הבחירה של וואלה! במודי בר און כקונצנזוס הגדול של עולם התרבות הישראלי לא הפתיעה רבים, אבל כן עוררה תהיות. הניסיון לפצח מדוע דווקא בר און הוא האיש שכולם אוהבים לאהוב הוביל למשחק ילדים חביב, שאולי מאפשר להבין קצת מסוד הקסם של האיש. במרכז המשחק ישנה הנחה פשוטה: אם משפט מתחרז בתוך עצמו, מדובר באמת לאמיתה. השם "מודי בר און" מתחרז די בקלות עם "הון" או "שלטון", אבל למרות הקמפיין לבנק זה לא ממש מתחבר לפרסונה המודי בר אונית; חרוז שכן עובד? מודי בר און - אוקסימורון. "מונח הממזג דבר מה והיפוכו הסותרים לכאורה זה את זה", אם להיצמד להגדרה היבשה.
מצד אחד בר און, 49, התחיל את דרכו בבימות הסטנדאפ הקלילות. מצד שני הוא מוביל סדרות וסרטים תיעודיים העוסקים בנושאים "כבדים" כמו היסטוריה, חברה ותרבות, בדגש על תולדות היישוב העברי; הוא גם מראיין אנשי רוח ותרבות בערוץ 8 וגם מסתחבק עם הצופים ומריץ איזו דחקה בערוץ הספורט; הוא כתב מערכונים פוליטיים שנונים למעוז השמאל העוקצני, "החמישיה הקאמרית", ובכל זאת לא הדמות הראשונה שעולה בדמיון כ"שמאלן" (או "סמולן", אם תרצו); הוא מפרסם בנק גדול, אבל נאם בעצרת מחאה סוציאליסטית. קונצנזוס.
פרויקט הקונצנזוס של וואלה!
"מדובר קודם כל במישהו שהוא עילוי. מבחינת הומור, אינטלקט וידע מדובר בגאון", מרעיף עליו מחמאות עמיתו לאולפן ליגת האלופות, אבי מלר. "יש לו הופעה טלוויזיונית כל כך נטולת פוזות וכל כך שנונה וחריפה שפשוט אי אפשר לא להתאהב בו". מלר נזכר בפעם בה אירעה תקלה טכנית וכתבה מטושטשת ומרצדת נכנסה לשידור. כשהצוות הורה להחזיר את השידור לאולפן, בר און התקרב למצלמה בקור רוח מוחלט ודפק עליה כאילו הוא מנסה לתקן תמונה קופצת בטלוויזיה. "הסינכרוניזציה בין המוח לפה זה משהו שאין דברים כאלה", אומר מלר, "מחשבה מהירה כברק. פשוט מעורר קנאה. אני רואה בזה מחמאה גדולה מאוד שאפשר להצטופף בצילו. כשאני מצליח להצחיק אותו באיזה שידור אני זורח ופורח ברמות בינלאומיות".
גם אם קל לצחוק על התסרוקת הלא אופנתית (ששופצה לאחרונה) או על תנועות הידיים המוגזמות, אנטגוניזם קשה בר און לא מצליח לסחוט, בניגוד לאחרים. "באיזשהו מקום הוא כמו יאיר לפיד, אבל יחי ההבדל", משווה עיתונאי תרבות ותיק. "יאיר לפיד הוא מין מרכז שמנסה להתחבב ואוגר סביבו כמויות אדירות של תיעוב במקביל. מודי לכל היותר מביא 'אין לי כח לבדיחות האלה שלו'. לא תשמע עליו משהו מזיק באמת לעומת לפיד. אין אצלו 'אשתי, שתחיה'. הוא פשוט מאוד מוכשר. גם בדרך שבה הוא משחק את הפרסונה שלו".
בר-און הוא דמות נדירה בנוף עולם הספורט הטלוויזיוני
לא בכדי נזרק שמו של יאיר לפיד לחלל הכתבה. עוד לפני ערוץ הספורט והדוקומנטציה, בר און עצמו ישב מול לפיד כסטנדאפיסט (בזמן שפעל במסגרת צוות ההומור "איך זה עובד באמת") בתכנית האירוח של האחרון בערוץ 1 ושיחק אותה ליאור שליין בפינה קצרה. אייל אופנהיים, העורך הראשי של ערוץ הספורט לשעבר ומנכ"ל ערוץ 8 בהווה, מספר כי אז גילה בבר און את הניצוץ שהוסב להנחייה טלוויזיונית. "זיהיתי במודי את המדריך בצופים שכולנו חלמנו שיהיה לנו", הוא מספר. "יש קלישאה שאומרת 'שלם גדול מסך חלקיו', וזה בדיוק מודי. אתה פוגש אדם שהוא מצחיק ושנון אבל שבניגוד להרבה אחרים לא מכריח אותך לצחוק. יכולת כתיבה כמעט נדירה, קור רוח ויכולת לנהל שידור חי כאילו הוא נמצא כרגע במטבח שלו וחותך סלט".
