ג'ורג' הריסון, קווים לדמותו
קצת קשה לומר זאת על מוזיקאי שהיה חבר בלהקה הגדולה בעולם, אבל לג'ורג' הריסון תמיד היו יחסי ציבור רעים, בוודאי ביחס לעמיתיו לביטלס. אפילו רינגו סטאר הפך לדמות בולטת יותר בזכות צבעוניותו, ואילו הריסון, לא בדיוק בחור שקט, נותר תחת דימוי הביישן והצנוע. במלאת עשור למותו, וואלה! תרבות מציידת אתכם בכל האמצעים לומר בגאון: "ג'ורג' הריסון הוא הביטל האהוב עליי", כי אם מסתכלים על זה לעומק הוא אולי לא הכי טוב, אבל בהחלט לא פחות נפלא מכל השאר.
האלבום: "All Things Must Pass"
"All Things Must Pass" הוא מאסטרפיס אמיתי, אבל הוא גם ציון דרך לא רק בגלל הישגיו המוזיקליים. מדובר באלבום משולש שהיה גם הצלחה מסחרית וכמעט בלתי ייאמן שהוא מלא בכל כך הרבה שירים מעולים וטובים לכל אורכו. למעשה, מעטים האלבומים המשולשים שהיו שווים אפילו דיסק כפול, אבל לא אצל הריסון שמיזג באלבום משנת 1970 את השפעות הרוק הפסיכדלי והמוזיקה ההודית שכה אהב לכדי יצירת פאר שעומדת היטב במבחן הזמן. לפיכך זוהי נקודת המוצא לכל חובב הריסון מתחיל ומעיין בלתי אכזב לשוב ולטבול בו גם לאחר העמקה ביצירותיו הנוספות.
הקאבר: דיוויד בואי - "Try Some, Buy Some"
דיוויד בואי תמיד היה הקולקטור האולטימטיבי, האיש שידע לקחת שירים מוכרים יותר ומוכרים פחות ולהעניק להם טאץ' ברור ומבריק, כראוי לאחד היוצרים הגדולים בהיסטוריה. למעשה, תרבות הקאברים של בואי לכשעצמה שווה עיסוק כמעט אקדמי. ב-2002, במה שנראה למרבה הצער כמו אלבום האולפן האחרון שלו, "Reality", בואי שילב את "Try Some, Buy Some" בין שירי ההודאה באשמה: אני אדם מבוגר, אני לא אחיה לנצח. כצפוי, זה היה ביצוע מלא מקוריות מצד אחד וכבוד גדול לאופיו המקורי של השיר. הריסון, שהלך לעולמו שנה לפני כן, היה מתרגש.
הדי.וי.די: "הקונצרט למען בנגלדש"
הריסון, לצד מפעל חייו המוזיקלי, היה עסוק בפעילות צדקה למען עניי העולם, בעיקר אלו של בנגלדש אליהם נחשף דרך חברו הטוב, ראווי שנקר (ע"ע). הקונצרט למען בנגלדש שערך בשנת 1971 בהשתתפות מיטב הסופרסטארים של עולם הרוק דאז (בוב דילן, אריק קלפטון, קית' ריצ'רדס) לא רק הקדים את לייב אייד בכ-15 שנה, אלא היה רגע מרגש של מוזיקאים שמסתכלים אחורה, חלקם אל ילדות ענייה בעצמם, ופשוט נותנים כי זה מה שאלוהים אפשר להם לעשות. אה, וגם המוזיקה מצוינת כמובן.
הספר: "I, Me, Mine"
אוטוביוגרפיה מדוברת ויפה שפרסם הריסון בשנת 1980 והצליחה לא רק להימכר בטירוף, אלא גם להעליב את ג'ון לנון שטען כי הבין בעקבות הספר כי לא השפיע כלל על חייו של הריסון מה שהתברר כמאוד לא נכון, אבל רק לאחר הירצחו של לנון. הספר זכה להוצאה מחודשת בשנת 2002, לאחר מותו של הריסון, עם הקדמה של אשתו השנייה של הריסון, אוליביה.
הסרט: "Living In A Matriel World"
כל כך הרבה מילים נשפכו על סרט התעודה שיצר מרטין סקורסזה אודות הריסון: ניתוחי עומק שלו, כמו גם הכנסתו להיכל התהילה של סרטי התעודה שנעשו על מוזיקה הופיעו בכל מגזין שמכבד את הריסון ואת עצמו. עומק הראיונות והיקפם מציירים דיוקן שלם, אינטליגנטי ומלא ברגש של מוזיקאי שלם, אינטליגנטי ומלא ברגש.
אז מה נשאר? רגע אחד. קצת לפני סיום הסרט, מראיין סקורסזה את רינגו סטאר על פגישתו האחרונה עם הריסון, במיטת חוליו. למרות שעברו כ-10 שנים מאז אותו מפגש, האופן שבו מתאר רינגו את הרוך, הפגיעות וגם ההומור של הריסון באותו רגע היא רגע שיא שרק בשבילו שווה לצלוח את שלוש השעות וחצי של הסרט. וזה, מבלי לעשות ספוילר לעד כמה הסצנה הזו מרגשת באמת.
ג'ורג' הריסון: מרכיבים את הדיסק המושלם של הגאון
ג'ורג' הריסון בסרט של סקורסזה: למקרטני ולנון אין סרט כזה
מהו ה-שיר של ג'ורג' הריסון בעיניכם? ספרו לנו בפייסבוק