בפראפרזה על האופן בו פתח יאיר לפיד את "אולפן שישי" בארבע השנים האחרונות, "אולפן שישי" האחרונה שודרה בסוף של שבוע שבו האיש שהיה בפרונט שלה השאיר אותה עם הרבה תשובות לשאלה "מה הוא בעצם עשה שם". לכאורה, כל תפקידו של יאיר לפיד ב"אולפן שישי" הסתכם בהקראת החדשות בפתיחת המהדורה, מעברים בין כתבות וניהול הדיון הפרשני באולפן. מדי פעם הקפיד לפיד לקיים ראיונות בעצמו, הן באולפן במקרים דחופים והן בחוץ בכתבות צבעוניות או רגשניות יותר.
לפיד, שבתחילת דרכו ב"אולפן שישי" גם ערך את המהדורה, היה, לכאורה, פרזנטור של יישוב הדעת והפנים שישראלים רוצים לראות ביום שישי בשעה 20:00 בערב בערוץ 2, מקדש הממלכתיות. "אין לו שליטה על הליין אפ", הבטיח אמנון אברמוביץ' בראיון לוואלה! תרבות שפורסם 48 שעות לפני שלפיד הכריז על פרישתו. ואם אין לו את זה, למה בדיוק נתגעגע?
אלא שכמו במקרים שעד שמישהו לא הולך אתה לא יודע עד כמה הוא חסר, המהדורה בהגשתו של דני קושמרו היתה עדות כמעט חותכת לאופן שבו יאיר לפיד עיצב את "אולפן שישי" בדמותו. "אולפן שישי" ללא לפיד היתה גרסה מפוהקת של המהדורה המרכזית ו-וריאציה כבדה על מהדורת השבת. לקושמרו אין ולו עשירית מהיכולות של לפיד, לטוב ולרע, להתעצבן מנושא כמו הגזענות בקריית מלאכי וגם לא היכולת לנהל ראיון עם עורך דין של עד מדינה באופן שהמונים יוכלו לרצות ולהבין מה האיש בחליפה רוצה מחייהם. את הדיון בין הפרשנים ניווט קושמרו באופן סביר, אבל בניגוד לדיאלוג עם לפיד, דניאל, אברמוביץ' ושות' לא באמת התעניינו בו והשתמשו בדבריו בעיקר כאקדח הזנקה. הגדילה ועשתה רינה מצליח, שעקצה את קושמרו כשאמר לה "לא לפחד לבקר את לפיד". "לא היינו צריכים שתאמר את זה כדי לעשות את זה", השיבה לו.
טבילת האש של קושמרו, מהמועמדים המובילים לרשת את לפיד בתפקיד מנחה "אולפן שישי", נראתה כמו אודישן עבורו: הוא ראיין שני אנשים באולפן (לרוב, אם בכלל, מראיינים אחד) והנחה מהדורה שהיתה ארוכה ב-10 דקות מהרגיל. התוצאות אמורות להדאיג את אנשי חברת החדשות: "אולפן שישי" היתה תוכנית ללא זהות לפני יאיר לפיד, ותשוב להיות כזו עם קושמרו בהנחייתה. קושמרו, שהוביל את מהדורת השבת לנתוני שיא בזכות תמהיל מדויק מאוד של כתבות שמתאימות לרגעים שלפני "בית ספר למוסיקה", לא יודע לחבר את הפתיח שיגרום לאנשים לבכות עוד לפני שהכתבה מתחילה וגם לא להוציא מאריה דרעי משפט חשוב כמו "מפלגת אולפן שישי".
כשבודקים את המאגר הפנימי של חברת החדשות, ייתקלו בחברה בבעיה קשה עוד יותר: אין באמת עוד מישהו שיכול להיות מנחה בעל משקל לתוכנית דגל שכזו. קושמרו נתפס כנעים, אבל הברנז'ה שמושפעת מאוד מ"אולפן שישי" (ראה מקרה כתבת נעמה מרגוליס) לא תרעד ממנו; דנה ויס מעולם לא נתנה לאיש להוציא משפט מלבדה ואם היא תנהל את "אולפן שישי" כמו "פגוש את העיתונות", גם שקופית שחורה בערוץ 10 תהיה רלוונטית יותר; אהרל'ה ברנע כבר לא הדמות שאורנה בנאי תשיר לו שירי הלל ב"רק בישראל"; רינה מצליח יכולה עוד איכשהו להתאים ואפילו יונית לוי צריכה יום בשבוע בשביל עידו רוזנבלום. אגב, במקרה ובו יפתיע שר הבטחון ויבחר בגולן יוכפז, עורך המהדורה, לתפקיד מפקד גלי צה"ל, הבור של "אולפן שישי" יהיה עמוק עוד יותר.
רבים חשבו שלפיד מנצל את הפלטפורמה של "אולפן שישי" לקידום דעותיו הפוליטיות וראו בכך בגידה באתוס העיתונאי. זו היתה טענה מגוחכת מאז ומתמיד: לפיד התייחס לפוליטיקה ולפוליטיקאים הרבה יותר בטורו הפופולרי מאשר ב"אולפן שישי". כיום, הדעתנות הזו וסגנונו של לפיד, לטוב ולרע, הם משהו ש"אולפן שישי" תהפוך בלעדיו לעוד תוכנית חדשות, מהסוג שאם יש אחריה "האח הגדול" אז רואים ואם לא, אז לא. לפיד אולי נתפס כזחוח, שחצן ודעתן, אבל מדי שבוע אנשים רצו לכעוס או לחבק אותו מחדש. בלעדיו, "אולפן שישי" נמצאת בבעיה גדולה.
תזכורת: הצביעות שבקריאות להדיח את יאיר לפיד מ"אולפן שישי"
"אולפן שישי" בלי יאיר לפיד: אהבתם?