אייל גולן הוא זמר שמציג ווקאליות מושלמת, וספק אם יש אפשרות ליותר טוב מזה במוזיקה הישראלית. ההגשה שלו, מקור כוחו גם על הבמה (לעומת אמנים אחרים שהם פרפורמרים של ממש) מושלמת ובזכותה הוא מרגיש בטוח כדי לסחוב הופעות ענק כמו בקיסריה ובריכת הסולטן. אלא שמעבר לביטחון עצום באותה הגשה, גולן לא ייקח סיכונים, כמו שקרה באולפן של הקלטות אלבומו האחרון וכך גם בהופעות. הוא מגיע אליהן נינוח, בטוח בעצמו בתור אחד שיודע את העבודה ומחזיק את הקלף המנצח בידו. עם קלף כזה אין צורך באחרים; כך לפחות הוא מאמין.
אלא שנראה שגולן בן ה-40, שמעיד על עצמו שהוא "בן 20 פלוס 20 שנות ניסיון", עדיין לא השכיל להבין מה היא המשמעות של הופעה. הוא עדיין לא קלט שעל הבמה יש צורך בקלפים נוספים. הרי אם מדובר רק בקולו המושלם, אפשר יהיה להסתפק בהשמעת הדיסק. הקהל שלו הגיע אתמול לקיסריה לראות את הכוכב הכריזמטי וקיבל זמר שהגיע לעבוד בשביל הקהל שלו, אבל כמו שאדם מגיע לעבודה בבנק.
גולן בעצם הרגיש שהקהל נמצא בכיסו והעניק הופעה עייפה בחצי הילוך. מעבר לשניים-שלושה ביצועים פנטסטיים, "נולדת בשבילי", "דרך לחיים" ואולי גם "זה אני", לא היו בערב הזה פיקים של התרגשות מיוחדת. מה גם שאפילו את שלושת השירים האלו, הוא ביצע בדיוק מדהים לזה שנשמע באלבומים ובהופעה לא מדובר במחמאה.
היעדרו המוחלט של אלמנט ההפתעה בהופעה של גולן בולט לשני הכיוונים: הקהל יקבל הופעה מקצועית, מקצוענית, מוקפדת ויחד עם זאת נטולת מעוף, נשמה וערך מוסף. אין מצב לשמוע את גולן מאלתר משהו על הבמה עם נגניו, וזאת למרות שהוא מכיר אותם היטב. גולן נשען על אהבת הקהל המכור לקולו ובמקום לנצל זאת להתנסויות חדשות, וללכלך קצת את המראה הזוהר והנקי, הוא פשוט מעדיף שלא להזיע את מה שצריך בשביל לספק את הרגע הזה, שבזכותו אנשים ירצו לחזור להופעה שוב ושוב.
מזמר שכבר הופיע על כל במה אפשרית, אפשר לצפות למשהו אחר. מנהיג הדור, כמו בלא מעט רגעים בשנתיים האחרונות, נשמע משועמם ומשעמם. רשימת השירים, שכל מטרתה היתה דילוגים על תחנות בזמן לא עזרה להופעה להתרומם, כיוון בכל פעם שנדמה היה שהנה העסק מתחיל להתחמם, הגיע מעצור מרגיז. הקטעים בהם זוכות "אייל גולן קורא לך", מורן מזור ועדן אמזלג ביצעו קטעים, או קטעי הקישור שבהם גולן סיפר על חייו האישיים, לא היו רלוונטיים. למעשה, ההפסקות האלו אלא העידו בעיקר על חוסר זרימה וקוהרנטיות הדרושים במופע בסדר הגודל של אמן כמו גולן ולוקיישן כמו קיסריה. לעופר לוי, שהחזיק את האמפי שלוש שעות על הרגליים, זה לא היה קורה.
לכן המסקנה היא שגם ההופעה אמש היתה בסך הכל עוד חתונה בלוח הזמנים העמוס של גולן, שהצליחה לייצג את החוויה של צפייה בזמר בליגת העל בה גולן נמצא בלייב. מצד אחד, הכלה לא היתה מרוצה וחשבה ששמו לה דיסק; מצד שני, אפשר היה להרגיש עד כמה כישרון השירה של גולן אותנטי לעומת העבודה שעושים אמנים אחרים עם הקול שלהם באולפן. אבל בסופו של דבר, כולם מסכימים שעבור המכונה המשומנת שבראשה עומד זמר ענק, אולי גדול הזמרים שהיו כאן, ספונטניות היא מילה גסה .
איך האלבום האחרון של אייל גולן?
"אייל גולן קורא לך": למה אהבנו את זה כל כך?
הייתם בהופעה? צפו בתמונות וספרו לנו איך היה בפייסבוק שלנו