"הקצה" יורדת: נדב רביד וקוואמי נפרדים עם שירים שמאזינים בחרו

הנכס הכי גדול של הקצה, הוא המאזינים שלה. לא רק בגלל שבלי מאזינים אין לתוכנית רדיו הצדקה, אלא גם בגלל הדיאלוג שלנו איתם. חלק מהדיאלוג הזה מדומיין, בכל פעם שאנחנו יושבים בבית לבד ועורכים תוכנית, וחלק גדל והולך ממנו מתקיים באתר של התוכנית, בעמוד הפייסבוק של הקצה, או סתם באימייל ישן וטוב.

מדי שנה, בכל סיכום, הוקדשה תוכנית לבחירות של המאזינים - מצעד שירי השנה של מאזיני הקצה. תמיד התרגשנו לראות איך שירים שדחפנו וקידמנו מצאו אוזניים פתוחות ואנשים שהתאהבו בשירים האלה, ואהבנו גם לראות את הבחירות שלא תמיד עלו בקנה אחד עם הטעם שלנו ועם הדברים שהושמעו יותר בתוכנית. זה טוב כשיש מידה של פתיחות, פרגון וטעמים שונים במערכת יחסים.

עם סיכום דרכנו בקצה, נתנו למאזינים שלנו 4 שעות של זמן אוויר לבחור כל שיר שירצו, בתנאי שזה שיר ששמעו מתישהו בקצה. הנה כמה בחירות מייצגות של שירים שלא הספקנו להכניס לתוכנית ביום א' בגלל קוצר זמן.

נדב רביד וקוואמי.

עוד על רדת "הקצה":

מוזיקאים מוחים: "מה היה דחוף להוריד את 'הקצה'?"
"הקצה" יורדת: פרידה מהתוכנית הכי טובה ברדיו
"הקצה" יורדת: בואו להיפרד מהתוכנית בפייסבוק שלנו

אלפרד כהן: "כששואלים אותי איזה סוג של מוזיקה אני אוהב. התשובה תמיד תהיה פופ. ואז, כולם מרימים גבה, מעקמים פרצוף וצוחקים קלות. אבל זה נכון, כי בתור ילד גדלתי על מצעדי הפזמונים, 'חדש חדיש ומחודש', 'קופסת הלהיטים' עם עופר נחשון ובבגרותי התפתחתי עם 'הקצה'. גבולותיו של הז'אנר התרחבו מעבר לכל מה שחשבתי או דמיינתי. פעמים רבות שמעתי בקצה את המוזיקה שבקלות יכלה להישמע במחוזות מוכרים יותר. שירי פופ שלא מפחדים ונועזים אבל משעשעים כיפיים והכי חשוב - מרגשים".

תום קימל-תמיר: "בחרתי את השיר הזה כי אני ממש זוכר את הפעם הראשונה שקוואמי השמיע אותו בספיישל ליציאת האלבום ('Amnesiac') והסביר על ההשפעה של מינגוס עליהם. פתאום משהו זז אצלי בראש, כאילו לא באמת הקשבתי למוזיקה עד אז - והראש נפתח להמון דברים שלא חשבתי שאוכל לשמוע לפני. זו, בסופו של דבר, כל הפואנטה של התכנית, לא? שוב תודה, חברים".

עמיחי הלר: "מקנדה הרחוקה והקרה אני מאזין לכם בעקביות. תוכנית הרדיו הטובה בכל הזמנים. כל ראשון ושלישי, זה טקס. 7 שעות אחורה, כאן תמיד עוד אור וזה פסקול אחה"צ המושלם. לפני מספר שנים, לקראת סוף אחת התוכניות, כרגיל הורדתם הילוך והשמעתם את השיר המופלא הזה. לרגע דמיינתי את עצמי נוהג בכבישי הארץ השותקים כשכמעט חצות והגעגוע היה עז מתמיד".

מיקי: "בחרתי אי.פי וסינגל שהם מבין הדיסקים הראשונים שקניתי בחיי, פשוט כל כך אהבתי אותם, בזכותכם".

אורן סגל: "הלכתי עם שיר מההופעה הכי טובה שהייתי בה. בהזדמנות זו, ומבלי לחפור יותר מדי, אני רוצה להודות לכם על ששכללתם את טעמי המוזיקלי, במיוחד בכל הקשור לאלקטרוניקה חמה ומלאת נשמה, פוסט-Pאנק, מוזיקה מהאייטיז ומוזיקת שוליים ישראלית, ריגשתם אותי בכל פעם שנדלקתי על קטע ששמעתי ב'הקצה' (להערכתי זה קרה לפחות חמש פעמים בכל תוכנית) וגרמתם לי לפתוח רדיו פעמיים בשבוע - בתור יליד 91' זה לא עניין של מה בכך".

גילי שחר: "כי יש משהו קסום בפשטות הנפלאה שלו, כי גם הקלישאתיות מתגמדת לעומת ההתלהבות והתשוקה שבו, בגלל המשפט Exercise Your Freedom, וכי פעם, מזמן, נכנסתי לחדר רק כדי לקחת דבר מה ולא יכולתי לצאת. Love What You Do התנגן ברדיו וחישמל את עולמי".

ארז: "לבי מתכווץ בכל פעם שאני נזכר שמורידים את הקצה, אני מאזין שלכם מאז גיל 17-18 בערך (בן 29 כיום). עיצבתם את התפיסה המוזיקלית שלי, לא פחות מזה. פעם הייתי שומע כל יום, מקליט תוכניות בטייפ, שומע בווקמן בריפיט (ערב מהפכת האינטרנט). היום אני בעיקר מוריד פודקאסטים. זה רק שיר אחד ששמעתי אצלכם לראשונה".

אבי צאיג: "ג'ואנה ניוסום היא מהאמנים הכי מעניינים ומקוריים במילניום האחרון. הייתי רוצה לומר Only SKin או Emily, אבל אז תיגמר לכם התכנית. לכן אסתפק ב-'Soft as Chalk'".

ליבי רן: "אני אוהבת את הסרט ואת הנעימה המקורית, כך שברגע שיצא פרוייקט האימה של פנטומאס, התאהבתי. יש לי זיכרון מטורף של עצמי בחדר הראשון שבו גרתי בתל-אביב, ספונה במיטה לצד הרדיו-שעון-מעורר העלוב שלי, ואז מתחיל הטראק הפסיכי הזה. חושך ורעדה. אני יוצאת מהשמיכה ומדליקה את האור. זה לא נהיה פחות מפחיד. כמה כוח יש למוזיקה"

*"הקצה" תשודר בפעם האחרונה בגלגלצ הערב (שלישי). מערכת וואלה! תרבות מבקשת לומר תודה לנדב רביד וקוואמי על התוכנית החשובה ונפלאה שלהם, ויודעת שזה לא הסוף.