פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      הטוב, הרע והנערה: 40 שנה לאלבום שהביא את הוליווד לישראל

      הטירוף של שמוליק קראוס, ההתעלות של אהוד מנור והשילוב יוצא הדופן בין ג'וזי כץ, ישראל גוריון ובני אמדורסקי: בחזרה להרכב הטוב, הרע והנערה, במלאת 40 שנה להקמתו

      “הטוב, הרע והנערה", פרויקט המחווה של ג'וזי כץ, ישראל גוריון ובני אמדורסקי המנוח ללהיטים האמריקאים של ילדותם נשמע לכאורה כמו עוד אסופת שירים מתקתקים וארכאים, בוודאי כשבעמדת הכותב-מתרגם הראשי ניצב הפזמונאי הלאומי אהוד מנור. אבל זו טיפשות: בהאזנה לאלבום הזה, גם 40 שנה אחרי שהוקלטו בו גרסאות עבריות לשירים מלפני 80 שנה, מתגלה תקליט סקסי, מצחיק וחצוף שכולו חן וסטייל, לוליינות בתרגום ובביצוע או במילים אחרות – בית ספר ל"איך עושים את זה נכון".

      זה משום מה לא מפתיע כל כך, אבל הסיפור של "הטוב, הרע והנערה" (מחווה למערבון המפורסם מכולם, כמובן) מתחיל בעצם בילד הרע האמיתי - שמוליק קראוס. ג'וזי כץ, חמש שנים אחרי ההצלחה הגדולה של "החלונות הגבוהים" ואחרי השתתפות בהרכבים ובפרויקטים שונים (כיף התקווה הטובה, לול) הצטרפה אל צמד הדודאים המצליח לא פחות – גוריון ואמדורסקי, ונרשמה איתם לתחרות הזמר החשובה של התקופה – פסטיבל הזמר והפזמון. קראוס הציע להרכב החדש שיר משעשע שכתב והלחין בעת מאסרו ב-1971, “שישי חם", התחכמות המבוססת על היפוך ההברות של המילה "חשיש". לשמחת כל הצוות, אהוד מנור התגייס לדגל וכתב ללחן של קראוס מילים חדשות ואחרות לגמרי, ו"שי שי שי שי שישי חם” הפך ל“טוב לי לשיר לעולם".

      כץ זוכרת היטב את השתלשלות האירועים: "זו היתה בדיוק תקופה מאוד קשה, ושמוליק היה מאושפז בבית החולים. התלבטתי אם להצטרף אליהם, אבל בסוף בני אמר לי: 'אני רוצה לראות אותך מחר בשעה תשע, מתחילים חזרות בבית ציוני אמריקה' - והלכתי”.

      הטוב, הרע והנערה (ספק 500 , גברא מנדיל / באדיבות סטודיו גברא- בית ספר לצילום)
      ככה עושים הוליווד בישראל. הטוב, הרע והנערה עם גוריון משמאל, כץ ואמדורסקי (צילום: גברא מנדיל / באדיבות סטודיו גברא- בית ספר לצילום)

      אלכס וייס, מגדולי המעבדים בתולדות המוזיקה העברית (“בוא הביתה”, "חוזה לך ברח”, “למה לא אמרת לי” ועוד ועוד), הפך את הרוקנרול של קראוס להרמוניה מתוזמרת לכל המשפחה, ובפסטיבל שנערך בבנייני האומה, עלו השלושה עם שלוש חליפות לבנות ושלושה כובעים לבנים והשיר זכה במקום הראשון – תוך שהוא מותיר מאחור שירים כגון "חייך וחיי" של בעז שרעבי, "אחרי שנסעת (ואותך)" של מתי כספי ו”הבלדה על נערי שגדל" של אילנה רובינא. “שישי חם" בגרסתו המקורית יופיע רק כעבור שנים, כשיצא אלבומו של קראוס "מדינת ישראל נגד קראוס שמואל".

      "כל העניין היה צריך להיות שיר אחד לפסטיבל, אבל לאט לאט באו אהוד מנור, צדי צרפתי (שביים את המופע, נ.מ.) ואלכס וייס עם כל מיני טקסטים של שירים מסרטים של שנות ה-40”, מתארת כץ. "ואז הוחלט שחוץ מהשיר – הולכים לעשות מחזה מוזיקלי עם ריקודים, והתחלנו חזרות. כל יום אהוד מנור היה מביא עוד טקסטים מתורגמים ולאט לאט אספנו את השירים. אשתו של בני אמדורסקי, מיקי, עשתה את כל התלבושות. ככה המשכנו אולי חודשיים עד הפסטיבל”. ישראל גוריון מוסיף בחיוך כי "כשהתחלנו את החזרות, אז ישבנו ודיברנו וקשקשנו, צדי ניער אותנו ואמר 'מה איתכם, צריך כבר להתחיל בחזרות'. הוא היה בלחץ מהיום הראשון".