"כמה אנשים אתה מכיר שיכולים באותו שבוע לקיים ראיון מעמיק עם אהרון אפלפלד ביום שני ובשלישי לנהל שיחה רהוטה עם אבי מלר ונדב יעקובי על משבר ההבקעות של ויין רוני?", תוהה אופנהיים בהתייחסו לתפקיד הכפול של בר און בליגת האלופות ובתכנית התרבות של ערוץ 8, "ינשופים". "את שני הדברים הוא עושה באותו הרצינות ומאותם המקומות. זה לא שערוץ הספורט עבורו זה חלטורה של 'יאללה כדורגל, מה יש להגיד' וערוץ 8 זה 'אני צריך לחשוב ולהגות'. אלו אותם מניעים ואותו רצון לחקור, להעמיק ולשנות. תלת מימדי. הוא מצליח לעבור את הנתק שהמצלמות מייצרות".
אותה תלת מימדיות היא גם מפתח מרכזי ביצירה התיעודית של בר און ("הכל אנשים", "במדינת היהודים", "תל אביב-יפו", "הקיבוץ" ועוד) , טוענת אורנה בן דור. "הנכס הגדול של מודי זה הוא עצמו. הוא יכול לשבת ופשוט לדבר וזה יהיה מעניין כמעט באותה מידה כמו סרט דוקומנטרי. הראיה הביקורתית שלו, חוש ההומור, היכולת לספר סיפור והאופן שבו הוא עובר מסך ומחבר בין עממי לגבוה הדברים האלה הופכים כל נושא שבקונסטלציה אחרת היה מרכיב סרט משמים על נושאים קשים שמעניינים רק כת קטנה של היסטוריונים זקנים - לרלבנטיים".
"הקיבוץ" של מודי בר און: חיננית ומעמיקה
מודי בר און מציג: המהפכנות של הרב קוק
מודי בר און יוצא למסע בעקבות אמיל חביבי
אבל היסטוריה אינה הדבר היחיד שמודי בר און מצליח לתווך כך שיהפוך לרלבנטי. בסיטואציה נתונה, כשהגבר הממוצע מפצח גרעינים מול כדורגל, בת הזוג שלו עשויה להתלונן; אבל כל עוד מודי בר און קשור לעניין, ייתכן שהטלוויזיה לא תיכבה. "הוא איש מלא קסם. אפשר לכנות אותו הצ'ארמר של הטלוויזיה", אומרת מבקרת הטלוויזיה שיר זיו. "גברים רוצים לשתות איתו בירה, נשים רוצות להצחיק אותו ולצחוק ממנו". גם אשת ערוץ הספורט, מירי נבו מספרת כי בר און הוא "רומנטיקן בנפשו ומחבר את כל הדברים האלה למשהו מאוד חם ומאוד עמוק".
מאחורי הפאסון הסחבקי עדיין עולה מבר און גם ניחוח פדנטי ודקדקני. "הוא דור שני קלאסי. ילד שצריך לרצות את ההורים שלו, שיודע שאף פעם זה לא יהיה מספיק טוב", מנתח עיתונאי התרבות הוותיק את דמותו של בר און. "קראתי פעם איזה ראיון איתו והוא נתן שם דוגמה יפהפייה. הוא סיפר שכשהוא שוחה בבריכה בלילה, אם מחשבה מעסיקה אותו, כל מחשבה, הוא פשוט יוצא מהמים. בין אם זה 'השארתי את הגז פתוח' או ענייני עבודה. 'בחיים שלי, הגז תמיד פתוח', הוא אמר".
