פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      "נערה עם קעקוע דרקון": מופרך, מנוכר – ובכל זאת מחשמל

      העיבוד של דיוויד פינצ'ר למותחן השוודי סובל מתסריט שרירותי וחסר רגש בדיוק כמו המקור. הוא מתעלה על כך הודות לבימוי סוחף ולתצוגת המשחק הייחודית של רוני מארה

      דיוויד פינצ'ר היה הבחירה המושלמת לביים את "נערה עם קעקוע דרקון", הפרק הראשון בסדרת העיבודים ההוליוודיים לטרילוגיית "מילניום" של סטיג לארסן השוודי.

      אחרי הכל, שלושת הספרים, כמו גם העיבודים הקולנועיים הסקנדינביים שכבר הופקו להם, הביאו לידי ביטוי רבים מן המאפיינים שהיו נפוצים בעבודתו של הבמאי האמריקאי. למשל, הצגה מוחצנת של אלימות וחדירה למעמקי האפלוליות האנושיות, עימות מתמיד בין מה שאנחנו יודעים ומה שנמצא הרחק מן הטווח שלנו, מיקום העלילה הנקודתית בהקשר תרבותי-מוסרי רחב והסרקזם שבו כל זה נעשה.

      נוסף לזאת, במרכזו של "נערה עם קעקוע דרקון" עמדה סוגיית ההעצמה הנשית, דבר שפינצ'ר עסק בו כבר בשניים מסרטיו הראשונים, "הנוסע השמיני 3" ו"החדר". חשוב מכך, מי שהגשימה את ההעצמה הזו, האקרית צעירה בשם ליסבת, עשתה זאת הודות לתבונה ולתושייה יוצאות דופן ומתוך בוז מוחלט כלפי העולם. אפשר אף לומר כי היא מעין פיתוח של מארק צוקרברג, האובר-מענטש האאוטסיידר ומלא הטינה שכיכב ב"הרשת החברתית", הסרט האחרון מאת פינצ'ר. אם כך, "נערה עם קעקוע דרקון" לא רק מסכם במידה מסוימת את כל מה שהבמאי עשה מימיו, אלא גם ממשיך מן הנקודה שבה עצר.

      לאור כל אלה, לא מפתיע כי הבמאי ניגש במרץ רב ל"נערה עם קעקוע דרקון" ועשה את המיטב, וכיוון שהוא מלכתחילה מן הקולנוענים האמריקאים המוכשרים בדורו, ההתאמה שלו לחומר הגלם הולידה מוצר משובח, שעולה בעשר דרגות על המקור. ההבדל בין פינצ'ר לבמאי נילס ארדן אופלי, שעמד מאחורי הסרט השוודי, שקול ערך לזה שבין ארון מאיקאה ושרפרף מקולורדו, והתוצאה הכללית בהתאם.

      כרזת הסרט נערה עם קעקוע דרקון (יח"צ)
      זאת לא פרסומת סמויה, זה פשוט הפתרון הכי קל שמצאו בתסריט. רוני מארה משוטטת בגוגל ב"נערה עם קעקוע דרקון"

      הישג זה מרשים במיוחד לאור העובדה שפינצ'ר לא שינה רבות בעלילה המקורית, ובכל זאת הצליח להתגבר על החולשות שלה. כזכור, עלילה זו מתארת כיצד ליסבת (שכאן מגלמת רוני מארה) משתפת פעולה עם עיתונאי-חוקר משופשף (שפה מגלם אותו ביעילות מכנית אופיינית דניאל קרייג) כדי לפתור את תעלומת היעלמותה ארוכת השנים של נערה בת עשירים.

      פינצ'ר הבין כי זירת ההתרחשות מהותית לאופי הסיפור. לכן, באופן חריג למה שנהוג בהוליווד, הוא לא העתיק אותה משוודיה לארצות הברית, אך גם לא תיקן את הכשלים השונים והמשונים שבה. בדיוק שבוע לאחר ש"שרלוק הולמס: משחק הצללים" הזכיר לנו באיזה תחכום היה אשף ספרי מתח מהקלאסה של ארתור קונן-דויל בונה ופותר תעלומות, מגיע "נערה עם קעקוע דרקון" וחושף את המקור העכשווי של לארסן בשיא רדידותו.