      ובאמת, מדובר היה בפרויקט שאפתני מאוד: צרפתי ומנור בחרו שירים שאהבו, כולם מהתקופה ההיא, ומנור (שבאותה תקופה בדיוק סיים פרויקט תרגום אחר בו היה מעורב צרפתי – הגרסה העברית למחזמר “שיער” בכיכובם של צביקה פיק וגבי שושן) כתב להם גרסאות עבריות ואפילו חיבר כמה שירים מקוריים ללחנים של שמוליק קראוס, שמטבע הדברים היה מקורב לחבורה.

      השירים כולם, בעיבודו של וייס, נארזו בקפידה לצד בימוי וכוריאוגרפיה תחת המסגרת הברורה - אותה המסגרת שאפיינה את היצירה של מנור כל חייו – געגועים לתקופות תמימות, לימים שלפני כובד הראש, לצד הכרה בילדותיות שבנוסטלגיה. הדבר בולט במיוחד בשיר המפורסם ביותר של ההרכב, מעין שיר הנושא והנאמבר שפתח את המופע - שבמפתיע היה דווקא שיר מקורי: “ימים של קולנוע".

      כך כל המופע – שירי חשק ג'אזיים-תיאטרליים-מעט-שוביניסטים משדרת ברודווי (“לולו שוב בעיר”, “צמד חמד”) וסיפורים על אקדוחני המערב הפרוע (“בבית שלי ושלך", “הבלדה על ליטל מי”) - כל אלה, כמובן, להיטי ענק לזמנם, חלקם עד עצם היום הזה. בולטים במיוחד השירים המשעשעים "בייבי פייס", "בייבי קר בחוץ" (בו ישראל גוריון מנסה לשכנע את ג'וזי כץ להישאר ללון בביתו, כשהסיבה היא, איך לומר, לא בדיוק שינויי מזג האוויר) וכמובן הלהיט הגדול השני של השלישייה, ואולי היחיד שיהיה מוכר למאזין העכשווי - “שמור לך חלום קטן", עברות מרהיב של הלהיט של המאמאס והפאפאס "Dream a Little Dream of Me”.

      “יום אחד בא אהוד ואומר 'זה לג'וזי' - 'חלום קטן'. הוא אמר לי 'זה בול את', ואני מה זה שמחתי", מספרת כץ, שמסכימה כי התרגום של מנור לא מחוויר כלל לעומת המקור. ובאמת: נראה שמנור הגיע בשיר הזה לשיאו כמתרגם, ובעברית נפלאה הוא בנה במו ידיו קלאסיקה ישראלית חדשה. ההנאה שלו לא באה לידי ביטוי רק בשיר הזה, כי אם באלבום כולו, בעיקר באמצעות ההומור המיוחד שלו. כך כשהוא מתרגם משפט בנאלי כמו "If you knew Susie, like I know Susie” לתעלול לשוני כמו "תראו את סוזי, מאה אחוז היא", וכך גם בשירים המקוריים שלו, שהם כולם מחווה מלאת אהבה לסרטים שאהב.

      באחד מהם, "אלה שמות" (כן, הוא עשה את הטריק הזה לפני עלי מוהר ואריק איינשטיין), הוא מונה את שמות כל כוכבי הקולנוע של התקופה: צ'פלין, בוגארט, שירלי טמפל וג'ון ויין, ג'ודי גרלנד, מרלן דיטריך ורבים טובים אחרים ובפזמון שואל "איפה איפה הם" – אבל בסוף השיר הוא מתבדח ושואל "איפה הפי אנד, איפה הפי אנד?” על אותו המשקל.

      כמובן, מי שחגגו על הבמה היו המבצעים. ג'וזי כץ זכתה סוף סוף לשיר במגרש הביתי שלה, על אף שהיא מבהירה כי "אמנם שמחתי על השירים והכרתי את כולם, אבל הייתי צריכה ללמוד את הכל בעברית, שזו לא היתה אז עבודה קלה בשבילי". כץ היתה בת 32, כשהיא חלקה את הבמה עם שני הכוכבים הענקים דאז של "הדודאים", שהיו מבוגרים ממנה אולי בכמה שנים (שניהם סביב גיל ה-40), אך לא היו כלל צעירים פחות ברוחם, לפחות מבחינה בימתית. כך עבור גוריון, חיית במה שאכן תחזק במשך השנים קריירה בימתית מפוארת לא פחות מקריירת הזמרה שלו, ושמח להצדיע לגיבורי ימי עלומיו. “אלו היו כל החלומות של הנערו?ת שלי והבגרות שלי, מאוד אהבתי את זה”, הוא מספר. "פרד אסטר, ג'ין קלי, כל הח'ברה האלה. אלה היו סרטים נהדרים. גם היום לא נס ליחם של הסרטים האלה”. על כל המלאכה ניצח אמדורסקי, המפיק הראשי של המופע ובעיקר הקול הגדול באמת שבחבורה. הזוהר שבשירי ההפקה כל כך הלמו את הזמר הכריזמטי, האשמאי השובב אך הנערץ, שכבר כמעט 20 שנה לא נמצא כאן כדי לספר על כך.

