פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      "ההורים שלי" - הבמאי אוהב פלנץ: "תמיד היתה לי אובססיה להורים שלי"

      אוהב פלנץ, האיש שמאחורי "שוטטות" שהפך לבמאי פרסומות מצליח, מסביר למה עזב הכל כדי לתעד את מערכת היחסים של הוריו ההיפים ואיך התמודד עם וידויים על בגידות ושיחות על סקס

      "ההורים שלי" - הבמאי אוהב פלנץ: "תמיד היתה לי אובססיה להורים שלי"

      (קטע מתוך "ניצה ודיק", באדיבות yes דוקו)

      זה היה באוסטרליה, בבית של ההורים שלו, כשאוהב פלנץ הבין לראשונה כמה האנשים שהביאו אותו לעולם אמיצים. "היכולת שלהם להיחשף ולדבר בצורה כל כך כנה על מערכת היחסים שלהם, היא האומץ הגדול מכולם". זו אמירה מעניינת במיוחד בהתחשב בעובדה שמכל פרטי הביוגרפיה הסוערת של הוריו, בוחר פלנץ לראות את השתתפותם בסרט התיעודי שיצר כאתגר הגדול ביותר.

      עוד כשאוהב היה פעוט, הוריו, ניצה ודיק, העבירו את המשפחה לקומונה היפית אנרכיסטית בראש פינה, שם חיו במשך מספר שנים. "גדלתי עם האפטר אפקט של זה כל החיים, ההדים מושכים אותי עד היום", אומר פלנץ. "זה היה המקום הראשון בארץ שבו בכלל התקבצו אנשים שהיו נון קונפורמיסטים, חריגים מאוד בנוף הישראלי של סוף שנות ה-60/תחילת שנות ה-70. ההורים שלי הגיעו לשם וסביבם התאספו אנשים. זו לא היתה קומונה מסודרת, פשוט כל מיני אנשים שנדחקו לשוליים והרגישו שהם חלק מתנועה יותר גלובלית כזו מהסיקסטיז. הם עשו את זה עד הסוף, עם כל מה שמשתמע – סמים, אמנות. אני לא יודע כמה מין חופשי היה שם, אבל אני מניח שהם די נהנו. זה נתפס בישראל כמשהו חריג מאוד ובעייתי וסבא וסבתא שלי חשבו שחייבים להציל את הילדים ולקחת אותם משם. אני זוכר שיום אחד הכירו ביני לבין חנה לסלאו וכשהיא שמעה איך קוראים לי, היא אמרה לי 'אתה לא מאמין, הכרתי פעם תינוק מאוד חמוד שקראו לו אוהב. זה היה בקומונה בראש פינה והייתי משחקת איתו'. אני מניח שעברתי שם לא מעט ידיים".

      אוהב פלנץ (יח"צ)
      "יש שם שיחות שלי ושל אמא שלי על זה שהם הפסיקו לעשות סקס לפני הרבה שנים". אוהב פלנץ, במאי הסרט "דיק וניצה" (צילום: יח"צ)

      בסיס הילדות הלא קונבנציונלי הזה, שנשמע חריג לכל מי שגדל לזוג הורים בורגניים (רובנו), הוא היסוד עליו מושתת סרטו של פלנץ, שישודר היום (רביעי) במסגרת הרצועה התיעודית המרתקת "ההורים שלי" ב-yes דוקו. במסגרת הפרויקט התבקשו ארבעה יוצרים לתעד את מערכת היחסים בינם לבין ההורים שלהם. בסרט "ניצה ודיק" מתעד פלנץ את הוריו, הנשואים קרוב לחמישים שנה וגרים כיום באוסטרליה, ברגעים חושפניים במיוחד – עם וידויים על בגידות ודיונים על ההחלטה להפסיק לעשות סקס ולישון בחדרים נפרדים.

