"מד מן" פרצה ב-2007 כמשב של רוח מרעננת, עד כמה שסוף שנות החמישים הדכאניות יכולות להיות מרעננות. בתקופה שצרכני טלוויזיה אדוקים ייחלו לעומק, סאבטקסט ודמויות איקוניות, בא דון דרייפר וסיפק את הסחורה. אבל מהר מאוד הספוט עבר לאשה שלצדו. בטי דרייפר היפהפיה והמיוסרת שבתה לבבות ושברה אותם בו זמנית. נדמה היה שג'נוארי ג'ונס, שגילמה אותה באצילות אין קץ, היא גרייס קלי הנוכחית: יפה, שברירית ועם עיני איילה מלאות ברגש. כוכבת חדשה נולדה וכדרכן של נסיכות, היא מורמת מעם וזה מקומה.
"מד מן" הפכה ללהיט בקרב המבקרים ובתעשיה, ועם ההצלחה (גם אם לא הרייטינג) הגיעו עוד עונות, שערים, כתבות והצעות לתפקידים בקולנוע הקרוס אובר המיוחל שכל שחקן טלוויזיה חולם עליו בלילה. כולם רוצים להיות ג'ורג' קלוני, העיקר לא לגמור כמו דיוויד קארוזו. ג'ונס הפכה לסחורה חמה ומבוקשת במיוחד, גם כי בלונדיניות נהנות יותר, גם כי ההבטחה שנדמה היה שגילמה בתוכה היתה עצומה, אבל בעיקר כי היא נראית בן זונה בביריות. השער שלה במגזין הגברים G.Q העביר גברים ברחבי העולם על דעתם. אבל זה אולי גם היה הרגע בו הנורה האדומה הראשונה היתה צריכה להידלק. אם תתבוננו היטב בתמונות של ג'ונס מאותו סשן צילומים לוהט, ותסיתו את המבט מהציצי-רגליים, תגלו שבכל מה שנוגע להבעות פנים יוק. הבחורה לא יודעת לעבוד. יש לה הבעה אחת, שתחילה ניתן לקרוא כמסתירה סוד, אבל אחרי כמה זמן, אין אלא להבין שמדובר בבהיה שמסתירה חלל ריק, ואקום מחשבתי.
מאוחר יותר באותה שנה התארחה ג'ונס ב"סאטרדיי נייט לייב". אירוח בתוכנית המערכונים הוותיקה של NBC הוא מבחן אמיתי לכל שחקן דרמטי: האפשרות לחשוף את היכולות הקומיות כמו גם להפגין הומור עצמי היא הזדמנות תדמיתית שאין לה תחליף. העובדה שמדובר בשידור חי רק מעלה את ההימור ואלה שמתרסקים בלייב, מלקקים את הפצעים תקופה ארוכה לאחר מכן (היוש אשלי סימפסון). רבים משתשמשים בפלטפורמה של SNL כדי לשקם תדמית מפוקפקת או למנף מומנטום.
התוכנית בהשתתפותה של ג'ונס היתה אחת התקריות המביכות ביותר בתולדות התוכנית כולה. ג'ונס היתה קפוצה, נבוכה, לא זכרה את הטקסטים, חירבה כל מערכון בהשתתפותה ופרצה בצחקוקים ילדותיים אחת לכמה דקות. זה היה הגיהנום שלורן מייקלס, המפיק המיתולוגי של התוכנית, חולם עליו בלילות ביעותים. אפס קסם אישי, וגלונים חוסר נוחות. זה היה הרגע בו התגלתה ג'נוארי ג'ונס במערומיה. בסוף היום, מסתבר שהיא עוד בלונדינית לוהטת שלא באמת יודעת לשחק. למזלה, הבעת הפנים האחת שלה: חמיצות היא בדיוק מה שנדרש ממנה על הסט של "מד מן". ואנחנו כולנו טעינו לקרוא בזה רבדים שמעולם לא היו לה.
בטי דרייפר הניג'סית בפעולה:
החמיצות של ג'ונס הפכה לשם דבר בתעשייה. פניה הקפוצות בחוסר שביעות רצון הופיעו תדירות בתוכניות האירוח, במדורי הרכילות וב"מד מן". כן, קו העלילה של בטי דרייפר כאילו הותאם לגילויים המדכדכים על אישיותה המבאסת של השחקנית והיא הפכה לדמות ילדותית, גחמנית ובעיקר, שנואה. החיים מחקים את האמנות? ואולי להפך? זה לא באמת משנה. מי שסבור שהופעה אחת ב-SNL ודמות שהפכה איומה, לא די בהם כדי להוכיח שמדובר בבלון נפוח שאין בו כלום פרט לתווי פנים ללא רבב וחזה מרהיב, מתבקש להציץ ב"אקס מן ההתחלה", שם גילמה ג'ונס את אמה פרוסט, מלכת קרח מניפולטיבית, קרה ולוהטת. קרה? מאוד. לוהטת? ובכן, היא לבשה את האאוטפיטים היטב, ואלה כנראה היו דרישות התפקיד. משחק? אם בכך הכוונה לדקלם את השורות שלך תוך כדי התמודדות עם טחורים? אז ודאי.
לפני "מד מן" השתתפה ג'נוארי ג'ונס באחד מסרטי "אמריקן פאי". היא גילמה את אחותה היפה אך סתומה של מישל (אליסון האניגן), שנופלת בפח של סטיפלר. ובכן, מה שהיה צריך להוכיח.
"מד מן": מה סוד הקסם של הסדרה?
"מד מן": מה קרה בסוף העונה האחרונה?
"מד מן" חוזרת: כל הכתבות בוואלה! תרבות
"מד מן" חוזרת: ג'נוארי ג'ונס, בעד או נגד? ספרו לנו בפייסבוק