אחת התחושות המציקות ביותר למי שאוהב מוזיקה ישראלית ואת יצירות המופת שלה, הוא היעדרו המוחלט של הקונטקסט. במציאות שבה רוב החומרים נרקבים בארכיון המסואב של רשות השידור ואילו הטלוויזיה המסחרית רואה במוזיקה שאינה מזרחית מחלה ממארת, ילד בן 16 שמעוניין להבין למה אלבום הבכורה של אביתר בנאי הוא יצירה כל כך מופלאה וכיצד היא נוצרה והתקבלה בזמן אמת, צריך שיהיה לו אח גדול, ואם אין לו שייחנק.
אלא שבעשור האחרון, תרבות התיעוד של המוזיקה הישראלית ותופעות מעניינות ברוק הישראלי הלכה והתפתחה, הרבה בזכות ערוצי הכבלים, שזיהו את הצורך וגם את הפוטנציאל והעשירו את התרבות המקומית בסרטים מצוינים ואפילו מופתיים. אלא שהסרטים האלו היו מקומיים, נעדרי אג'נדה, המשכיות והד. בניגוד למסורות הבריטיות והאמריקאיות, שהתיעוד הוא חלק מהיצירה המוזיקלית עצמה, סרטים על מוזיקה ישראלית הם לרוב אובססיה של במאי מעריץ או של יוצרים עם חזון. אין בישראל יותר מדי משני הסוגים.
בגלל כל אלו, "האלבומים" (ערוץ 8 של HOT) היא לא רק סדרה מצוינת אודות חמישה רגעי מפתח במוזיקה הישראלית, אלא נקודת ציון שתרבות שלמה צריכה למחוא לה כפיים ולקוות שהיא תמשיך לעונה שנייה, שלישית ורביעית. "האלבומים", בבימויו של אבידע לבני ועריכתו של יואב קוטנר, אלא מה, הלכה בכל הכוח על מודל "תולדות הרוק" המשובחת של ה-BBC ויצאה עם מוצר טלוויזיוני מוקפד, עשיר, מקצועי ולעתים קרובות מרגש עבור מי שהנושא יקר לליבו. היא מצליחה לנוע היטב בין גילויים שיודעי ח"ן מחכים להם לבין נקודת המוצא שרבים בישראל צריכים כדי להתאהב במוטציה המוזרה והנפלאה שנקראת הרוק הישראלי.
הטריילר של "האלבומים":
פרק הבכורה של הסדרה עסק באלבום הבכורה של אביתר בנאי החלטה נכונה ומרגשת, שכן מדובר באלבום ש"סוף עונת התפוזים" המיתולוגית של קוטנר לא הספיק לעסוק בו, אך הוא מבין היצירות הבודדות בישראל שהפכו לקלאסיקה ואבן דרך בזמן קצר מאוד. השילוב עם תהליך התשובה העמוק שעבר על בנאי מאז יצא האלבום הפך את פרק הבכורה של "האלבומים" למוצר תיעודי רלוונטי ומרתק, עם ראיונות חכמים של כל המשתתפים בתהליך ובעיקר רגעים כובשים של בנאי עצמו, שהפגין כנות ונקיון מהסוג שהפכו שירים ל"יש לי סיכוי" ו"אבות ובנים" לקלאסיקות.
בנוסף, "האלבומים" מתאפיינת בנטייה לדיוק על פני יצר סנסציוני ופופי. בפרק אודות בנאי, למשל, מרואיינים אסף אמדורסקי ו קורין אלאל, שמות מוכרים שיכלו לקבל הרבה יותר זמן מסך, אבל ההקפדה של לבני, קוטנר ושל עורך המשנה דרור נחום היתה על זרקור לאנשים החשובים באמת באלבום, אפילו שהם לא דמויות ורבליות כמו צח דרורי, השותף המוזיקלי של בנאי דאז ופחות מוכרות כמו המפיק חיים שמש, האיש שלמעשה גילה את בנאי ולהקות אחרות כמו איפה הילד. כמו שהמוזיקה חשובה מהפרסונה שיוצרת אותה, כך הסיפור השלם חשוב מהאנשים שהרכיבו אותו.
"האלבומים" ממשיכה עם פרקים על אלבומי הבכורה של זקני צפת, ברי סחרוף ("סימנים של חולשה" רשמית הוא אלבומו השני כרונולוגית, אבל סחרוף רואה בו ראשון), איפה הילד ורמי פורטיס. אלו בחירות כמעט הכרחיות נוכח הריק התיעודי שקדם להם וחוסר היכולת של "סוף עונת התפוזים" להכיל כל אלבום במלואו.
"האלבומים" מצליחה לתפוס את הצייטגייסט של האלבומים וגם לעורר תשוקה, על סף האובססיה לחזור לאלבומים האלו, להאזין להם, לדבר עליהם ולכתוב עליהם. היא הישג טלוויזיוני יפה תואר במלחמה האינסופית, הסיזיפית והמתסכלת מול התבוסתנות מול הטראש וההתנשאות של מי שמאמין שהתרבות הישראלית נחותה באופן מובנה. עם סדרות כמו "האלבומים", "יש לי סיכוי להינצל" הופך לסיכוי שלנו.
אלבום הבכורה של אביתר בנאי ייצא מחדש
אביתר בנאי שלא ראיתם: מתוך הסדרה "האלבומים"
השקת "האלבומים": הרוק הישראלי והטלוויזיה חוברים למתקפה
מעיין הירשביין עושה אביתר בנאי: "יש לי סיכוי"
מעיין הירשביין סוגרת מעגל עם אביתר בנאי: ראיון
"האלבומים" - מה אתם חשבתם? ספרו לנו בפייסבוק