המשורר והאמן רומן באימבאיב הלך לעולמו הבוקר (חמישי) כתוצאה מזיהום חריף בבית החולים איכילוב בתל אביב. באימבאיב היה בן 55 במותו, והותיר אחריו את בת זוגו ריטה, שירים ותלמידים. הוא מובא למנוחות בשעה זו בבית הקברות בקריית שאול.
המשורר מרחב ישורון, חברו של באימבאיב, סיפר בשיחה עם וואלה! תרבות כי מחלתו של באימבאיב ומותו היו מפתיעים, ובחודש שעבר עוד השתתף באירועי שירה בעיר. באימבאיב נוטלד ב-1956 בצ'רנוביץ' שבאוקראינה ועלה לישראל עם משפחתו ב-1971. בסוף שנות ה-80 עבר לתל אביב ובה חי עד יום מותו.
את דרכו באמנות החל באימבאיב כאמן פלסטי ושיתף פעולה עם מיכאל רפפורט בתערוכות: "בית חדש, אור חדש", "מקבילים", אורניתולוגית הנפש". במשך השנים הוצגו עבודותיו של באימבאיב באמסטרדם, קלן, סנט פטרסבורג, עין הוד וחיפה. בנוסף, ביצע גם מייצגי רחוב עם סטודנטים למשחק מבית הספר של ניסן נתיב ועם האמן אלכסנדר ברנר. אחת היצירות המפורסמות ביותר שלו באימבאיב היא המופע "הלוואי וגודביי" שהעלה יחד עם דני צוקרמן ב-2005, ויצא גם כאלבום.
"כושי רומני" של רומן באימביב מתוך "הלוואי וגודביי"
עם זאת, מוקד עבודתו לאורך השנים הייתה השירה, אותה בפרסם בכתבי עת ספרותיים ובאתרי שירה. "הוא חשב על שירה כעל כח יוצר, קרא לזה שירה מתגשמת", סיפר ישורון. ספר השירה הראשון שלו "רומן באימבאיב מסכם את נסיונו" יצא ב-1998 בעריכת נתן זך, והשני ליווה את האלבום של הלוואי וגודביי ב-2005. "הוא חשב ששירה היא דבר שנועד לשנות את העולם. במובן הזה גם גשר שבנוי כמו שצריך זו שירה, וגם דון קישוט זו שירה, וגם רגליים יפות של בחורה זו שירה כי שירה זה חומר ממשי, שירה מתגשמת".
"אני מכיר אותו כ-11 שנים, הוא היה מורה שלי ואחר כך חבר", המשיך ישורון. "הוא היה 'צדיק בחייו, גם בחלומו לא פראייר'. הוא היה איש שסובב את הגב שלו לעולם ויצר מקום שהוא קרא לו קורדובה, החצר שלו. הוא סירב להשתתף, לא היה חבר בשום קליקה ספרותית, בשום אגודה - לא הסכים למכור את עצמו לשום מקום. הוא לא רצה להתלכלך ומעולם לא לקח כסף עבור טקסטים, עבור כתיבה בעיתונות, הייתה לו הפרדה בין פרנסה לעבודה - עבודה זה דבר אמיתי ופרנסה היא מה שעושים כדי למכור אחד לשני סחורות 'עבד עבודות שבת בימי חול'".