      המופע רץ בהצלחה במשך כשנה, בהצלחה עצומה. "לא הרבה זמן אחרי הפסטיבל היתה לנו הפרימיירה, וזה היה מוצלח מאוד”, מספרת כץ. "המקום היה מלא שש פעמים בשבוע. היה לנו יום אחד חופשי, ראשון, והיינו בתל אביב כמה חודשים. אחר כך יצאנו לכל הארץ ולאיפה שלא הלכנו - היה מלא עד אפס מקום. זה היה כמו שאומרים שלאגר-שלאגר. אני מאוד נהניתי לעשות את זה”.

      "זאת היתה ממש חגיגה”, אומר גם גוריון. "היינו אחד בתחת של השני משהו כמו שנה וחצי. ג'וזי היא מתוקה ומוכשרת, היא היתה פצצה וידעה לזוז. היא גם מוזיקאית נהדרת, יש לה אוזן וחוש קצב והיא מצחיקה נורא”, הוא מפרגן לשותפתו דאז. כץ נזכרת בשעשוע גם כי "ישראל היה עושה מדיטציה לפני כל הצגה, שוכב על הבמה ועושה מדיטציה, ובני - תמיד היה פוחד שאני אאחר - כי תמיד הייתי מגיעה ברגע האחרון. גם היו רגעים במופע שהייתי צריכה להחליף בגדים בשניות, אבל התגברנו על הכל".

      אחרי כשנה זה נגמר. המופע הונצח בסרט בשחור-לבן שצילם אמנון סולומון, וכמובן שבתקליט הנושא את שם ההרכב, שאגב לא הכיל את כל השירים שבוצעו במופע: "נורא התביישתי ששיר אחד שלי, "My Heart Belongs to Daddy" ששרה מרילין מונרו לא נכנס לתקליט", מספרת כץ, "זה היה שוס בהצגה! אז שאלתי את בני למה זה לא נכנס והוא אמר לי שאין מקום בתקליט. שוביניסט אחד!”.

      ברוח הצלחת "הארטיסט", מפתה לחשוב על האלבום של "הטוב, הרע והנערה" כעל יצירה המתארת חוויה דומה, ולא רק ביחס למקורות הזהים. אחרי ההצלחה, השירים הישנים מהסרטים הישנים נעלמו לאטם מהתודעה ואת מקומם תפסו שירים חדשים של זמרים חדשים. ההצלחה של צמד הדודאים, מסמלי הפולק הישראלי, הלכה ופחתה אל מול עלייתו לגדולה של הרוק ושל ידידם, הקול הישראלי הגדול שהעז לאמץ אותו – אריק איינשטיין. ג'וזי כץ עצמה המשיכה עוד להקליט וגם קצת להצליח בשנים הבאות, אבל פחות ופחות. כעבור עשור עזבה את הארץ אליה תשוב רק 15 שנים לאחר מכן. אהוד מנור מת לפני שבע שנים, המעבד אלכס וייס לפני עשור, וצדי צרפתי מוכר היום דימויי זוהר במקומות אחרים לגמרי.

      עטיפת האלבום "הטוב הרע והנערה" (סריקה)
      זה מה שנשאר לנו מהם. עטיפת האלבום של הטוב, הרע והנערה (צילום: יח"צ)

      וכך, נדמה האלבום הבודד של "הטוב, הרע והנערה" כמעין קפסולת זמן יוצאת דופן אך לגמרי אינהרנטית, שונה מאוד מהתרבות המוזיקלית הפופולרית של זמנה – ימי פריחתן של הלהקות הצבאיות - ובוודאי שונה מכל מה שעתיד לקרות בשדה המוזיקה הישראלית, אך עדיין נטועה בו עמוק. ניסיון לייבא מוזיקת פופ וזוהר הוליוודי לישראל הקטנה, וכתוצאה מכך – עקיצה כלפי שירי הקרב, הגבורה והאנחנו שהדודאים עצמם כה היטיבו לשיר לפנים.

      יותר מכל, היתה זו התרסה כלפי הזמנים המשתנים, כפי שיכלו להתריס רק שלושה מבוגרים המיטיבים כל כך לשיר משירי ילדותם בעיבודים חדישים לתקופתם. "זאת היתה הפקה ראשונה בארץ בסגנון הזה. לא היה שום דבר כזה קודם וכל הכבוד לצדי ואהוד שהגו את הרעיון הזה”, אומר ישראל גוריון. "אף אחד לא חשב, זה היה כל כך לא ישראלי”. ממרחק 40 שנה כבר ברור מזמן – זה נשמע מאוד ישראלי. ישראלי במיטבו.

      "Harvest" של ניל יאנג: 40 שנה לצאת אלבום המפתח של הטרובדור
      אחרית הימים בת 40: הצדעה ללהקה שלא היתה כמוה
      "Pink Moon" של ניק דרייק בן 40: מה סוד הקסם?


      "הטוב, הרע והנערה" - מתגעגעים לשירי התקופה? ספרו לנו בפייסבוק