      "חשבתי שאני הולך לעשות סרט על זה איזה מגניבים ההורים שלי", אוהב צוחק. "אבל אחרי שבוע של צילומים היה לי איזה משבר, הרגשתי שאני מצלם הכל אבל אין לי שום דבר מעניין. כשעורכת הסדרה, טלי שמש, אמרה לי 'תתמקד ביחסים ביניהם', הייתה לי תחושה שזה הדבר שהכי קשה לי לעשות. הם יצרו לעצמם מן שגרה כזו שבה כל אחד מנהל את חייו ואת עיסוקיו. היא בסטודיו, הוא בחדר שלו. אולי אוכלים צהריים יחד. יושבים, רואים טלוויזיה. קשה לנו לראות אותם כמו אנשים שמנהלים זוגיות. פתאום אתה צריך להסתכל על זה קצת אחרת. זה משהו שאנשים לא תמיד כל כך רוצים להראות או להתמודד איתו. התמונה שנוצרת בסוף היא תמונה שהיא מאוד מורכבת. כל הנושא הזה של סקס, זה גם משהו שקשה לדבר ולחשוב עליו בהקשר של הורים. יש שם שיחות שלי ושל אמא שלי על זה שהם הפסיקו לעשות סקס לפני הרבה שנים. היא החליטה שהספיק לה. אני חושב שיש המון נשים שגם עושות את זה רק אף אחד לא יודע מזה. יש לי הרגשה שזה משהו שהוא הרבה יותר נפוץ. גם העניין הזה של לישון במיטות נפרדות. אנשים נורא רוצים להפיץ תמונה מושלמת של זוגיות, גם בגילאים מבוגרים. זה יפה בעיניי, אתה שומע קול שהוא מאוד ראשוני. התוצאה הסופית היתה מאוד מרגשת ומטלטלת. הם הוציאו שם משהו שבעבע ועכשיו אפשר קצת להניח לזה עכשיו. זה עשה להם מאוד מאוד טוב. אני חושב שהם מאוד שמחים שהם עשו את זה".

      ההורים שלי (יח"צ)
      "הם הוציאו שם משהו שבעבע ועכשיו אפשר קצת להניח לזה". אוהב והוריו ניצה ודיק מתוך "ניצה ודיק" (צילום: יח"צ)

      בשלב מסוים, הקומונה בראש פינה התפרקה ופלנץ, היום בן 42, עבר יחד עם הוריו ואחיו לרמת גן, "לאיזור הכי מיינסטרים שיש", הוא צוחק. "הם היו הורים מאוד חריגים ובתקופות מסוימות זו הייתה חריגות שהייתה לי קשה. אתה ילד שגדל ברמת גן, בית שהיו מעשנים בו סמים ואי אפשר להביא חברים הביתה. כנער מתבגר זה היה אחרת לגמרי, בית הכי מגניב שכולם רוצים לבוא אליו וההורים שלי מאמצים את כולם. כשאני גדלתי היתה להם זוגיות מאוד סוערת, גם במובן הטוב".

      למרות הבית יוצא הדופן, ואולי דווקא בגללו, פלנץ גדל להיות אחד הבמאים היותר עסוקים בישראל. בוגר המחזור הראשון של בית הספר לקולנוע "סם שפיגל", עם סרט הגמר "חשבון טלפון" שזכה בפרסים, הוא המשיך ליצור ולביים יחד עם אסף הראל, ארז בן הרוש ואורי גוטליב את סדרת הקאלט "שוטטות" ב-2002. אחרי כמה פרויקטים נוספים בטלוויזיה, כמו "פאזל", הגרסה המקומית של "סיינפלד", הוא החליט שהספיק לו ועבר לעולם הפרסום. בעשור האחרון הוא ביים כמה מהפרסומות המוצלחות ביותר שנראו על המסך הישראלי, בין היתר הפרסומות לחברת אורנג' ולחברת בזק.

      "היה לי נורא קשה לעבוד כל כך הרבה זמן על פרויקט", הוא מסביר על ההחלטה לעזוב את הטלוויזיה. "העונה הראשונה של שוטטות לקחה לי שלוש שנים. ואז זה עולה לאוויר ותוך חודשיים זה יורד, אתה נשאר עם תחושה מוזרה של עבדתי כל כך הרבה זמן וזה עלה וירד וזהו? התחשק לי לעשות דברים יותר קצרי זמן, עם יותר סיפוק מיידי. בתחום של הפרסומות בארץ בתחום שהוא כל כך תחרותי, זה היה נראה כמעט בלתי אפשרי. דגדג לי לכבוש איזה מקום שם, זה היה אתגר וזה לקח לי כמה שנים".

      אז למה לחזור שוב לטלוויזיה?

