך בפידבק מהבמה הוא הרבה יותר גדול. עם זאת, רבים מבאי אצטדיון רמת גן, יותר נכון אלו שישבו באזורים שאפשר היה להקשיב בהם לסאונד סביר והמסכים המביכים לא היוו מכשול רציני, עדיין עמדו על הרגליים כשדילן סיים לגנוח את השיר האחרון, "Blowin' In The Wind". הם רצו עוד מהופעה שאין אדם שלא חשש ממנה. הם קיוו לעוד תרגיל מקרקס הרוקנרול שזה עתה ביקרו בו. הופעה שאמורה היתה לאכזב לא הצליחה להגשים את הנבואה שלה. לפעמים מוזיקה טובה שווה יותר מאיזה "שלום ישראל", או "כמה כיף להיות כאן". לפעמים. תלוי איפה ישבתם.

      אם מישהו באמת אכזב, היו אלה מארגני ההופעה שמנעו מיותר מדי אנשים ששילמו ממיטב כספם ליהנות מבוב דילן, וסבלו. דילן, עצמו, סיפק הופעה מהודקת מאוד, מקצועית, עם סאונד קשוח וקולאז' מרהיב של נגנים וכלים. בחלק מהשירים, בעיקר אלו מאלבומיו המאוחרים, כמו "Cold Irons Bound" או "Forgetful Heart", דילן הצליח להגיע עמוק ולספק רגעים משובחים של מוזיקה, אבל לעובדה שרק חלק מהקהל שותף לתחושה הזו אחראיים קודם כל המפיקים. חבר שישב ביציעים הרחוקים ומצמץ מול המסכים החסכנים שאפילו קרסו בהדרן, סיפר שגם את נגינתו הקסומה של דילן על המפוחית הוא לא קיבל כמו שצריך. בזמן שאחרים נדהמו מחדש מהשליטה של דילן בכלי הפשוט הזה לכאורה וכמה עוצמה ויופי הוא עדיין מסוגל להוציא בנשיפה אחת, בגיל 70, אלפים התקשו לשים בצד את היחס המשפיל לו זכו תמורת סכום לא מבוטל של כסף.

      בוב דילן בישראל: זה מה שקרה בהופעה, שיר אחרי שיר

      בוב דילן בישראל: צפו בביצוע של "Blowin' in The Wind"

      בוב דילן בישראל: כך חשבנו שתוכלו ליהנות מההופעה

      בוב דילן בהופעה בישראל (תמונות גולשים , שיר אלוני)
      נגינה קסומה, ביצועים חזקים - אבל האם שמעתם משהו מכל זה? דילן בהופעה בישראל (צילום: שיר אלוני)

      עיקר הטעות של המארגנים היה במיקום: אצטדיון רמת גן. מי שחשב שאמן מרתיע שהשאיר צלקות בביקורים קודמים ימלא את הקומפלקס קיבל קרחות מביכות ביציעים ועל הדשא. במקום אווירה חמה ודביקה, הפיזור בין הקהל והמרחק בין גוש לגוש, יצרו ניכור בעייתי. הכלים שהועמדו לרשותם של אלו שישבו רחוק היו קמצניים מדי. גם על הדשא הדברים לא היו לגמרי ברורים; רבים לא הבינו למה הם צריכים לשבת כל כך רחוק כשלפניהם כסאות ריקים. הסדרנים התעקשו להחזיר למושבים את אלו שניסו להתקדם, אבל לא לגמרי הצליחו להשתלט על אי הסדר. במקרים כאלה, נדרשת יכולת אלתור מהמארגנים, סוג של ניסיון לאחד בין גושי הקהל או כל מענה אחר לבעיה שצצה בשטח. אבל לשווא. זו לא הופעה ראשונה שזה קורה וכבר לא נעים לרדת על אנשים שבסך הכל רצו לעשות כסף והביאו לכאן אמן חשוב ומעניין. אמרגנים בישראל הפכו לשק חבטות, אבל הגיע הזמן שיבינו למה. הקיץ רק לפנינו.

      כל אלו מנעו מהופעה טובה להפוך להופעה מצוינת. למרות שחלק מהצופים עדיין לא אהב את הסגנון שבו דילן מופיע והדרך שבה הוא שר, נתחים לא קטנים מהקהל נתנו לחשש המוקדם שלהם מדילן לשקוע לתוך ערב מוזיקלי משובח שגרם להם לרקוע, לרקוד, לנענע או סתם לשרוק. דילן פתח נהדר עם "Gonna Change My Way Of Thinking". לא ברור למה דילן פותח איתו תמיד, למרות שאת שאר השירים שבאים אחר כך הוא משנה. בסף הכל מדובר בשיר בינוני מתקליט לא גדול שלו, "Slow Train Coming", תקליט שהשיר הזה הוא אפילו לא הפנינה שלו, אבל גרסת הרוקנרול הקשוחה שדילן מעניק לשיר מסבירה הכל.

      הוא המשיך עם טיפול טוב ל-"It's All Over Now Baby Blue", והמשיך עם טיפול טוב עוד יותר ל-"Things Have Changed". הוא פירק את שני השירים האלו לגורמים, כשהוא יודע כיצד להרכיב אותם מחדש מבלי להתבלבל בביצוע. אפילו השירה שלו לא היתה כזו נוראית, ובחלקים מהזמן הוא אפילו התאמץ פחות לצווח.

      בוב דילן בהופעה (AP)
      עדות ליום טוב של דילן - אפשר היה להבין מה הוא שר. דילן בהופעה

      הפער בין הצורה שבה דילן טיפל בשיריו היותר ישנים לבין אלו מ-14 השנים האחרונות ניכר בצורה מסוימת. " Hard Rain's A-Gonna Fall" איבד לא מעט מהערך שלו בצורה החדשה שדילן הגיש אותו עם הרבה קלידים מחושמלים ופירוק רחב מדי של היצירה. "Highway 61 Revisited", לעומתו, הרבה יותר מתאים לנגינה הדילנית העכשוויות, ולכן אולי נהנה מגרסת רוקנרול קצבית ומדויקת, ותחושה שזה עתה נכנסת לבר הנכון בדרום ארצות הברית.

      "Cold Irons Bound" היה כבר כוסית וויסקי בלי קרח. השיר, שנוגן אחרת מהצורה בה הוא מופיע באלבום "Time Out of Mind", מצריך שירה שתוכל לשרוף אותך בעזרת המילים ודילן עמד בכבוד במשימה. "Ballad of a Thin Man" סגר לפני ההדרן ואיגד את כל הצלילים והכלים המרהיבים שהרכיבו מופע מוזיקלי משובח ונגינת גורמה, שבלעדיה ההופעה אולי היתה קצת מאכזבת.

      דווקא ההדרן, בו דילן נצמד ללהיטים הגדולים ( "Like A Rolling Stone", "All Along The Watchtower", ו- Blowing In The Wind"), אכזב מעט ולא לקח את החוויה צעד אחד קדימה. הטיפול הארוך של דילן בשירים האלו כבר לא מוציא ממנו שום רעיון חדש וטוב לגבי האופן שבו ניתן להגיש אותם. אלא שבניגוד להופעות קודמות של דילן בישראל ובכלל, בניגוד לציפייה הגדולה לעוד הופעה גרועה, מדובר ביוצא מהכלל שלא מעיד על הכלל. תלוי, כמובן, איפה ישבתם.

      בוב דילן בישראל: צפו בביצוע של "Like A Rolling Stone"

      בוב דילן בישראל: ספרו לנו בפייסבוק מה חשבתם על ההופעה