הקיבוצים חוזרים להיות נושא חם בשיח התרבותי בישראל - אחרי העשור האחרון בו יצאו ספרים דוגמת "הביתה" של אסף ענברי, סרטים כמו-דוקומנטריים דוגמת "ילדי השמש" של רן טל, הדרמה "אדמה משוגעת" והפרודיה המוצלחת "מבצע סבתא", שניהם פרי מוחו הקודח של דרור שאול ו"היינו העתיד" של יעל נאמן- מתווספת למהלך גם הסדרה "הקיבוץ" של צמד היוצרים המוכשר ענת זלצר ומודי בר און שפרק המבוא שלה שודר אמש (שבת) בערוץ 8 של HOT.
בעקבות המהפך הפוליטי בשנת 1977 ירדה בהדרגה קרנה של התנועה הקיבוצית בהוויה הישראלית, בנתיב מקביל להשפעתה ההולכת ופוחתת בכלכלה ובפוליטיקה. אולם, מגמה זו החלה משתנה בשנים האחרונות שהתאפיינו בלבלוב חדש של מורשת הקיבוצים, ובחזרה של בניה הרבים של התנועה - ביניהם גם מספר לא מבוטל של חברי ילדותי - למכורתם. הביטוי התרבותי של היצירות שאוזכרו לעיל, ובהם "הקיבוץ", היא ביטוי מבורך למשהו שקורה במציאות, שרבים מתושבי הערים לא מרגישים אך היא חיה וקיימת.
מודי בר און יחזור גם לעונה השנייה של "הינשופים"
ומה היה לרוגל אלפר לומר על "הינשופים"
בר און וזלצר, שהעמידו כבר יצירות מופת דוקומנטריות מחכימות ומקסימות החל ב"הכל אנשים", עבור ב"מדינת היהודים" על תולדות ההומור היהודי וכלה ב"תל אביב - יפו", פנו עתה לספר את אגדת הקיבוץ. אף כי הסדרה כולה נכתבה, צולמה ונערכה בכשרון רב שעורר בקרבי - כמי שחווה את הדברים על בשרו - התפעמות ונוסטלגיה לימים רחוקים שחלפו, חלקה הראשון בעצם לא מחדש כמעט ליודעי דבר או שניים.
על רחל המשוררת ו-12 הנועזים מדגניה סופר רבות והושר. יחד עם זאת, היוצרים הצליחו, כדרכם, להביא לידיעת הצופה מההיסטוריה הבלתי רשמית של התנועה באמצעות תחקיר היסטורי מעמיק שקיימו, וגישרו בחן יצירתי על המתח ממנו סובלת התנועה הקיבוצית בכלל בין הפרט והכלל, בין החבר והקיבוץ.
הפרק ששודר אמש נפתח עם הרקע ההיסטורי של העלייה השנייה והקמת הקיבוץ הראשון - הוא דגניה. הוא נמשך להתפשטות הרעיון הקיבוצי ועלייתן לקרקע של נקודות שיתופיות נוספות בעיקר דרך מקרה הבוחן של עין חרוד, ומסתיים בשעה בה ניצבת התנועה הקיבוצית מול הדילמה הקשה הראשונה שלה כתנועה פסיעה לכיוון הקיבוץ הגדול והגדל דוגמת אותו עין חרוד, או הקבוצה הקטנה והמסוגרת דוגמת דגניה.
על רחל המשוררת ב"הכל אנשים"
וגם על בן גוריון שהשפיע על הקיבוצים ב"הכל אנשים"
ראיון עם מודי בר און לכבוד "תל אביב - יפו"
הפרק הפותח את "הקיבוץ", השזור ראיונות עם היסטוריונים ברובם בני קיבוצים, קטעי ארכיון והנחייה מצודדת של בר- און, הוא אקספוזיציה לפרקים הבאים, הנחת יסודות. אנו מתחילים בקבוצה של חלוצים שלאחר תנועה ברחבי הארץ מחפשת מקום להכות בו שורש, והמהלך הסיפורי נחתם בקיבוצי קבע המתחילים לנוע לעבר ארגון תנועה כלל-ארצית.
אם בתחילתו של הפרק עוד נראו קטעי ארכיון מסרטים רוסיים של תקופת סוף המאה - עידן המהפכות הרומנטיות, הרי שסופו מתקדר לקראת העתיד להתגעש על הקיבוצים והשיטה המיוחדת, שלא לומר ניסיונית, בה בחרו לנהל את חייהם. פסע אחר פסע האידיאה של דור המייסדים מתבקעת וחיצי ביקורת של דור "הבן המורד" כבר נורים ברקע, כפי שמכירים היטב בני דורי שגדלו בקיבוץ בתקופת 1980-90 ובקיבוצים אחרים אפילו דור הורינו. לכך תצטרף הביקורת החריפה שנמתחה לאורך השנים על אותם "תאבי קרקעות" ו"בריכות השחייה שלהם" כדברי מנחם בגין, עמה ייאלצו להתמודד היוצרים בהמשך.
לזלצר ובר און עוד עתידה להסתבך מלאכת התיעוד והסיפור עם ריבוי המחלוקות שעמן התמודדו חברי הקיבוץ ועם היחס המשתנה של המדינה לתנועה. "הקיבוץ" אמורה להימתח עד ימינו אנו דרך תיעוד המשבר אליו נקלעו רובם המכריע של הקיבוצים באמצע שנות ה-80' כשעמדו מול הדילמה אותה ניתן למצות במשפט "לא להיות קיבוץ או לא להיות".
על הקיבוץ, שהיה לנו למופת וגאווה, עברו שינויים תהומיים, פועל יוצא של חברה המקיימת דיון פנימי נוקב על אורחות חייה לאור המשבר שעברה. אמנם המלאכה לא תהיה פשוטה ליוצרים, אבל אחרי צפייה בפרק הראשון ולאור הסדרות שכבר השלימו, בהחלט מסתמן שניתן לסמוך על בר און את זלצר שיעמדו במשימה הלא פשוטה שנטלו על עצמם.
"הקיבוץ", ערוץ 8 של HOT, ימי שבת