ב"גז הפתוח" ניתן לראות מטאפורה שמזקקת את ה"מודי בר אוניות". הרי מדובר בסיטואציה יומיומית שמדגישה בהומור את הפשטות הישראלית. אותה פשטות שיחקה לטובתו גם כשנכנס לנעלי הפרזנטור של בנק דיסקונט. "כל פרסומת מבוססת על תובנה ישראלית", מסביר עמית סטולר, מנהל הקריאייטיב של משרד הפרסום "יהושע TBWA". "על 'חתיכת חיים' אמיתית שכל אחד שחי פה יכול להזדהות איתה: הטיול השנתי למצדה, הביקור בקיבוץ, השיפוץ של הדירה או אפילו חיפוש החנייה בתל אביב. מודי, בחיים כמו בפרסומות, תמיד מדבר איתך בגובה העיניים. זו גם הסיבה שמודי לא משחק דמויות בפרסומות של הבנק. מודי הוא מודי. הוא לא מייצג את הבנק, הוא בסך הכל לקוח שלא תמיד מבין למה דברים לא יכולים להתנהל בצורה הגיונית". בר און גם נוטל מעורבות מלאה בכתיבת התסריטים. "האיש כותב בחסד", מחמיא לו סטולר, "תוסיף לכל זה את חוש ההומור הייחודי ואת התזמון הקומי המושלם שלו, ותקבל את התשובה ללמה הוא הפרזנטור המושלם. קונצנזוס".
נראה שמסיבה זו, ישראל קטורזה, שותפו של בר און לפרסומות בשנים האחרונות שידע עם מי יש לו עסק, הצטרף לקמפיין בראש שקט. "לא בטוח שהייתי עושה את הפרסומת אם מודי לא היה שם. זה לא רק עניין של כסף - מודי היה שיקול גדול יותר מהכסף. ידעתי שאני מגיע למקום מאוד מקצועי - בבחירת החומרים, במה להגיד, באיך להגיד. כל הדברים שהם מודי בר און. ידעתי שאני נכנס למשהו שהוא ברמה".
בר און וקטורזה בדרך למצדה
בר און וקטורזה עושים כבוד לשייקה אופיר
בר און וקטורזה עוברים דירה
קמפיין שכזה מזמין לכל הפחות מטר תגובות ארסיות נגד הפרזנטור, אבל מודי בר און התחמק מאלו באלגנטיות. הוא אף העז להראות את פרצופו בפני אלה שדרשו "צדק חברתי" בהפגנת חצי המיליון הקיץ בירושלים. לא רק להראות את פרצופו, אלא גם לשלהב את ההמונים בנאומו - איכשהו, מבלי להיתפס צבוע, ומבלי להיכנס לגמרי לפוליטיקה. "בקשר לבמה החברתית אפשר להציג את זה כאילו הוא יצא מהארון והוא פתאום פוליטי", אומר פרופ' גבי וימן, מרצה בכיר בחוג לתקשורת של אוניברסיטת חיפה, "אבל גם המחאה היא קונצנזוס. הוא פשוט התחבר למשהו שהוא קונצנזוס בדיוק כמו עצמו. הוא לא הלך להתנחלויות ואמר שהוא יופיע כל יום שישי באולם באריאל נגד האמנים שהחרימו". ואיך בר און בכל זאת מנע קריאות בוז לעברו למרות הפרסומת לבנק? "זה מאוד הפתיע אותי", העיד עיתונאי התרבות הוותיק, "אבל המודעות העצמית שלו הצילה אותו. רבים לא מכירים כזו מודעות עצמית וזה מה שמחסן אותו. 'אני הראשון לרדת על עצמי' זה הקטע שלו. הביקורת העצמית התמידית".
אבי מלר מצביע גם הוא על סיבה אפשרית נוספת לכך שבר און לא הוקע כמי שמכר את נשמתו לשטן ההון. "העמדות הפוליטיות של מודי לאורך כל השנים מצביעות על עוולות ועל קיפוח וזה לא משנה שהוא מסודר בחיים. להפך. זה הרבה יותר מעניין ואותנטי כשזה מגיע מאדם כמוהו". ויש לו, למלר עוד דבר אחרון להגיד על בר און. "לפני שבע שנים התראיינתי לכתבה באחד העיתונים שנקראה 'חברים גברים של חברים גברים'. ציינתי שאני ומודי בר און חברים מאוד טובים בעבודה ולא מעבר לזה. אבל מודי הוא בנאדם, מענטש. כזה שמקשיב ועוזר לך כשאתה צריך. אמרתי שאני רוצה להמחיש את ההערכה שלי כלפי מודי והאהבה שלי אליו בזה שאני מבקש שעל מצבת הקבר שלי יכתבו 'היה חבר של מודי בר און'. אני עדיין עומד על זה".
בכיתוב הזה על המצבה כנראה טמונה התשובה לשאלה מדוע מודי בר און הוא קונצנזוס: למה 'מודי' ולא 'מרדכי'? כי מודי זה סחבק. חבר. אחד כזה שאפשר להשתעשע איתו במשחקי חרוזים של ילדים. אוקסימורון. בלי שום הגיון. עם הרבה פאסון. שיחת סלון.
איך מודי בר און הפך לקונצנזוס? דברו על זה בפייסבוק