קשה להבין מה קרה לקהל של דרים ת'יאטר בישראל בין 2009 ל-2011. אז, הביאה הלהקה כמות מרשימה של 11 אלף איש לגני התערוכה, ואילו אמש (שלישי) הגיעו לביתן 1 בגני התערוכה מחצית הכמות. אולי הסיבה היא הקהל המבוגר אך המגוון יחסית אליו הלהקה פונה. חלקו כנראה שבע מההופעה האדירה שדרים ת'יאטר נתנה כאן רק לפני שנתיים, ואולי הוא העדיף להשקיע הפעם את כספו בהופעות של מובי ופול סיימון, גם הם לא בדיוק אמנים לשער של שבועוני נוער.
אבל המסקנה העיקרית של הערב הזה היא שזה בעיקר הפסד שלהם, מעריצי דרים ת'יאטר שהחליטו לוותר על ההופעה הנוכחית. זה היה גם הפסד של חובבי מוזיקה סקרנים, שוויתרו על ההימור שבלנסות וליהנות מקונצרט מטאל סימפוני, שזו רק אופציה אחת להגדיר את מה שדרים ת'יאטר עושים. בכל זאת, לא מדובר בלהקה סטנדרטית, אלא בלהקת פרוג-מטאל שמאוד אוהבת להשוויץ במה שקבעו מגזיני הרוק הנחשבים בעולם מדובר בלהקה עם הנגנים הטובים ביותר בז'אנר.
אלא שמצד אחד מדובר בהנאה צרופה מווירטואוזיות שמעולם לא נראתה בארץ (כלומר לא מאז הפעם האחרונה בה הופיעה הלהקה בישראל); מצד שני, הופעה בת שעתיים של דרים ת'יאטר יכולה להפוך למסע מייגע של סולואים שחוזרים על עצמם ומקשים אפילו על נאמני הז'אנר המושמץ.
ובכל זאת, דרים ת'יאטר הם חבורת מקצוענים שיודעת איך להתאים את עצמה לכל סיטואציה. לפני פחות משנה עברה הלהקה משבר גדול כשהמתופף ואחד ממקימי דרים ת'יאטר, מייק פורטנוי, החליט לעזוב במפתיע. פורטנוי נחשב לאחד מגדולי מתופפי המטאל בכל הזמנים והאחראי על ההרמוניה המוזיקלית הכה עדינה של הלהקה. זה האיש שבמשך יותר מ-20 שנה הסתמכה דרים ת'יאטר על ההובלה שלו ופתאום הם נאלצו לשבור את הראש, כשבמקביל המעריצים המושבעים לא האמינו שיכול להימצא תחליף לעילוי. בסופו של דבר, החברים מצאו את מייק מנג'יני, שעד הצטרפותו לדרים ת'יאטר התפרסם בעיקר בזכות יכולות המהירות שלו כמתופף, שאף הוכתר כשיאן העולם בכמות הקשות לדקה.
אחת המטרות של דרים ת'יאטר בסבב ההופעות הנוכחי שלהם היא להוכיח לקהל המעריצים שלה שלכל אחד יש תחליף, ולצורך העניין הלהקה בנתה סטליסט שמכיל כמה מהשירים היותר קשים לתיפוף וכאלה שדורשים כימיה של שנים בין הנגנים. ואכן, מנג'יני נראה ונשמע כמי שתופס חלק בדרים ת'יאטר כבר שנים.
זה התחיל בכניסה המרשימה שלו ב-Under A Glass" Moon" שפתח את ההופעה, המשיך בסולו הטוב ביותר שנראה בארץ אחרי ארבעה שירים והגיע לשיא ביצירת המופת "Fatal Tragedy", שנוגנה לקראת הסיום. במבחן התחליף לפורטנוי, דרים ת'יאטר סיפקה את הסחורה והיא הוכיחה שיש חיים אחרי האגדה, ויותר מזה - שלהקה כל כך מוכשרת וגדולה יכולה לחזור לאותו מקום "זניח" אחרי שנתיים ולפנק את הקהל שלה ב-13 שירים, שאף אחד מהם לא נוגן בהופעה הקודמת שלה כאן.
יחד עם הסאונד מושלם בביתן 1 ושל אותו קהל בוגר ונאמן, שהיה רחוק מפוגו אבל קרוב לזיכרונות הילדות מהניינטיז ושידר את התחושה הזו לחלל הגדול והנעים בביתן, אחד המקומות היותר טובים לראות בהם הופעה כשאין צפיפות יתרה. 5,000 הנאמנים שכן הגיעו קיבלו את אחת מהופעות הרוק היותר טובות שנראו כאן בשנים האחרונות ואילו אלו שלא, כאמור, יכולים לתכנן את הספירה לאחור עד הביקור הבא או להתחיל לחסוך לטור העולמי.
הנחמה היחידה שלהם יכולה להיות בעובדה שדרים ת'יאטר נהנית להופיע בישראל ודואגת לשדר את זה לקהל, ולא מן הנמנע שבסבב ההופעות הבא, שיכלול את שירי האלבום החדש שייצא לאור בספטמבר, היא תחזור לכאן עם עוד סטליסט חדש ומופע וירטואוזי שונה בתכלית, המשלב סגנונות רבים ומגוונים שמאפיינים את הלהקה ב-24 שנות קיומה. אחרי הכל, אי אפשר אף פעם באמת לדעת מה יהיה הצעד הבא שלהם.
דרים ת'יאטר בישראל: צפו בתמונות מתוך ההופעה בפייסבוק
דרים ת'יאטר בישראל: ג'ורדן רודס בוחר את האלבומים של חייו