פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      "סופר 8": ג'יי ג'י אברהמס עדיין אינו סטיבן שפילברג

      "סופר 8" המדובר של ג'יי ג'יי אברהמס היה יכול להיות מחווה קסומה לסטיבן שפילברג ולקולנוע בכלל, אבל מחסור בהומור, רגש ויצירתיות הופך אותו לאכזבה סתמית למדי

      בהתאם לרוח המהפכנית הנוכחית, הגעת "סופר 8" לקולנוע היא הזדמנות טובה לדבר על המהפכה שהתחוללה בקולנוע האמריקאי בשנות השבעים.

      דור חדש של יוצרים אמריקאים, ובהם סטיבן שפילברג, השתלט אז על התעשייה ושינה אותה לגמרי. הקולנוענים הללו היו צעירים יחסית לאלה שקדמו להם בגיל, וחשוב מכך -גם ברוח. הם יצרו סרטים משוחררים לחלוטין, על מה שרצו ובאיזה סגנון שחפצו, ולפחות בתחילת הדרך עשו זאת באמצעים דלים יחסית, בלי שקיבלו הכשרה באולפנים, ובלי שהיה להם גב איתן של מפיק אמיד.

      כתוצאה מכך, לאחר שבמשך עשרות שנים התחושה היתה כי העשייה הקולנועית מופקדת בידי כנופייה מצומצמת של זקנים עשירים ולבנים, נוצרה בקרב שוחרי האמנות הזו האמונה שכל אחד יכול לעשות סרטים. שפילברג והדור שלו היו החלוצים של המהפכה הזו, והדור שבא אחריהם נשא אליהם את עיניו, כי סוף כל סוף היה לו ממי לקבל השראה.

      בין בני הדור הזה אפשר היה למצוא את ג'יי ג'יי אברהמס, שבדיוק כמו שפילברג, גדל גם הוא כילד שמסתובב ביד עם מצלמת סופר 8 ויוצר סרטים בשני גרושים, ובזכותו היתה לו סיבה להאמין שיבוא יום וייצא לו מזה משהו.

      סופר 8 – מבצע סרט (nick)
      מצדיע לכל ילד שמסתובב עם מצלמה ומודיע להוריו שיום יבוא ויגיע להוליווד. מתוך "סופר 8"

      והנה, זה אכן קרה: השנים חלפו, והודות לסדרות בסדר הגודל של "אבודים" ולהיטים קולנועיים ברמה של "סטאר טרק", אברהמס ביסס את מעמדו בשלהי העשור הקודם כאחד הכוחות המשמעותיים בתעשיית הבידור האמריקאית. החלום של הילד הפנטזיונר התגשם – המעריץ של שפילברג הפך להיות מועמד מוביל לרשת אותו.

      אם כך, מעמדו של אברהמס כבר מספיק רם כדי שיקבל בהוליווד את המשאבים לעשות מה שהוא רק חפץ בו, וכמו כל אדם שהגשים את מה שייחל לו, גם מה שהוא ביקש זה להסתכל אחורה, לסגור מעגל ולהצדיע לעבר. להצדיע לחוויות הילדות שלו ולסרטים שגדל עליהם; להצדיע לחלום שהיה משותף לו ולשפילברג; להצדיע לכל ילד שמסתובב עם מצלמה ומודיע להוריו שיום אחד יגיע להוליווד.

      כדי לעמוד במשימה זו, יצר אברהמס את "סופר 8", שכבר משמו אפשר להבין כי הוא עוסק בעצם העשייה הקולנועית. ואכן, הסרט נראה כאילו הבמאי יצר מעין אוטוביוגרפיה משולבת שלו ושל שפילברג, והוסיף לה גם פרק בדיוני.

      מתוך הסרט "סופר 8" (יח"צ)
      מחווה לסרטי פנטזיה ששכחה מה זה אומר להיות סרט פנטזיה. מתוך "סופר 8"

      וכך, "סופר 8" עוסק במעלליה של חבורת ילדים, הגדלים בעיירה קטנה בארצות הברית של סוף שנות השבעים. כפי שאברהמס והמנטור שלו נהגו, הם יוצאים לצלם סרט חובבני בהשראת יצירות הפנטזיה החביבות עליהם, רק שבזמן הצילומים קורה משהו שהופך את החיים שלהם עצמם למעין גרסה מוחשית של "אי.טי" או "מפגשים מהסוג השלישי".

