יהיה יוסי?
בסופו של דבר זה קרה. במקום שפרס אקו"ם יגרום לו לעצור רגע ולחשב את המסלול מחדש, המשיך יוסי גיספן באותה הדרך, ולמעשה הפך למכונת ירייה שפשוט ממטירה ללא הבחנה כדורי סרק. זה נראה כאילו שהתמלילן הכי מפורסם במדינה לא מודע למיקומו החדש, כזה שהוא מספיק גבוה כדי לאפשר לו לירות כדורים בודדים ומדויקים ולהפסיק עם ההשתוללות הסתמית הזאת.
במקום, בשנה שחלפה מהיום שבו הוענק לו בצדק פרס אקו"ם, גיספן כאילו קיבל אישור לכתוב סתם שירים. עם הזמן, הוא הפך להיות נוסחתי יותר ויותר, אחד שכותב מהראש ולא מהלב, הפס ייצור מהמערכון של "ארץ נהדרת". גיספן של היום הוא יותר קופירייטר ופחות תמלילן. גם השירים היותר טובים שלו, לדוגמא "חי בלה לה לנד", נכתבו לפי הזמנה, כשהוא התבקש לכתוב את שיר הנושא, קיבל את הכותרת ובעצם משם כבר לא צריך יותר דבר. "גם אם זו סתם פנטזיה, תודה לאל כלום לא חסר" - במשפט אחד קיבלנו קלישאה, חוסר הגיון וריקנות. החרוז לא איחר להגיע והמתין בשורה שלאחר מכן.
מקרה "חי בלה לה לנד" די דומה לזה של "ערב טוב" של ליאור נרקיס. גיספן קיבל מנרקיס את הכותרת והשאר זה כבר שטויות, קטן עליו. נרקיס סיפר בעבר שהמשפט הראשוני היה "בוקר טוב לך" וגיספן שינה ל"ערב טוב לך". אלו ההברקות של גיספן. הוא יודע איזו מילה תעשה את ההבדל וב"ערב טוב" היכולת הזאת הגיעה לשיאה. "מי שמאמין לא מפחד", למשל, הוא משפט ברסלבי ידוע והחושים הבאמת פנטסטיים של גיספן, קלטו את הלהיט הפוטנציאלי ומשם כבר נבנה עדר של מילים כדי לכתוב בית ועוד בית בדרך לשכונת הפאר שהקים. יצא להיט וזה מצוין, אלא שעכשיו הזמן להתקדם. במקום, גיספן נשאר תקוע ובז'אנר עמידה במקום פירושה נסיגה. גיספן שהיה אמור להיות מורה נבוכים הפך להיות מורה מביכים.
גם התנצחויות מהסוג שהיו לגיספן עם אביב גפן השאירו אותו מובס משום שגם בזירה הלשונית, שבה גיספן אמור להיות ביתרון על גפן, יצא המנטור מ-"The Voice" כשידו על העליונה. במקום שגיספן יוכיח שקנאת סופרים תרבה חוכמה ויפגיז באיזה שיר גדול מהחיים, הוא מספק לגפן ודומיו, סחורה מקולקלת שמוכיחות שגפן, בלשון בוטה ולא עניינית אמנם, צדק.
שלושה שירים חדשים של גיספן שיצאו לאחרונה, ממחישים את המגמה המדאיגה: "מאמי", "אין עוד מלבדו" ו"בגללך". את השניים הראשונים כתב גיספן לשלומי שבת. המילים של "מאמי" - "שר לי עד השמיים, את לי מבט עיניים, מאמי מה אעשה איתך, טוב לי כשאת צוחקת, רע אם את מתרחקת, מאמי אני אוהב אותך" ויותר בנאלי מזה, אין. את "אין עוד מלבדו" כתב גיספן לפי שטאנץ "מי שמאמין" ו"כשהלב בוכה": הוא פשוט לקח משפט חזק שקיים בז'רגון האמונה והמשיך בחרוזים קלילים וגם זה לא ברמה מספיק טובה.
"בגללך" שהוציא חיים משה, לקח גיספן את חתיכת הבשר העסיסית והפך אותה לנקניקיה. זמר אסלי בסדר גודל של חיים משה הוא משהו שנדיר למצוא במחוזותינו וגיספן לא ניצל זאת כדי לכתוב לו משהו גדול מהחיים, שיתכתב חלילה עם קלאסיקות אחרות שלו. חיים משה הוא עוד לקוח. לכן, כמו שאומר שייקה לוי בדמות ויקטור חסון בסרט "גבעת חלפון אינה עונה": "קפה, לפני שגולש, רגע לפני, מורידים מהאש". ככה הוא יוצא הכי טוב. גיספן נמצא עכשיו בשיא ועוד רגע זה יהיה מאוחר מדי. כבר אי אפשר יהיה לגונן עליו ואפילו פרס אקו"ם לא יעשה זאת.
אביב גפן נגד יוסי גיספן ולהיפך: מי מייצר זבל?
יוסי גיספן ראוי לפרס אקו"ם: דעה
וישים/ סקירת סינגלים
מרגול ושיר לוי - "טיפה של חום"/ מילים ולחן: דורון גל
בעוד צילומי העונה השניה של "חי בלה לה לנד" יצאו לדרך, השאיר שיר לוי שיר חדש למקרה שנתגעגע. שיר לוי שר עם מרגול את "טיפה של חום". בין השניים קיים דיאלוג ווקאלי טוב מאוד ומרגול מדליקה את שיר לוי לחרוך את הגרון שלו היטב, גם אם השיר מלא בשמאלץ.
אורית עטר - "למולדת שובי רוני"
הויכוח על שירת נשים זכה להרבה כותרות ובמקרה הזה כל ניצול של ההד הזה, הוא ברכה. לא מעט שירי תפילה בביצוע נשים יצאו לאחרונה ואחד מהם הוא "למולדת שובי רני" בביצוע אורית עטר. השיר העתיק הזה, מבוצע בצורה נפלאה על ידי אורית עטר והעיבוד המקסים של נדב ביטון מוכיח שוב שקול באשה גאולה.