כמעט כל סרט של ז'אן קלוד ואן-דאם כלל אתנחתא קבועה בין המרדפים והפיצוצים למיניהם: סצינה שבה כוכב הפעולה נצפה מסתבן במקלחת, והמצלמה מכבדת את הצופים בתקריב על ישבנו החטוב. מהלך זה נועד כדי ליצור הפוגה קלה בין רגעי האקשן, אבל בעיקר כדי לאפשר לשחקן להתהדר בנתוניו הפיזיים המרשימים תמידית, וכך להפגין את גבריותו.
כיוון ש"קולומביאנה", סרט הפעולה הטרי בהפקת לוק בסון (ביים: אוליבייה מגהטון), מתיימר להתגלות כתשובה הנשית לסרטיו של ואן-דאם, גם הוא כולל סצינת מקלחת שכזו, רק שכאן הסבון מטייל על גופה של בחורה. אך כיוון שמגלמת אותה כוכבת מהוגנת בסדר הגודל של זואי סלדנה, הפעם אנחנו לא זוכים להציץ ישירות באחוריה, ובכך ניטל העוקץ מהסצינה כולה.
היבט זה מדגים את החסרון המרכזי של "קולומביאנה": העובדה כי הטוויסט המגדרי שבמרכזו לא מוסיף לו דבר. כבר ראינו בעבר סרטי מחסלות רבים שבהן היתה משמעות לכך שהרובה מונח בידיה של אשה, ובראשם "ניקיטה" שביים בסון, אך הפעם הדבר רק גורע. וכך, כשם שאין בסרט עירום, גם אין בו עומק, אירוניה או תנופה.
בעיה חמורה יותר היא ש"קולומביאנה" אפילו אינו מצליח למצב את עצמו כחיקוי חיוור של סרטי ואן-דאם. למעשה, הוא נחות לעומתם, ובכלל מתגלה כאחד מן המוצרים הירודים ביותר שהגיעו לבתי הקולנוע בזמן האחרון סרט סוג ג' שספק אם יצליח לבדר אפילו במסך הקטן.
הפגמים של הסרט מתחילים כבר בשלב התסריט, שהוא חפוז, מרושל ושרירותי גם יחסית לסוגו. הסיפור המרכזי עוד מתקבל על הדעת: סלדנה מגלמת צעירה קולומביאנית המהגרת לארצות הברית ויוצאת בהסוואה למסע קטל. היא עושה זאת כדי להגיע לסוחרי הסמים שטבחו בהוריה מול עיניה, ומוציאה לפועל את הוונדטה במיומנות ובחוסר רחמים.
ניחא, זה לא הרעיון הכי מקורי בעולם, אבל ואן-דאם כבר עשה בעבר מטעמים מסיפורים כאלה. ההבדל הוא שבמקרים המדוברים היה לו תסריט שמכבד באיזושהי רמה את התבונה של הצופים, ואילו "קולומביאנה" בנוי בצורה שתעורר גיחוך גם במי שהשאירו בכוונה את המוח שלהם בכניסה לאולם.
דוגמה לכך היא סצינה מרכזית בהתפתחות העלילתית, שבה נדרש הצופה לקבל את השתלשלות העניינים הבאה: א) למרות הצורך בסודיות, מרשה לעצמה הגיבורה לנהל רומן עם גבר סקרן; ב) אותה גיבורה שושואיסטית מאבדת לרגע עירנות לנוחות התסריט, ומאפשרת לאותו גבר לצלם אותה; ג) אף שאהובתו השביעה אותו לסודיות, בכל זאת מתפתה הרכלו להראות את הצילום שלה לחברו הטוב; ד) דווקא ברגע זה גוררים לו את האוטו, כך שהוא מניח לרגע את הפלאפון בידיו של חברו, שנהיה סקרן בעצמו ושולח את התמונה לגיסתו; ה) רצה הגורל, וגיסתו של החבר של החבר של הגיבורה עובדת באותה תחנת משטרה שאליה הגיעה בשנייה זו הדיוקן של הרוצחת הנמלטת, או משהו מקושקש כזה, מה שמאפשר סוף כל סוף לאנשי החוק לעלות על זהותה, וכך הלאה וכך הלאה.
די בכל זה כדי להצביע על חוסר הרצינות של "קולומביאנה" כולו, סרט על מקצוענים שנראה כאילו נעשה בידי חובבנים. אך מפגן התסריטאות המרושל הנ"ל הוא רק דוגמה אחת מיני רבות לרצף החורים של הבייגלה הקולנועי הזה. כיוון שבכל זאת מדובר במוצר חסר יומרות, אפשר היה להשלים עם הבסיס הרעוע לו רק ההוצאה לפועל היתה טובה, אך גם זה לא קורה.
וכך, מתהדר "קולומביאנה" בערכי הפקה נמוכים באופן כמעט תמוה. בהבט זה, בולטת שדרת שחקני המשנה המגלמים את אנשי קרטל הסמים הקולומביאני: כולם נראים כאילו יצאו מבית הספר למשחק על שם חיים בוזגלו, וההופעות שלהם כה עילגות, מוקצנות ובעיקר תלושות מכל מה שקורה סביבם, עד שנראה כי גם הם עצמם מופתעים שנקלעו לעין המצלמות.
כל זה רק מוביל אותנו לפגם הגדול ביותר של הסרט - הרמה הנמוכה של סצינות הפעולה שבו. אם זה כבמאי ואם זה כמפיק, בסון כמעט תמיד מספק את הסחורה, אך במקרה זה מאכזב הקולנוען הצרפתי את מעריציו. ייתכן ש"חטופה", להיט האקשן דובר האנגלית שהפיק לפני שלוש שנים, היה השיא שלו, ומכאן והלאה הוא רק מידרדר. "מפריס באהבה" (ביים: פייר מורל) הבינוני שהפיק לפני שנה וחצי היה הסימן הראשון לכך, ו"קולומביאנה" ממשיך את המפולת ביתר שאת.
סלדנה התאמנה היטב לתפקיד ונראית אמינה כגיבורת אקשן, אבל מפגני הפעולה שלה ממוחזרים, נטולי שאר רוח ועשויים ביד גסה וחסרת ביטחון. הסרט מתפרש שלא לצורך על פני 107 דקות, אבל אין בו ולו רגע אחד שמצליח להלהיב. תחת זאת, הוא בעיקר מעורר געגועים למוצרים אחרים וטובים יותר של לוק בסון או של ואן-דאם, או פשוט לכל יצירת פעולה שסיפקה כהלכה את הלחם והחמאה של הז'אנר. בסיכומו של דבר, אם היינו צריכים הוכחה לכך שנגמרה החגיגה של יולי-אוגוסט, הרי ש"קולומביאנה" לכל הפחות מצליח לשכנע אותנו כי הגיע הזמן להיפרד מהקיץ. אחרי הכל, אם אלה סרטי האקשן שמסתובבים כרגע באולמות, עדיף כבר לחזות בדרמות איטלקיות.
"קולומביאנה": איפה ומתי רואים את הסרט?
איך "קולומביאנה" לעומת "האנה"?
מה דעתכם על הסרט? דברו עליו בפייסבוק שלנו