      אם כך, "סופר 8" בנוי כסרט בתוך סרט. במבנה עלילתי זה יש פוטנציאל לקסם רב, שכן במהותו הוא רווי בתשוקה טהורה לקולנוע, אבל לא תמיד די בכך.

      הסיבה לכך היא שכדי ש"סרט בתוך סרט" יעבוד, שני הרבדים שלו צריכים להיות מספקים. "שיר אשיר בגשם", למשל, הקלאסיקה האולטימטיבית של הז'אנר, אמנם היה מחווה מרגשת לקולנוע האילם ולהוליווד בכלל, אבל קודם כל עמד בפני עצמו כקומדיה רומנטית מוזיקלית מהסוג העילאי ביותר. בהתאם לזאת, כדי ש"סופר 8" יהיה מחווה מוצלחת לסרטי הפנטזיה של שנות השבעים היה עליו להיות סרט פנטזיה מוצלח בזכות עצמו, אבל זה לא קורה. לא זו בלבד שהוא מחוויר לעומת הקלאסיקות של שפילברג, אלא שהוא חלש אפילו יחסית לעבודות הקודמות של אברהמס.

      סופר 8 – מבצע סרט (nick)
      כבר בהתחלה הצופה שואל את עצמו - רגע, זה כל מה שיש לסרט להציע? מתוך "סופר 8"

      סימנים לכך אפשר לקבל כבר בתפנית העלילתית הראשונה, בשעה שהילדים נקלעים לזירת אסון מבשר רעות, ונתקלים בנביא זעם המזהיר אותם מן העתיד לבוא. הדרך שבה נכתבו חילופי הדברים ביניהם כה נדושה והצורה שבה הם צולמו כה חסרת שאר רוח, עד שבצופה מתעוררת המחשבה – רגע, זה מה שיש לסרט להציע? ככה אברהמס מקווה לקבל משפילברג את השרביט? זה הכל? איך זה יכול להיות?

      כדי לפייס את לבו, הצופה אומר לעצמו שהסרט ודאי יתרומם בהמשך. זה גם הגיוני, שהרי אברהמס אמר כי בעיניו הקולנוע הוא מעין קופסאת הפתעות שיש לפתוח אותה לאט-לאט, אז יש את כל הסיבות להניח שפינוקים רבים עוד לפנינו. אבל גם זה לא קורה: למעשה, לא רק שהסרט לא תופס תנופה עם הזמן, אלא שהוא אפילו שוקע בדשדוש ומסתכם באכזבה.

      הדוגמה הטובה ביותר לכך היא המפגש של הילדים עם אותו יצור שחולל את האסון המדובר והטיל אימה על העיירה. אברהמס, כמיטב המסורת של "אבודים", מושך ומושך אותנו ככל האפשר עד שנזכה להביט בעיני המפלצת ובונה לקראת זאת ציפיות רמות, אך התוצאה היא מפח נפש. הסיבה לכך היא כי מתברר כי הגורם שעליו נבנה כל המתח בסרט בעצם אינו מעניין משום בחינה, והוא מעוצב באופן נשכח לחלוטין. וכך, כמו בהתחלה, שוב חוזרת השאלה – מה, זה כל מה שיש לסרט הזה להציע?

      סופר 8 (imdb)
      לסטיבן שפילברג לפחות היה חוש הומור. מתוך "סופר 8"

      אברהמס היה יכול לקבל כמה החלטות אמנותיות כדי למנוע מן השאלה הזו לצוץ. למשל, כפי שקרה ב"קלוברפילד" (שאותו הפיק אך לא ביים, ואולי דווקא בגלל זה התוצאה היתה כה מוצלחת), לצאת מנקודת ההנחה שהמפלצת אינה העיקר כאן ולהוליד את האינטנסיביות ואת הרגש מתוך התחושות שהיא מעוררת בנרדפיה. אך אברהמס לא עושה כך, וגם לא נוקט במהלכים אחרים שהיו עשויים להפיח רוח חיים בסרט.

