יום שישי בבוקר אמור להיות זמן חסד, זה ההסכם שלנו עם החיים; אבל ב"שישי חי עם איגי ועתי" יש הכל חוץ מחסד, או עניין. בעידן שבו לסלבריטאים, או סלבריטאים וואנה בי, עדיף מותם על פני מחסור בזמן מסך מצאו את עצמם הזוג הטרי עיתי ואגי (זה ייקח כמה ימים, אבל זה יהיה הדן ורנה החדש), בתוכנית משותפת עם משבצת בוקר בערוץ 24.
עוד לפני שהספיקו איגי וקסמן ועתי שולברג להפנים איך האחר הטרי אוהב לשתות את הקפה שלו, הם כבר שוריינו לחוזה זוגיות מסוג אחר ובעוד שמנישואים אפשר להתגרש, מג'וב בערוץ 24 ישחרר כנראה רק החשד בפלילים.
התוכנית, פילר קיצי מחופי ישראל שבו השניים עטים על פוקדי הים האומללים כדי להכריח אותם לתרום כמה משפטים חסרי משמעות למצלמה ולבחור קליפים, נטולי השראה כמו התוכנית עצמה. הפורמט המקושקש והזול הופך את עודד מנשה ב"קיץ על החוף" לרהוט כוולטר קרונקייט לעומת שני המנחים שמזכירים צמד רשג"דים שנגזר עליהם לצווח ג'ימאליה ג'ים מול שבט צופים נטול עניין.
איגי וקסמן, שהיום יושבת על תקן פליטת ריאליטי ("היכל התהילה"), וקוגרית יותר מזמרת רלוונטית, מצאה עצמה שבויה בערוץ שלעולם לא היה משדר את המוזיקה שלה. וקסמן הלכה על הגישה הדודתית ושאלה את כל הנשים בנזיפה "אז מה בישלתן לשישי בערב? והאוזניים ספוגות הדיסטורשן מימי "אדום" עולות באש, בזמן שהמילים "אין לי מה לומר לך אהובי, רוצחי" מעולם לא נשמעו אירוניות יותר. עתי שולברג מצידו, פליט ריאליטי ("האח הגדול"), וחתיך, מלמל שוב ושוב כמו סטנדאפיסט נואש ששומע רק צרצרים מהקהל - "אז אתם מנתניה?". בתרבות הכלום בצבע חום זה נחשב לסבבה לגמרי וראוי לארבע שעות שידור מייסרות.
ברצף שאנחנו חוזים בו לאחרונה בערוץ 24, אפשר לראות מגמה אלירז שדה ואילנית לוי; רן שריג ודנה ספקטור; ועכשיו כמובן, עוד בתקופת ההרצה של הזוגיות, איגי ועתי. זה מתיישב בול על הגישה הקרתנית בה מתייחסים משום מה לצופים הישראלים יש לנו זוג חדש? שניהם יפים? שניהם סלבריטאים? קדימה לשיבוצים, לפני שהם מגלים שאין להם שום דבר במשותף.
מתישהו בעשור האחרון נוצר הל?חם המילים המעליב 'דוגמגישה' מישהי יפה מספיק, בעלת יכולת התנסחות בסיסית, שמסוגלת להחזיק תוכנית או פינת שומדבר. היום אין מה לטרוח בכלל להדביק את הדוגמנית לתחילת הביטוי; מספיק לומר מגיש או מגישה, כדי שאף אחד לא יכניס את המטבע המזויף הזה לכיס. על הכשרה, שאר רוח, אמירה, רהיטות או שנינות אין בכלל מה לדבר - את זה תשאירו ללונדון וקירשנבאום. בשביל כל השאר מספיק טוב שני פרצופונים שלא מכאיב להסתכל עליהם.
כבר מעייף לומר שסלבריטי זה לא סעיף ברשימת המקצועות המוכרים לרשות המסים; חמש עשרה דקות התהילה יכולות לקנות לכל אחד קצת זמן גיא פינס, כמה צילומי פפראצי ומעט חינמים במסיבות. במקרה של מיזוג רומנטי-עסקי כמו מהסוג של וקסמן את שולברג (או כל הנ"ל), מתקבלת הארכה אוטומטית של עוד כמה חודשים. אבל זהו, בזה זה בעצם נגמר מושבי השרון מלאים באנשים שהיו לרגע בתוכנית טלוויזיה, ואז נעלמו מפני שלא היה להם שום דבר מעניין לעשות עם זמן המסך שניתן להם.
אם יש משהו שוקסמן ושולברג צריכים ללמוד מנסיון קודמיהם זה שהם רק חומר סיכה אנושי להנעת גלגלי המכונה שגורסת, בולעת ויורקת. ואם רק היתה להם טיפת אמון בעצמם, וקסמן היתה מסתגרת באולפן ועושה מוזיקה, ושולברג היה מוצא לעצמו מה לעשות עם התכונות הנעימות שהוא נחון בהם. עבור השניים האלו זה כנראה כבר מאוחר, אבל בשביל כל השאר שתיכף ייפלטו מפס הייצור של הריאליטי, העצה הכי טובה היא זו שתפסה גם לסלוגנים נגד סמים ואלכוהול פשוט אמרו לא.
אלירז שדה נגד אסף אמדורסקי - כשהמנחה לא יודע להנחות
"ערים!" - גם לרן שריג ודנה ספקטור אין ממש מה לומר