      אולי על הנייר קל יותר להעלים עין מן הפגמים שיש במקור. אך בקולנוע, שבו תמיד הכל מוחצן יותר, גם הם בולטים יותר, וקשה להתעלם מכך ש"נערה עם קעקוע דרקון" מציג תעלומה מופרכת, שרירותית וגם לא קוהרנטית במיוחד, שבה הפתרונות נובעים מהנחת היסוד שהגיבורה פשוט תמיד מבינה ויודעת הכל, וגם אם לא, תמיד יש לה את וויקיפדיה לעזרתה. יש סרטים שבהם מציגים באופן תדיר שאילתות בגוגל מתוך הכרח של פרסומת סמויה, כאן נראה שמשתמשים במנוע החיפוש בתור ברירת מחדל.

      אך פינצ'ר מצליח להנפיק זהב מחומר הגלם. הדבר נובע מכך שבעייתי ככל שיהיה, בכל זאת יש בו יש שני אלמנטים המשחקים לידיו של הבמאי. קודם כל, המבנה הסיפורי של "נערה עם קעקוע דרקון" מוביל את הגיבורים ללא הרף לתוך מרחבים קלסטרופוביים למיניהם, והרי אין טוב ממנו בעיצוב קולנועי של דינמיקה אלימה בין דמויות במתחמים שכאלה.

      מהסרט נערה עם קעקוע דרקון (יח"צ)
      משחק ביעילות מכנית אופיינית. דניאל קרייג ב"נערה עם קעקוע דרקון"

      הודות לכישורים אלה של פינצ'ר, סצינות הפעולה המתארות את העימותים בין הגיבורים ליריביהם בחדרים נעולים, מרתפים חשוכים וכיוצא בכך, מצליחות ליצור אפקט מחשמל. בשתי המשמעותיות שבהן, האיום הגדול שעומד על הפרק הוא סירוס. בפעם האחת ליסבת מבקשת לסרס את מי שאנס אותה ובפעם האחרת היא מצילה גבר מאובדן אברי הרבייה שלו. בכך ממחיש פינצ'ר את מה שהוא למעשה הנושא המרכזי של "נערה עם קעקוע דרקון" – שנאת נשים המושרשת בחברה, ותגובת הנגד הנשית שיכולה לקום לכך.

      הבמאי מעצב את הכוריאוגרפיה של הסצינות הללו בצורה כובשת. עד כדי כך, שכמו בטובי הסרטים הברוטליים, "התפוז המכני" למשל, גם כאן האלימות מתפרצת על המסך כמעין מחול – או ליתר דיוק, לאור האקלים הקר שבו מתרחש "נערה עם קעקוע דרקון", כהחלקה אמנותית על הקרח. כתוצאה מכך, הצופה כה נשאב למה שהוא רואה מולו, עד שהוא מרגיש כי לפניו מפגן ספורטיבי ולא סרט. לתחושה זו תורם גם הפסקול הסוחף שכתבו טרנט רזנור ואטיקוס רוס, שעבדו עם פינצ'ר כבר ב"הרשת החברתית" וזכו על עבודתם באוסקר.

      לכן, לא היה זה מפתיע לשמוע כי באולמות שבהם הוקרן הסרט בארצות הברית, חלק מהקהל עודד את הגיבורה הראשית כאילו היתה ספורטאית בפעולה ואף צעק לה "יו גו גירל" בשעה שהיא מוציאה לפועל את הנקמה בגבר הסוטה. ההזדהות שפינצ'ר בונה עם הדמות, והאסתטיות שבה הוא מעצב את פעולותיה, גורמות לנו להרגיש כי בחירתה לקצץ אשכים היא אכן הדבר הנכון לעשות.

      נקודה זו מובילה אותנו למעלה השנייה שהיתה קיימת מלכתחילה בחומר הגלם, וגם אותה פינצ'ר משכלל ומשדרג. רדוד ככל שיהיה הטקסט המקורי של לארסן, אי אפשר להתכחש לכך שנולדת מתוכו דמות חזקה ומקורית – זו של ליסבת.