      כך, לדוגמה, הוא היה יכול למקד יותר את המבט בסיפורם האישי של הילדים ופשוט להעניק לעלילת המתח מקום מרכזי פחות בסרט. לכל הפחות, הוא היה יכול לפחות להשלים עם חוסר המקוריות המוחלט של העלילה הזו ולהוסיף לה מימד אירוני כדי לתבל את ערימת הקלישאות.

      שפילברג בכבודו ועצמו נקט במהלך דומה וליגלג עוד ב-1979 על הקולנוע שלו ב-"1941", אבל לאברהמס אין את מידת חוש ההומור שהיתה למנטור. וכך, נוצרת תהום בין הרצינות התהומית שבה "סופר 8" לוקח את הסיפור שעומד במרכזו ובין חוסר היכולת של הסיפור הזה לעורר עניין בצופים.

      סופר 8 (imdb)
      "אי.טי"? יותר "קספר". מתוך "סופר 8"

      נוסף לכך, גם במישור שבו מלכתחילה היה על "סופר 8" לשמור על רצינות, הוא אינו מצליח לעורר רגש. השחקנים הצעירים, ובראשם אל פאנינג, עושים עבודה יוצאת מן הכלל, אבל אברהמס בונה את הדינמיקה בינם לבין עצמם ובעיקר בינם ובין הוריהם בדרך שגרתית, עכורה ובעיקר מהוססת.

      קיים דמיון רב בין הדמות הראשית כאן ובין אליוט ב"אי.טי", שכן שניהם ילדים בודדים שאיבדו הורה, אבל אצל שפילברג הדמות נבנתה בהרבה יותר אומץ, אנושיות ובעיקר עומק. בהקשר זה, אפילו מעט מתריס לשמוע השוואות בין הסרטים – הרי למען השם, "אי.טי" היה אלגוריה מובהקת לסיפורו של ישו, ובגלל זה היה בו כל כך הרבה כוח. לעומת זאת, "סופר 8" פועל בעולם שבו הקולנוע הוא ההשראה היחידה, ולכן הוא חזק הרבה פחות.

      בהתאם לזאת, בעוד הרגע שבו אליוט מרחף סביב הירח לקראת סופו של "אי.טי" הוא אחד היפים בתולדות הקולנוע, הרי שהסיומת של "סופר 8" מזכירה את זו של "קספר", הסרט הבינוני שבו שפילברג ואברהמס נפגשו לפני כעשרים שנה (הראשון כמפיק, השני כשותף לתסריט).

      מתוך הסרט סופר 8 (יח"צ)
      ג'יי ג'י אברהמס משתנק כמו אדם שעושים לו מסיבת הפתעה ביום הולדת. מתוך "סופר 8"

      העובדה ש"סופר 8" רוצה לגעת במקום החם ששמור לנו בלב ל"אי.טי" אבל מזכיר דווקא נשכחות מ"קספר" אומרת עליו הכל, ונכון שזה לא תמיד הוגן להיגרר להשוואות, אבל זה אברהמס שביקש ליצור אותן מלכתחילה.

      כל זה מצער, שכן באמת היתה כאן הזדמנות ליצור מחווה לתקופה שהבשיל הזמן להצדיע לה, ולהזכיר לכל מי שהיה אז בן 12, לכל מי שהיה אי פעם בן 12 ולכל מי שהיום הוא בן 12, איזה דבר נהדר זה הקולנוע וכמה בכלל נפלא הוא הדמיון. אך בבואו למסיבת ההצדעה הגדולה לעברו, השתנק אברהמס כמו אדם שלא מסוגל להודות לחברים שעשו לו מסיבת הפתעה ביום הולדת, והתוצאה סתמית לחלוטין.

      בעצם, אולי בכל זאת יש תוחלת ב"סופר 8": מאכזב ככל שיהיה, טוב שהוא נעשה, כי ככל הנראה אברהמס היה צריך את זה כדי שיוכל באמת להמשיך הלאה. עכשיו, לאחר שהשאיר את העבר מאחוריו, הוא כשיר לצאת למסע האמיתי לעבר הירושה של שפילברג. אי.טי כבר חזר הביתה, עכשיו גם אברהמס יכול.

      איפה ומתי רואים את "סופר 8"?