      "אחרי כמה שנים שאתה עושה פרסומות, אתה מרגיש שהכל נעשה דומה מאוד. עכשיו הייתי שמח לשלב את שני הדברים. כשטלי שמש הציעה לי להשתתף בפרויקט, זה הרגיש לי מושלם, גם מבחינת הטיימינג וגם מבחינת הנושא. תמיד הייתה לי איזו אובססיה להורים שלי, אני מוצא את עצמי מתעסק בהם המון, חושב עליהם המון. פעם בשנה אני נוסע לבקר אותם לחודש באוסטרליה".

      השותפים שלך לשוטטות התברגו בצמרת הטלוויזיה ואתה קצת נדחקת לשוליים. לא מבאס?

      "זה מן קונפליקט קבוע של במאים. משהו שבמאים צריכים להתמודד איתו. במיוחד כשאתה עובד עם יוצרים שהם גם מככבים בסדרה. כשהקולגה שלך על המסך, מזדהים יותר איתו. זה כמו שתשאלי את לארי דיוויד אם הוא לא מתבאס ש"סיינפלד" מזוהה יותר עם ג'רי סיינפלד מאשר איתו. אני חושב שבאיזשהו מקום יותר קל לנו להיות מאחורי המצלמה והקלעים ונכון שלפעמים יש איזשהו תסכול על כך שאנחנו מקבלים פחות קרדיט. אבל לא הייתי רוצה להיות מול המצלמה, אני לא מתאים לזה, אני נכנס מזה לחרדות. צריך להבין במה אתה טוב ולחיות עם זה מאוד בשלום".

      נכון להיום, הוא מביים את "אננדה", סדרת הדרמה החדשה שכתבה דנה מודן ובה היא מככבת. "מדהים לעבוד איתה, תמיד חשבתי שהיא מוכשרת ברמות, אחד האנשים היותר מוכשרים בארץ תהליך עבודה מעולה היה. גם עם אסף הראל זה הרגיש ככה. נורא חשוב החיבור שיש לי עם השותף ליצירה ובשני המקרים זה היה חיבור ממש טוב".

      ומה לגבי השותפים ליצירה האחרונה שלו, אבא ואמא? הם דווקא מבסוטים מהתוצאה המורכבת. "זה היה לא פשוט להראות להם את זה. לא ידעתי מה לעשות, אם לשלוח להם את זה מהארץ והרגשתי שאני לא יכול פשוט לשלוח. אז חיכיתי שאבוא לעוד ביקור כדי להראות להם, לשבת איתם. זו היתה חוויה מאוד מרגשת ומטלטלת וקשה. היו רגעים שהתכווצתי והייתי נבוך והסתכלתי עליהם לראות איך הם מגיבים. אמא שלי מאוד אהבה והיתה לה הקלה מאוד גדולה, היא נורא פחדה שתצא מזויפת בגלל המצלמה. היא נורא נרגעה כשהיא ראתה את זה. אבא שלי, פחדתי מהתגובה שלו כי אמא שלי היא הרבה יותר הגיבורה של הסרט ממנו. לא ידעתי איך הוא יקבל את זה וגם אני חושב שהיה לו יותר קשה לראות את עצמם. וגם אולי היה קשה קצת עם התחושה שמאשימים אותו בכל מיני דברים. כי זה לא כל כך פייר להאשים אותו. גברים בוגדים. אז בסדר, הוא בגד בה. זה רע מאוד, אבל זה קרה. חברה שלי אמרה לי משפט נורא יפה: הקשיים של הגברים הם נורא פשוטים. הקשיים של הנשים הם מאוד מורכבים והתגובה שלהן היא לא פחות קשה לפעמים".

      איך הזוגיות שלהם השפיעה עליך?

      "וואו, זו שאלה מאוד מורכבת. אני יכול רק להגיד לך שאני עדיין רווק, מה שזה לא אומר".

      הסרט "ניצה ודיק" ישודר במסגרת רצועת "ההורים שלי" ב-yes דוקו היום (רביעי) ב-22:00

      "ההורים שלי": ג'ייסון דנינו הולט לא מתחשבן עם אמא
      "ההורים שלי": התקשרתם לאמא שלכם היום?
      "ההורים שלי" בוואלה! yes