      מהסרט נערה עם קעקוע דרקון (יח"צ)
      חווית צפייה חזקה ואלימה כמו הוצאה בכוח של פירסינג מהגבה. רוני מארה ודניאל קרייג ב"נערה עם קעקוע דרקון"

      בהתאם לנאמנות שלו לטקסט שעליו הוא מתבסס, ושוב באופן שכלל אינו מובן מאליו בהוליווד, הבמאי לא מתכחש למהות של הדמות המקורית: לא למרדנותה הפנימית ולא לחיצוניות ה-Pאנקיסטית שלה. להפך, הוא רק חידד את שתי הנקודות הללו, וגם היטיב ללהק את השחקנית שתגלם את הגיבורה: שלל כוכבות הוליוודיות רצו בתפקיד, אבל הוא בחר דווקא את רוני מארה האלמונית, שהתגלתה בסצינת הפתיחה המבריקה של "הרשת החברתית", אך קודם לכך ולאחר מכן לא עשתה דבר שעורר תהודה. כאן, מארה מיטיבה להמיר את מראה הנערה היפה מהרווארד בזה של עכברת רחוב כחושה, שמסתובבת על אופנוע עטורת פירסינג.

      בעיצובם של פינצ'ר ומארה, מתגלה ליסבת כגיבורה הקולנועית הכי מחוספסת ומרשימה שנראתה מאז ריפלי ב"הנוסע השמיני", אותה סדרה שבה החל הבמאי את דרכו. לרגע היא אינה מנסה ליצור סקס-אפיל, ובכל זאת מצליחה להפוך לאייקון מיני. היא גם לשנייה אחת לא מגלה רצון להוביל, ובעיקר מתנגדת להכל ולא תומכת בשום דבר, ובכל זאת הכריזמה הטבעית שלה גורמת לנו לשאת אליה את עינינו.

      בגלל כל אלה, ליסבת היא לא רק סמל להעצמה נשית אלא גם הגיבורה ההיפסטרית האולטימטיבית ונציגה מושלמת של דורנו; דור שבו לא מאמינים לאף אחד, יוצאים מנקודת הנחה שדבר לא מספיק חשוב כדי לאהוב אותו באמת, ורואים בהבעת רגשות פעולה מלאכותית שאין לבצע אלא במודעות עצמית.

      מהסרט נערה עם קעקוע דרקון (יח"צ)
      הגיבורה ההיפסטרית המושלמת. רוני מארה ב"נערה עם קעקוע דרקון"

      מכאן גם נובע החיסרון הגדול השני של הסרט, בצד התסריט המשובש שלו: העובדה שאין בו טיפה של רגש. ליסבת קודרת כשם שהיא חכמה וזריזת-גפיים, ובלתי ניתנת להמסה כמו הקרחונים בארצות הצפון. אפשר אולי לומר שזה חייב להיות כך מפני ש"נערה עם קעקוע דרקון" בסך הכל משקף את הסביבה ואת הזמן שבהם הוא מתרחש, אבל האם התפקיד של הקולנוע הוא באמת להדהד את המציאות ותו לא? אם האמנות לא תציע חמלה וחסד, מי יספק אותם?

      אולי פינצ'ר מאמין כי בכל זאת תפקידו של הקולנוע לעשות זאת, שכן ממש רגע לפני סיומו של הסרט הארוך (157 דקות), בוקעים כמה סדקים בדמות החרסינה של ליסבת. מתוכם, זולגות כמה טיפות של עצב, קנאה וצורך באהבה, וכך חודרים להם כאן כמה גלי חום בין פתיתי השלג.

      ברגע שמרגישים את החום הזה, מבינים כמה הוא היה חסר קודם לכן, לכל הפחות במידות קטנות. לכן, אפשר לקוות כי אם באמת יתממשו התוכניות להפיק צמד פרקים נוספים בסדרת העיבודים, הרגש יהיה קיים בהם כבר מלכתחילה. מיותר לציין כי צריך גם לייחל שגם בשני סרטים עתידיים אלה, פינצ'ר יאחז בשרביט הבימוי ומארה תמשיך לדהור באופנוע. יו גו גירל, החורף הזה שייך לך.

      לקראת "נערה עם קעקוע דרקון": איך המתח הסקנדינבי השתלט על העולם?
      "נערה עם קעקוע דרקון": רוני מארה, אייקון אופנה
      לקראת "נערה עם קעקוע דרקון": איך דיוויד פינצ'ר השתלט על הוליווד?
      "נערה עם קעקוע דרקון": איפה ומתי רואים?
      "נערה עם קעקוע דרקןן" - כבר צפיתם? ספרו לנו בפייסבוק